מוסקבה קוראת, ירושלים עונה: מדוע הסכסוך של ישראל עם רוסיה כבר חרג הרבה מעבר לתקרית בליטני

הסיפור עם זימון השגריר הישראלי במוסקבה התברר כהרבה יותר רציני מאשר חילופי דברים דיפלומטיים רגילים. בדיקה לפי מקורות ישראליים בעברית ולפי דיווחים בינלאומיים מראה: ב-20 במרץ 2026 השגריר הישראלי ברוסיה עודד יוסף אכן זומן למשרד החוץ הרוסי לאחר התקיפה בדרום לבנון, שבה נפגעו כתב RT סטיב סוויני והצלם עלי רידה. הצד הרוסי דרש חקירה, ובתשובה הישראלית נשמעה לא רק הכחשה של תקיפה מכוונת על עיתונאים, אלא גם ביקורת ישירה על מוסקבה על תמיכתה באיראן ועל שתיקתה בנוגע לירי על ערים ישראליות.

לפי נתוני Ynet, הצד הרוסי אף הזמין עיתונאים לצלם את כניסת השגריר הישראלי לבניין משרד החוץ – מחווה ברורה של לחץ ציבורי ולא רק שיחה פרוטוקולית שגרתית. עבור מוסקבה זו הייתה הפגנת עמדה. עבור ירושלים – סיבה להגיב לא בנוסחה מנומסת, אלא בהאשמה פוליטית מהותית.

מה באמת קרה במעבר קסמיה

עובדה מרכזית שמאושרת גם בפרסומים ישראליים וגם בינלאומיים: התקרית התרחשה באזור מעבר קסמיה על נהר הליטני, שם בימים אלו צה”ל ניהל פעולות אינטנסיביות נגד תשתיות ונתיבי העברת כוחות של “חיזבאללה”. רויטרס דיווחה כבר ב-18 במרץ שישראל החלה לתקוף גשרים על הליטני, והסבירה זאת כניסיון לשבש את תנועת הלוחמים והנשק מעומק לבנון לדרום. במקביל, צה”ל חזר על אזהרות לתושבים לעזוב אזורים מסוכנים.

בדיוק על רקע זה, השגריר הישראלי עודד יוסף, לפי גרסת משרד החוץ הישראלי, הודיע לסגן שר החוץ הרוסי גאורגי בוריסנקו, כי על פעילות צה”ל באזור התקרית נמסר מראש. אותה עמדה ישראלית, שצוטטה בפרסומים בעברית ובאנגלית, מסתכמת באחת: ניסיונות להציג את התקיפה כמתקפה מכוונת על עיתונאים בירושלים נחשבים לאבסורדיים ומנותקים מהמציאות.

הצד הרוסי, לעומת זאת, בחר כמעט מיד בפרשנות הקשה ביותר. התגובה הרשמית של מריה זכרובה הסתכמה בכך שהנסיבות לכאורה מצביעות על “מכה מכוונת וממוקדת”. מוסקבה דרשה תגובה ממבנים בינלאומיים וחקירה שלאחר מכן, ולאחר מכן העבירה רשמית את המחאה הזו לשגריר הישראלי.

מדוע התשובה הישראלית הייתה כה חדה

הסיפור לא הסתיים כאן. ישראל לא הסתפקה בהכחשת ההאשמות בקו “התקיפה לא כוונה נגד העיתונות”. בהצהרה שמצטטים Ynet ו-The Jerusalem Post, יוסף ביקר ישירות את הקו החד-צדדי של מוסקבה במהלך ההסלמה הצבאית הנוכחית, הדגיש את התמיכה הרוסית באיראן והצביע על היעדר גינוי מצד רוסיה בתגובה למכות מכוונות של המשטר האיראני ו”חיזבאללה” על אזורי מגורים של אוכלוסייה אזרחית בישראל.

