בינה מלאכותית בשירות אורבן — כיצד הפחד ממלחמה ואוקראינה הפכו לנשק בקמפיין ההונגרי

הונגריה נכנסת לשלב הסופי של קמפיין הבחירות עם סימן מדאיג וכבר מאוד מודרני של הזמן: כאן משתמשים בבינה מלאכותית לא ככלי טכנולוגי ניטרלי, אלא כחלק ממכונת הלחץ הפוליטית. לא מדובר בניסויים אקראיים עם סרטונים לרשתות החברתיות ולא באופנה דיגיטלית בלתי מזיקה. לנגד עיניה של כל אירופה, הבינה המלאכותית הופכת לכלי של סחיטה רגשית, דיסאינפורמציה והטלת תמונת עולם הרצויה לשלטון.

המטרה העיקרית של הקמפיין הזה היא הפוליטיקאי האופוזיציוני פטר מדיאר ומפלגתו ‘טיסה’, שהפכו לאתגר המרכזי עבור ויקטור אורבן ו’פידס’. במקום ויכוח תוכני על עתיד המדינה, הכלכלה, משבר האמון ועייפות החברה, מציעים לבוחר שוב ושוב תכנית אחרת: פחד, מלחמה, אוקראינה, איום חיצוני וכאילו הכוח היחיד שיכול ‘להציל’ את המדינה מהאסון.

לקהל הישראלי הסיפור הזה חשוב לא רק כסיפור פנימי הונגרי. הוא מראה עד כמה מהר טכנולוגיות חדשות הופכות לנשק פוליטי במקום שבו השלטון מהמר לא על טיעון, אלא על השפעה. ובמיוחד מראה, שאחד המרכיבים המרכזיים של הקמפיין הזה שוב היה הנרטיב האנטי-אוקראיני – מוכר, נוח ומסוכן להפליא לתעמולה הרוסית.

איך הפכו את הבינה המלאכותית לנשק בקמפיין הבחירות

פחד במקום דיון

אחד הפרקים הכי מהדהדים של הקמפיין קשור לסרטון שפורסם בעמודי ‘פידס’ ברשתות החברתיות.

בסרטון ילדה קטנה יושבת ליד החלון ומחכה שאביה יחזור מהמלחמה. לאחר מכן מופיע גבר שכבר נשבה, ולאחר מכן מראים לצופה את מותו. באופן פורמלי המחברים מציינים שמדובר בסרטון שנוצר על ידי בינה מלאכותית, אך משמעות המסר ברורה לחלוטין: אם האופוזיציה תנצח, הונגריה כביכול תיגרר למלחמה, והמשפחות ההונגריות ישלמו על כך מחיר נורא.

זו היא הטכנולוגיה המרכזית של תעמולה כזו. לא נותנים לאדם עובדות, לא מוכיחים קשר בין תכנית האופוזיציה לאיום ממשי, לא מסבירים מדוע דווקא מדיאר כביכול מוביל את המדינה למלחמה. במקום זאת, שמים אותו בתפאורה רגשית של מוות זר, טרגדיה משפחתית ואימה בלתי הפיכה.

הלוגיקה הפוליטית כאן פשוטה וקשה: להפחיד לפני שהבוחר יתחיל לשאול שאלות.

תמונות מזויפות כנורמה חדשה

כאן לא נעצר השימוש בבינה מלאכותית. במרץ, מבנה התומך בכוח השלטון הפיץ סרטון נוסף, שבו אורזולה פון דר ליין ופטר מדיאר שנוצרו באופן מלאכותי כביכול דנים בשליחת כסף לאוקראינה. הפעם אפילו לא הסבירו לצופה שמדובר בזיוף רשת עצבית.

כאן מתחיל השלב המסוכן ביותר.

כאשר השלטון והפלטפורמות המזוהות איתו מתחילים לשכפל תוכן כזה, משתנה הסביבה עצמה של התפיסה הציבורית. לאנשים כבר לא רק כופים פרשנות של אירועים. הם בהדרגה מתרגלים לחיות במרחב שבו שקר ויזואלי מוצג ככמעט אמצעי פוליטי מקובל, ואז עוד מופץ על ידי מדיה, בלוגרים, דוברים מפלגתיים וראש הממשלה עצמו.

כתוצאה מכך, החברה נגררת למצב של חוסר ביטחון מידע מתמיד. הצופה כבר לא תמיד מבין איפה ההקלטה האמיתית ואיפה הסצנה שנוצרה. וכאשר הגבול בין האמיתי למלאכותי מתחיל להיטשטש, כמעט תמיד מנצח לא מי שיש לו טיעונים חזקים יותר, אלא מי שיש לו יותר משאבים לייצור המוני של פחד.

מדוע אוקראינה הפכה לאיום המרכזי עבור הבוחר ההונגרי

הנרטיב האנטי-אוקראיני כקב פוליטי לשלטון

ההאשמות נגד מדיאר נבנות סביב תבנית מוכרת: הוא כביכול רוצה לגרור את הונגריה למלחמה, לשלוח כסף לאוקראינה, להיכנע לבריסל ואפילו להחזיר את השירות הצבאי החובה. מדיאר ומפלגתו מכחישים זאת, מדגישים שהם לא מתכוונים לשלוח חיילים לאוקראינה ולא מציעים להכניס גיוס. אבל בקמפיין כזה זה כבר כמעט משני.

