ארה”ב, ישראל ואיראן: השוואה אמיתית של הכוח הצבאי ואיזון האיומים במזרח התיכון

על רקע ההסלמה סביב איראן נשמעת יותר ויותר השאלה: עד כמה ניתן להשוות את הפוטנציאל הצבאי של הצדדים האפשריים של הסכסוך. מחקר אנליטי של מרכז Experts Club מראה – ניתן להשוות באופן פורמלי את צבאות ארה”ב, ישראל ואיראן לפי מספרים, אך האיזון האמיתי נקבע על ידי טכנולוגיות, יכולת להקרין כוח ואיכות החימוש.

הפער בין המדינות מתברר כעמוק בהרבה ממה שנראה בספירה פשוטה של צבא או טכנולוגיה.

תקציבי צבא ומשאבי אנוש: המספרים נראים אחרת

מי מוציא יותר על הגנה

על פי הערכות מכוני מחקר בינלאומיים, הוצאות ההגנה נותרות האינדיקטור העיקרי ליכולות האסטרטגיות של מדינות.

ארה”ב בשנת 2024 הקצתה להגנה כ-997 מיליארד דולר, מה שהופך את הצבא האמריקאי למערכת הצבאית הגדולה בעולם.

ישראל הוציאה כ-46.5 מיליארד דולר, ושומרת על אחד הצבאות המתקדמים טכנולוגית עם משאבים יחסית קטנים.

איראן, למרות שאיפותיה האזוריות, מחזיקה בתקציב קטן בהרבה – כ-7.9 מיליארד דולר.

מבחינת מספרים המצב נראה אחרת. הכוחות הפעילים של ארה”ב עולים על 1.3 מיליון חיילים, באיראן ישנם כ-610 אלף, בעוד שישראל מסתמכת על צבא סדיר קטן של כ-170 אלף איש, ומפצה על כך במערכת מילואים חזקה.

עם זאת, מומחים מדגישים: המלחמה המודרנית תלויה פחות ופחות בכמות כוח האדם.

בדיוק את הגורם הזה מנתחת באופן קבוע מערכת НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, שכן הסכסוכים הנוכחיים מראים מעבר מצבאות המוניים למודלים טכנולוגיים של ניהול מלחמה.

טכנולוגיות מול כמות: ההבדל המרכזי בין הצבאות

כוחות היבשה והארטילריה

מבחינת כמות הארטילריה איראן נראית מרשימה – כמעט 7,000 מערכות ארטילריה, מה שעולה בהרבה על הנתונים של ישראל.

עם זאת, עליונות מספרית אינה אומרת יתרון צבאי. ישראל מתמקדת בדיוק של מכות, מודיעין, ניהול אש דיגיטלי ומערכות נגד סוללות.

במרכיב הטנקים ישראל מחזיקה ביותר מ-2,200 טנקים, בעוד שלאיראן יש מעל 1,500 יחידות שריון.

הצבא האמריקאי מוערך באופן מסורתי אחרת – דרך מבנה חטיבות הקרב. רק חטיבות השריון של הצבא האמריקאי כוללות כמעט 1,400 טנקי אברמס, לא כולל עתודות ומלאי מחסנים.

חיל האוויר כגורם עליונות מרכזי

בדיוק הכוח האווירי יוצר את ההטיה המכרעת.

לאיראן יש כ-250 מטוסים כשירים לקרב.

לישראל – כ-339 מטוסי קרב, כולל F-35I Adir מודרניים, F-15 ו-F-16 משודרגים, המשולבים במערכת הגנה רב-שכבתית.

רק חיל האוויר האמריקאי מחזיק ביותר מ-2,000 מטוסים מסוג fighter/attack, והצי האווירי האמריקאי הכולל עולה על 5,000 יחידות.

למעשה מדובר על עליונות טכנולוגית מרובה, במיוחד במודיעין, ניהול מבצעים וטווח יישום הכוח.

אסטרטגיה ימית והגורם הגרעיני

כוח אוקייני מול אסימטריה

אסטרטגיות הצי של המדינות שונות באופן עקרוני.

לארה”ב יש צי גלובלי של כמעט 300 ספינות קרב, כולל לפחות 11 נושאות מטוסים גרעיניות, צוללות אסטרטגיות ומערכת אספקה מפותחת ברחבי העולם.

איראן, לעומת זאת, בונה את ההגנה על פתרונות אסימטריים: סירות תקיפה מהירות, מוקשים ימיים, טילים נגד ספינות וצוללות קטנות, המיועדות לפעולה במפרץ הפרסי.

גורם נפרד נותר הגורם הגרעיני. מחקרים בינלאומיים מייחסים את ישראל למדינות בעלות פוטנציאל גרעיני, אם כי תל אביב לא נותנת אישור רשמי.

לאיראן אין נשק גרעיני באופן רשמי, אך תוכנית הגרעין שלה נותרת המקור העיקרי למתח בינלאומי.

המסקנה העיקרית: המלחמה במאה ה-21 נקבעת לא על פי מספר החיילים

ההשוואה מראה מגמה חשובה של ביטחון מודרני: מדדים כמותיים משקפים פחות ופחות את האיזון האמיתי של הכוח.

ארה”ב נותרת המדינה היחידה המסוגלת לנהל קמפיינים צבאיים ממושכים הרחק מגבולותיה. ישראל מפצה על משאבים מוגבלים ביתרון טכנולוגי ובמערכת הגנה אווירית ורקטית רב-שכבתית. איראן מתמקדת בטילים, רחפנים ורשת מבנים פרוקסי-בעלי ברית.

בדיוק ההתנגשות של שלושת המודלים הללו של אסטרטגיה צבאית היום יוצרת מציאות ביטחונית חדשה במזרח התיכון – שם המכריע הוא לא גודל הצבא, אלא היכולת להסתגל למלחמה מסוג חדש.