זהו רגע חשוב. פורמלית, המחלוקת החלה בגלל אפיזודה ספציפית אחת בלבנון. אבל למעשה היא עברה מהר מאוד למישור אחר: איך רוסיה מתנהגת במלחמה, שבה ישראל רואה מולה לא רק את “חיזבאללה”, אלא גם את הרשת הצבאית האיראנית באזור. רויטרס ב-12 וב-19 במרץ תיעדה שמוסקבה דרשה בפומבי מישראל וארה”ב להפסיק את המכות על איראן ולעבור למשא ומתן. בתפיסה הישראלית, קו כזה נראה לא כנייטרליות, אלא כהטיה דיפלומטית לטובת טהראן. זה כבר לא נוסחת משרד החוץ להודעה לעיתונות, אלא אבחון פוליטי.

לקורא נאנוווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency כאן חשוב דווקא השינוי הזה. מוסקבה מנסה להציג את הסיפור כשאלה של הגנה על עיתונאים וזכויות בינלאומיות, בעוד ירושלים עונה: אי אפשר להוציא אירוע אחד מהקשרו הכללי, אם רוסיה בו זמנית עוצמת עיניים על התקפות טילים ומזל”טים על אזורים אזרחיים בישראל ומנהלת למעשה משחק פוליטי בצד הבלוק האיראני.

מדוע המחלוקת על העיתונאים הפכה במהירות למחלוקת על המלחמה

הסיבה ברורה. המלחמה בלבנון לא מתנהלת כעת בוואקום. רויטרס דיווחה ש”חיזבאללה”, הנתמכת על ידי איראן, הגבירה את האש על ישראל, וצה”ל בתגובה הרחיב את המכות על גשרים, לוגיסטיקה ומתקנים בדרום לבנון. על רקע כזה, כל תקרית הופכת מיד לא רק לקרב צבאי, אלא גם לקרב דיפלומטי על פרשנות. מי תקף. את מי הזהירו. האם הייתה מטרה צבאית בקרבת מקום. מי הראשון שהכתיב את גרסתו בתקשורת.

רוסיה, לפי הצהרותיה הפומביות, החליטה להשתמש במקרה זה ככלי לחץ על ישראל. ישראל בתגובה הבהירה שהיא לא מתכוונת לדון בתקרית בנפרד מהקו הרוסי במזרח התיכון. לכן נוסחת “ישראל נגד רוסיה” במקרה זה כבר לא נראית כהגזמה עיתונאית. זה לא ניתוק יחסים, אבל זה מעבר ברור לשפה פתוחה וקשוחה יותר בין שתי הבירות.

מה זה אומר עבור ישראל כרגע

עבור הקהל הישראלי, הסיפור הזה חשוב לא בגלל שבמוסקבה שוב זימנו את השגריר. זה קורה בדיפלומטיה. הרבה יותר חשוב דבר אחר: ירושלים פחות ופחות מוכנה להעמיד פנים שרוסיה נשארת שחקן נוח או לפחות מרוחק באופן שווה. כאשר מוסקבה מגנה את המכות על המערכת האיראנית ובו זמנית לא ממהרת לגנות את האש על ערים ישראליות, בישראל תופסים זאת כהחלטה פוליטית ולא כ”איזון”.

יש גם שכבה נוספת. ישראל מנסה להראות לעולם החיצון שפעולותיה בדרום לבנון משתלבות בלוגיקה צבאית – חסימת נתיבים, מכות על תשתיות “חיזבאללה”, אזהרות באזורים של פעולות. רוסיה, לעומת זאת, מקדמת את הגרסה של מכה מכוונת על עיתונאים. מה שייקבע איזו מהגרסאות הללו תתבסס בסדר היום הבינלאומי, ישפיע לא רק על הרקע התדמיתי סביב הקמפיין הנוכחי, אלא גם על המרחב לפעולות ישראליות עתידיות בלבנון ונגד הרשת האיראנית באזור.

נכון להיום, מקורות מאומתים מאשרים את העיקר: הזימון של השגריר היה, התקרית התרחשה בקסמיה על הליטני, הצד הרוסי כינה את המכה מכוונת, והצד הישראלי דחה זאת ובו זמנית האשים את מוסקבה באחדות פוליטית, בתמיכה באיראן ובהתעלמות מהתקפות על אוכלוסייה אזרחית בישראל. כל השאר – כבר מאבק על איזו תמונת מלחמה תהפוך לנורמה בינלאומית.