- September 26, 2026
- 1:29 pm
- בעולם
בוושינגטון, רפובליקנים ודמוקרטים יצאו בקריאה משותפת לנשיא ארה”ב. הם דורשים לא לאפשר לפוטין להשתתף בפסגת ה-G20 בדצמבר במיאמי ומקשרים ישירות את הנושא הזה למלחמה הרוסית נגד אוקראינה ולתמיכה הצבאית באיראן. עבור ישראל, יש בסיפור הזה נקודה נפרדת: הסיוע המשוער של מוסקבה לטהראן מופיע כעת בפנייה הרשמית של המחוקקים האמריקאים כטיעון נגד התקרבות דיפלומטית לקרמלין.
מחבר: אנטון פשדינסקי
שבעה רפובליקנים ושבעה דמוקרטים. מדוע הם פנו לטראמפ
ב-25 בספטמבר 2026, ועדת הסנאט של ארה”ב ליחסים בינלאומיים פרסמה פנייה של ארבעה עשר סנאטורים לנשיא דונלד טראמפ. מחברי המכתב דרשו לשקול מחדש את ההזמנה של ולדימיר פוטין לפסגת ה-G20, שאמורה להתקיים ב-14–15 בדצמבר במיאמי, פלורידה.
יוזמי הפנייה היו שני נציגים ממפלגות שונות: ג’ין שהין — סנאטורית מהמפלגה הדמוקרטית, שנבחרה ממדינת ניו המפשייר ומייצגת את המיעוט הדמוקרטי בוועדת הסנאט ליחסים בינלאומיים, ורוג’ר ויקר — רפובליקני ממדינת מיסיסיפי, יושב ראש ועדת הסנאט לכוחות המזוינים.
אליהם הצטרפו עוד שנים עשר סנאטורים.
ממפלגת הרפובליקנים חתמו על המכתב מיטש מקונל (מדינת קנטקי), ג’ון קורנין (טקסס), ג’רי מורן (קנזס), טום טיליס (צפון קרוליינה), ג’ון קרטיס (יוטה) ואלן ארמסטרונג (אוקלהומה).
ממפלגת הדמוקרטים — שלדון וייטהאוס (רוד איילנד), מייקל בנט (קולורדו), כריס קונס (דלאוור), ריצ’רד בלומנטל (קונטיקט), טים קיין (וירג’יניה) ורובן גאלגו (אריזונה).
ישנה תכונה אחת: אלן ארמסטרונג, בניגוד לשאר החותמים, לא נבחר על ידי בוחרי מדינתו. ב-24 במרץ 2026, מושל אוקלהומה קווין סטיט מינה אותו כסנאטור זמני במקום מרקווין מאלין, שעבר לתפקיד שר הביטחון הפנימי של ארה”ב. ארמסטרונג מייצג את המפלגה הרפובליקנית ומכהן עד לסיום כהונתו הנוכחית בינואר 2027.
כך, תחת הפנייה יש חתימות של שבעה דמוקרטים ושבעה רפובליקנים, המייצגים ארבע עשרה מדינות אמריקאיות שונות. בין החותמים הרפובליקנים ישנו מנהיג המפלגה לשעבר בסנאט מיטש מקונל ויושב ראש ועדת הכוחות המזוינים הנוכחי רוג’ר ויקר.
להבנת המערכת הפוליטית האמריקאית: סנאטורים נבחרים על ידי אוכלוסיית כל מדינתם, ולא על ידי מחוז בחירה נפרד, כמו חברי בית הנבחרים. מדינה אחת מיוצגת בסנאט על ידי שני מחוקקים.
יצא בדיוק שווה נציגים משתי המפלגות. זה משמעותי להבנת ההקשר הפוליטי: לא ניתן לראות במסמך יוזמה בלעדית של האופוזיציה הדמוקרטית לטראמפ. בין מחבריו ישנם גם רפובליקנים משפיעים, כולל ראש הוועדה העוסקת ישירות בענייני ההגנה האמריקאית.
במכתב נאמר כי מתן אפשרות לנשיא הרוסי להשתתף בפסגה על אדמת ארה”ב מעורר שאלות רציניות על רקע המשך המתקפות הרוסיות על מטרות אזרחיות באוקראינה.
