איסלאמאבאד ללא עסקה: ארה”ב ואיראן סיימו את הסבב השלישי של השיחות ללא הסכם, ולישראל זהו אות לתסיסה חדשה

ב-12 באפריל 2026 הסתיים באסלאמאבאד הסבב השלישי של השיחות בין ארה”ב לאיראן, אך הצדדים לא הגיעו להסכם. לאחר 21 שעות של דיונים התפזרו המשלחות, והמחלוקות המרכזיות נותרו בעינן: וושינגטון דורשת מטהראן ערבויות קשוחות בנושא הגרעין, בעוד שאיראן מאשימה את ארה”ב בדרישות מוגזמות ובהיעדר ריאליזם.

לקהל הישראלי זו לא סתם ידיעה דיפלומטית מפקיסטן. כאשר ארה”ב ואיראן לא מצליחות להגיע להסכמה אפילו לאחר מרתון כה ארוך, כל המזרח התיכון נכנס אוטומטית לאזור של עצבנות מוגברת – מהביטחון של נתיבי הים ועד לסיכויים להסלמה חדשה סביב תוכנית הגרעין האיראנית והכיוון הלבנוני.

רויטרס הבהירה בנפרד כי אלו היו השיחות הישירות הראשונות בין ארה”ב לאיראן ביותר מעשור והקשרים ברמה הגבוהה ביותר מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. עובדה זו לבדה הראתה עד כמה היו ההימורים גבוהים. אך במקום פריצת דרך, התוצאה הייתה רק הפסקה, שמאחוריה יש יותר אי-ודאות מאשר אופטימיות דיפלומטית.

מדוע השיחות באסלאמאבאד הגיעו למבוי סתום

לפי הגרסה האמריקאית, שהושמעה באסלאמאבאד על ידי סגן נשיא ארה”ב ג’יי די ואנס, המבוי הסתום העיקרי נוצר סביב שאלת הגרעין. הוא הצהיר כי וושינגטון מצפה מאיראן להתחייבות ברורה שלא לשאוף ליצירת נשק גרעיני ולא לחפש כלים שיאפשרו להתקרב אליו במהירות. לפני עזיבתו את פקיסטן, ואנס אמר ישירות לעיתונאים כי היעדר עסקה הוא חדשות רעות הרבה יותר עבור איראן מאשר עבור ארצות הברית.

לפי נתוני רויטרס, ואנס במהלך השיחות התקשר לדונלד טראמפ עד שתים עשרה פעמים. זה מראה שהפגישה באסלאמאבאד לא הייתה אפיזודה דיפלומטית משנית: הבית הלבן ניהל את התהליך כמעט באופן ידני, מתוך הבנה שכל נוסחת פשרה תשפיע על מחירי הנפט, המצב הצבאי באזור והפוליטיקה הפנימית האמריקאית.

איראן, מצידה, הציגה את השיחות בצורה שונה לחלוטין. סוכנות טסנים החצי-רשמית כתבה ב-12 באפריל 2026 כי לא הצליחו להגיע להסכם מסגרת בגלל “דרישות מוגזמות” של ארה”ב, והמשלחת האיראנית התעקשה על זכויות המדינה במהלך המרתון הדיפלומטי. במקביל, רויטרס, בהסתמך על מקורות איראניים, דיווחה כי בטהראן נקראו בין נקודות המחלוקת העיקריות מצר הורמוז ותוכנית הגרעין, ונציג משרד החוץ האיראני דיבר על “אווירת חוסר אמון”.

הורמוז, תוכנית הגרעין ומחיר אי-ההסכמה

רויטרס מציינת כי מלבד תיק הגרעין, המחלוקת נתקלה במערכת דרישות רחבה בהרבה. איראן שואפת לשלוט במצב במצר הורמוז, דורשת תשלום פיצויים ומתעקשת על הפסקת אש אזורית, כולל בלבנון. ארה”ב, לפחות, רוצה חופש שיט דרך הורמוז והגבלת תוכנית הגרעין האיראנית כך שתמנע את האפשרות ליצירת פצצת אטום.

על רקע זה חשוב במיוחד שהורמוז נותר לא רק נקודה גיאוגרפית, אלא עצב של האנרגיה העולמית. רויטרס מזכירה: דרך מסדרון זה עוברות כ-20% מהאספקה העולמית של מקורות אנרגיה, ולאחר ההסלמה האחרונה מאות מכליות עדיין ממתינות ליציאה מהמפרץ. גם אם הדיפלומטיה לא נקטעת לחלוטין, היעדר עסקה כבר כשלעצמו ממשיך ללחוץ על השווקים ולהחזיק את כל האזור במצב של ציפייה לסיבוב המשבר הבא.

מה זה אומר עבור ישראל וכל האזור

עבור ישראל, כישלון הסבב השלישי אינו ויכוח אקדמי של דיפלומטים על ניסוחים. אם ארה”ב ואיראן לא מצליחות להסכים אפילו על קווי מתאר בסיסיים של הסכם, המשמעות היא ששאלת התשתית הגרעינית האיראנית, עתיד הורמוז ותפקיד טהראן בסכסוכים השכנים נותרת פתוחה. וכאשר שלושת הקווים הללו נפגשים בנקודה אחת, מערכת הביטחון הישראלית לא יכולה להחשיב את המצב כיציב.

חשוב גם שהצד האיראני קושר את השיחות לא רק עם היחסים האמריקאיים-איראניים עצמם, אלא גם עם לבנון. רויטרס דיווחה ב-11 באפריל על הצהרת נציג משרד החוץ האיראני על תיאום עם הצד הלבנוני לשם שמירה על הסכמות להפסקת אש “בכל החזיתות”. עבור ישראל, קשר כזה אומר שכל עסקה גדולה סביב איראן כמעט בלתי נמנעת תיגע גם בכיוון הצפוני.

זו הסיבה ש-NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את תוצאות הפגישה באסלאמאבאד לא ככישלון דיפלומטי רגיל, אלא כסימן לכך שהמזרח התיכון נכנס לשלב חדש של מתח תלוי. אין עסקה, ערוץ קשר ישיר עדיין לא הניב תוצאה, וכל ניסיון הבא להגיע להסכמה יעבור כבר על רקע של חוסר אמון הדדי, עמדות ציבוריות קשוחות ומחיר הולך וגדל של כל טעות.

הפסקה — זה עדיין לא פשרה

באופן פורמלי, תהליך המשא ומתן לא נראה מת. AP דיווחה כי לאחר כישלון הסבב המרכזי נשמרים קשרים טכניים, והמתווכים הפקיסטנים קוראים לצדדים לשמור לפחות על משטר הפסקת אש שברירי. אך פוליטית התמונה עדיין נראית קשוחה: הניסיון השלישי הסתיים ללא מסמך, ללא מסגרת משותפת וללא ביטחון שהסבב הרביעי יביא בכלל תוצאה שונה.

במסקנה יבשה, הידיעה מאסלאמאבאד נשמעת פשוטה ומדאיגה. ארה”ב ואיראן דיברו זמן רב, בקול רם וברמה הגבוהה ביותר, אך לא הגיעו להסכמה. ועבור ישראל זה אומר שהסיכונים המרכזיים — הנושא הגרעיני האיראני, ההסלמה האזורית ושאלת מצר הורמוז — לא הוסרו, אלא רק נדחו עד לסבב הבא של לחץ, מיקוח או עימות.