כאשר צד אחד שולט במשאב מנהלי ומדיה עצום, המשימה אינה להוכיח. המשימה היא לחזור שוב ושוב. החזרה, המוגברת על ידי הלם ויזואלי ותוכן בינה מלאכותית, הופכת לנשק פוליטי עצמאי.

לכן אוקראינה משחקת תפקיד כל כך נוח בקמפיין הזה. היא לא משמשת כנושא של מדיניות חוץ, אלא כסמל רגשי של איום. דרכה השלטון ההונגרי מסביר לבוחר כל דבר: סיכון המלחמה, הצורך להתאחד סביב המשטר הנוכחי, סכנת השינויים, הנזק של הלחץ האירופי ואפילו הצורך לסבול את הבעיות הפנימיות של עצמם.

מדוע זה נראה מדאיג גם לישראל

לקורא בישראל כאן חשוב המשמעות הרחבה יותר. כאשר השלטון מתחיל להשתמש באופן שיטתי במלחמה של מדינה אחרת ככלי נוח למוביליזציה פנימית, זה כבר לא רק פופוליזם. זהו אמצעי של ניהול פוליטי דרך טרגדיה זרה.

סיפורים כאלה נקראים במיוחד בפלטפורמות כמו נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency, כי הם מראים: הרטוריקה האנטי-אוקראינית באירופה כבר מזמן הפסיקה להיות רק ויכוח אידיאולוגי. היא הופכת לחלק מדגם חדש של שליטה מידע, שבו איום חיצוני משמש לשינוי התודעה הפנימית של החברה.

למדינה היהודית זה לא שיעור מופשט.

ישראל עצמה חיה במציאות שבה תעמולה, מניפולציה בתמונה, לחץ רגשי ושימוש פוליטי בנושא המלחמה כבר מזמן הפכו לחלק מהמאבק הבינלאומי. לכן הדוגמה ההונגרית חשובה כאזהרה: הטכנולוגיות שמנסים היום בקמפיין אירופי אחד, מחר יכולות להיות מיושמות בצורה רחבה יותר – ונגד כל דמוקרטיה שרוצים לערער מבפנים.

מה הסיפור הזה אומר על מצב הונגריה עצמה

קרב לא שוויוני: מכונת המדינה נגד האופוזיציה של הרשתות החברתיות

אחת התכונות הבולטות ביותר של הקמפיין הנוכחי היא ההטיה העצומה של המשאבים. ל’פידס’ נשארים כספי המדינה, תמיכה מנהלית, תשתית מדיה נאמנה והיכולת לחזק את האות הרצוי בכל הפלטפורמות. על רקע זה, מדיאר פורץ לקהל בעיקר דרך הרשתות החברתיות, הגשה אישית ודמות פוליטית חיה יותר ופחות רשמית.

ניגוד כזה מסביר הרבה.

האופוזיציה מנסה להיראות קרובה יותר לבוחר, צעירה יותר, חופשית וטבעית יותר. השלטון, לעומת זאת, מהמר על מכונת חזרה והשפעה עצומה.

אבל גם אם במדיה החברתית המעורבות של מדיאר גבוהה יותר, זה לא מבטל את העיקר: כאשר צד אחד כבר למד להשתמש בבינה מלאכותית כאמצעי לחץ, הסביבה הפוליטית עצמה מתחילה להשתנות הרבה יותר עמוק מאשר מחזור בחירות אחד.

הונגריה הופכת לשדה ניסוי של תעמולה חדשה

היום המדינה נראית כמו מעבדה שבה תעמולה מדינתית קלאסית מתחברת עם רשתות עצביות, סרטונים מזויפים, ‘הוכחות’ ויזואליות מזויפות והשפעה מתמדת, כאילו המדינה עומדת על סף מלחמה דווקא בגלל האופוזיציה. במערכת כזו השקר הופך לא לשיטה, אלא לשיטה.

וזהו המסקנה הכי לא נעימה.

כבר לא מדובר רק בגורל של בחירות אחת ולא רק במאבק של אורבן לשמור על השלטון. מדובר בשינוי עמוק יותר של הפוליטיקה האירופית, שבה מניפולציה טכנולוגית מתחילה לדחוק את הוויכוח הנורמלי על העתיד.

אם מודל כזה מתקבע, אחרי הבחירות הוא לא ייעלם לשום מקום. הוא יישאר כמנגנון עובד – נגד האופוזיציה, נגד מדיה עצמאית, נגד כל סיפור חיצוני לא נוח ונגד כל מציאות שמפריעה לשלטון לשמור על השליטה.

לכן השאלה היום נשמעת רחבה יותר מאשר רק ‘מי ינצח בהונגריה’. הרבה יותר חשוב דבר אחר: עד כמה אירופה מוכנה לאפשר למערכת פוליטית, שבה הבינה המלאכותית כבר לא עובדת על פיתוח החברה, אלא על ייצור פחד, מציאות מעוותת ודאגה ציבורית מנוהלת.