עם זאת, המלחמה באוקראינה אינה הטיעון היחיד. הסנאטורים מציינים בנפרד דיווחים על כך שרוסיה מסייעת לצבא האיראני לקבוע מטרות למתקפות על חיילים אמריקאים במזרח התיכון.
המקור של הפנייה — ועדת הסנאט של ארה”ב ליחסים בינלאומיים.
מדוע במכתב על פוטין הופיע פתאום איראן
עבור הקהל הישראלי, חלק זה של המסמך האמריקאי מעניין במיוחד.
הסנאטורים לא הסתפקו בתיאור הפעולות הרוסיות באוקראינה. הם קישרו אותן למה שקורה במזרח התיכון והזכירו דיווחים פומביים על סיוע מוסקבה לכוחות המזוינים האיראניים.
הסיפור התחיל הרבה לפני הפנייה הנוכחית.
ב-6 במרץ, הוושינגטון פוסט פרסם חקירה המבוססת על מידע משלושה פקידים אמריקאים המכירים את המודיעין. לפי המידע, רוסיה העבירה לאיראן מידע על מיקומם של מתקנים צבאיים אמריקאים, ספינות ומטוסים באזור.
לא מדובר באספקת נשק רגיל, אלא במידע שניתן להשתמש בו פוטנציאלית בבחירת מטרות ובהכנת מתקפות.
הצד הרוסי אז לא אישר את המידע על העברת המודיעין. דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב סירב להגיב על המידע של המודיעין האמריקאי.
מאוחר יותר הופיעו דיווחים נוספים על שיתוף פעולה רוסי-איראני, כולל העברת תמונות לוויין, טכנולוגיות מל”טים ותמיכה טכנית.
חשוב להבחין בין דרגות האישור. המכתב עצמו של הסנאטורים אינו מכיל מסמכי מודיעין חדשים שפורסמו. המחוקקים מסתמכים על דיווחים שפורסמו בעבר, והמעורבות הספציפית של מוסקבה במתקפות איראניות נותרת נושא לחקירות.
אבל כעת המידע הזה משמש לא רק בחקירה עיתונאית. הם נכללו בטיעון הרשמי של המחוקקים האמריקאים, המופנה ישירות לנשיא ארה”ב.
נאנובסטי סיפרו בעבר בפירוט על הסיפור הזה בחומר “כיצד הניסיון הרוסי מהחזית כעת פועל נגד ישראל”.
מאוקראינים שאהד לאובייקטים אמריקאים במזרח התיכון
כדי להבין את המרכיב הישראלי של הפנייה הנוכחית, כדאי לחזור לשנת 2022.
לאחר הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה, איראן הפכה לאחת מספקיות טכנולוגיות המל”טים לצבא הרוסי. שאהד האיראני, שקיבל ברוסיה את הכינוי “גרניום”, הפך בהדרגה לאחד הכלים המרכזיים במתקפות מסיביות על ערים אוקראיניות ותשתיות אנרגיה.
בתחילה דובר על העברת מכשירים מוכנים. מאוחר יותר רוסיה הקימה ייצור משלה והחלה לשנות את מבנה המל”טים בהתאם לניסיון הקרבי שנצבר.
ב-17 בינואר 2025, מוסקבה וטהראן חתמו על הסכם שותפות אסטרטגית מקיפה. המסמך כולל שיתוף פעולה של שירותי מודיעין, חילופי מידע, הכשרה צבאית ופיתוח שיתוף פעולה צבאי-טכני.
זה לא הסכם על הגנה צבאית הדדית אוטומטית. אבל הוא יצר בסיס רשמי להמשך שיתוף הפעולה בין שתי המדינות.
באביב ובקיץ 2026 הופיעו דיווחים על כך ששיתוף הפעולה הצבאי מתפתח גם בכיוון ההפוך. מוסקבה, לפי דיווחים של עיתונאים מערביים ומקורות מודיעיניים, החלה לסייע לטהראן בטכנולוגיות ומידע בעלי ערך ישיר בעימות עם ארה”ב וישראל.
נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency חקרו בפירוט את הקשר הזה בחומר “איראן ורוסיה: כיצד המלחמה באוקראינה הפכה לשדה ניסוי למלחמה עתידית נגד ישראל וארה”ב”.
יש גם צד חומרי לשיתוף הפעולה. באוגוסט NBC News דיווחה על אספקת נשק רוסי לאיראן דרך הים הכספי. בין המטענים שהוזכרו היו רכיבי מל”טים, תחמושת ו-TNT — טריניטרוטולואן, חומר נפץ המשמש בייצור תחמושת.
לפרטים נוספים — בחקירה שלנו “רוסיה מספקת נשק לאיראן דרך הים הכספי: TNT, תחמושת וחלקי מל”טים”.
דווקא החיבור הזה של שני הכיוונים הופיע כעת במכתב הסנאט. המחוקקים רואים את המתקפות הרוסיות על אוקראינה ואת הדיווחים על סיוע לצבא האיראני בהקשר של האינטרסים הביטחוניים הכלליים של ארה”ב.
במיאמי כבר החלו להזמין פקידים רוסים. זה גם לא מוצא חן בעיני הסנאטורים
לפנייה הנוכחית יש היסטוריה משלה, והיא די קונקרטית.
המחוקקים האמריקאים מזכירים לטראמפ כמה אירועי G20 שבהם כבר נכחו נציגים רשמיים של מוסקבה.
באשוויל, צפון קרוליינה, המשלחת הרוסית בראשות שר האוצר אנטון סילואנוב השתתפה בפגישה פיננסית. נציגי רוסיה השתתפו גם בפגישה על חדשנות בצ’אפל היל ובאירוע אנרגיה ביוסטון.
כל שלוש הערים נמצאות בארה”ב. לכן, עבור מחברי המכתב, השאלה אינה רק בנוכחות רוסיה במשא ומתן בינלאומי, אלא גם בהכנסת פקידים רוסים, הנמצאים תחת סנקציות אמריקאיות, ישירות לשטח המדינה.
הסנאטורים מזכירים כי פוטין וסילואנוב כפופים למגבלות שהוטלו בהתאם לצו נשיאותי מס’ 14024. מנגנון סנקציות זה מוחל על ידי וושינגטון בקשר לפעולות ההנהגה הרוסית המשפיעות על האינטרסים והביטחון האמריקאים.
כבר ב-3 באפריל העלו המחוקקים האמריקאים את השאלה על הכנסת חברי הדומה הרוסית הנמצאים תחת סנקציות לארה”ב.
כעת המחלוקת עברה לרמת ההזמנה של הנשיא הרוסי עצמו.
עם זאת, אין לפרש את הסנקציות באופן אוטומטי כאיסור מוחלט על כל פגישה דיפלומטית. לאירועים בינלאומיים רשמיים קיימות פרוצדורות משפטיות מיוחדות וחריגות. הסנאטורים מערערים בעיקר על ההחלטה הפוליטית של הממשל לאפשר לנציגים הרוסים הזדמנות כזו.
בחלק האחרון של המכתב הם דורשים לבטל את ההזמנה לפוטין ולהגביל את השתתפותם של פקידים רוסים נוספים הנמצאים תחת סנקציות בפגישות ה-G20 הקרובות.
מה עונה ממשל טראמפ ומדוע ההזמנה בכלל הופיעה
ב-23 בספטמבר 2026, יומיים לפני פרסום הפנייה הסנאטית, מזכיר המדינה של ארה”ב מרקו רוביו אישר כי וושינגטון הזמינה את פוטין לפסגת דצמבר.
ההצהרה נמסרה בניו יורק, לאחר פגישת רוביו עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב בשולי העצרת הכללית של האו”ם.
רוביו הסביר את עמדת הממשל בצורך לשמור על קשרים גם עם מנהיגים מדיניים שיש לארה”ב חילוקי דעות חמורים איתם. לדבריו, ההשתתפות ב-G20 תאפשר לפוטין לתקשר לא רק עם טראמפ, אלא גם עם מנהיגים עולמיים אחרים.
זו לוגיקה שונה באופן עקרוני מזו המוצגת במכתב הסנאט. הבית הלבן רואה בהזמנה כלי דיפלומטי אפשרי, בעוד שהמחוקקים החותמים על הפנייה מצביעים על הסיכון לנורמליזציה פוליטית של היחסים עם ההנהגה הרוסית לפני סיום המלחמה.
נכון ל-26 בספטמבר אין אישור פומבי להסכמת פוטין להגיע למיאמי.
כאן עולה גם השאלה האוקראינית.
ב-12 בספטמבר ולדימיר זלנסקי הצהיר על נכונותו להיפגש אישית עם הנשיא הרוסי בפלטפורמת הפסגה האמריקאית. עם זאת, אוקראינה עצמה אינה חברה ב-G20, והשתתפות מנהיגה דורשת הזמנה נפרדת מהצד המארח.
נאנובסטי כבר ניתחו את המצב הזה בפרסום “זלנסקי מזמין את פוטין למיאמי: G20 עשויה להיות הפגישה האישית הראשונה מאז 2019”.
כעת לאי הוודאות לגבי הפגישה האפשרית בין נשיאי אוקראינה ורוסיה נוסף חוסר הסכמה גלוי של חלק מהסנאט האמריקאי עם ההזמנה עצמה של המנהיג הרוסי.
מה השתנה עבור אוקראינה וישראל
עבור קייב, הפנייה משמעה שבתוך הממסד הפוליטי האמריקאי נשמרת קבוצה בין-מפלגתית של מחוקקים התומכת בהמשך הלחץ על רוסיה. עם זאת, עמדתה אינה זהה להחלטת כל הסנאט ואינה מחייבת את הנשיא לבטל אוטומטית את ההזמנה.
עבור ישראל, משמעות המסמך שונה במקצת.
שיתוף הפעולה הצבאי הרוסי-איראני מופיע כעת במחלוקת הפוליטית האמריקאית לא כבעיה אזורית נוספת, אלא כאחד הטיעונים הקשורים ליחסים בין וושינגטון למוסקבה.
בחינה כזו יוצרת מסגרת דיפלומטית חדשה: פעולות רוסיה מוערכות על ידי הסנאטורים האמריקאים בו זמנית דרך המלחמה נגד אוקראינה ודרך דיווחים על תמיכה במבצעים צבאיים של איראן נגד כוחות אמריקאים במזרח התיכון.
לתהליכים אלה יש גם ממד מעשי. מערכות ההגנה האווירית הישראליות והאמריקאיות מתמודדות עם התפתחות טכנולוגיות המל”טים, ואוקראינה צברה ניסיון רב שנים בהתמודדות עם השימוש המסיבי שלהן. חילופי נשק, טכנולוגיות ייצור ומידע מודיעיני בין מוסקבה לטהראן משפיעים על האינטרסים הביטחוניים של שתי המדינות.
אבל המכתב הנוכחי עצמו אינו מציין לא הטלת סנקציות חדשות, לא שינוי במדיניות האמריקאית כלפי ישראל ולא ביטול השתתפות רוסיה ב-G20.
הפסגה בדצמבר תלויה כעת לא רק בקרמלין
נכון להיום נותרו שלוש שאלות פתוחות: האם ממשל טראמפ ישמור על ההזמנה, האם הנשיא הרוסי יסכים להגיע לארה”ב והאם הרעיון של פגישה אישית בין זלנסקי לפוטין יתפתח.
מחברי הפנייה הסנאטית מציעים לקשור את השתתפות ההנהגה הרוסית באירועים בינלאומיים להשגת שלום באוקראינה. ממשל טראמפ, לעומת זאת, מסביר בפומבי את ההזמנה כהזדמנות לנהל משא ומתן ישיר.
הפסגה במיאמי מתוכננת ל-14–15 בדצמבר. עד אז יש עוד כמעט שלושה חודשים, ובפרק זמן זה עשויים להופיע פתרונות דיפלומטיים חדשים.
עם זאת, המכתב שפורסם ב-25 בספטמבר כבר קיבע פרט חשוב: בדיון על מקומה של רוסיה בשולחן המשא ומתן הבינלאומי, המחוקקים האמריקאים מעלים בנפרד את השאלה על הסיוע הצבאי המשוער שלה לאיראן.
בסיפור הזה, אוקראינה והמזרח התיכון לא הפכו לשתי נושאים עצמאיים במדיניות החוץ האמריקאית, אלא לחלקים של מסמך אחד המופנה לנשיא ארה”ב.
