המלחמה חוזרת ל”נמל הבית”: זלנסקי סיפר על מכה רחבת היקף על מוסקבה

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הצהיר על מבצע נרחב של הכוחות האוקראיניים באזור מוסקבה, כמו גם על מטרות בשטחים הכבושים זמנית, כולל קרים. לדבריו, ההתקפה ב-17 במאי הייתה חלק מגל חדש של תקיפות ארוכות טווח, שמשנות לא רק את המצב הצבאי, אלא גם את התפיסה של המלחמה הרוסית בעולם.

מדובר במטרות במרחק של יותר מ-500 קילומטרים. זה חשוב במיוחד, כי אזור מוסקבה נחשב לאחד האזורים המוגנים ביותר ברוסיה: שם מרוכזים הכוח הפוליטי, מרכזי הפיקוד, התשתיות המרכזיות ומערכת ההגנה האווירית החזקה.

לקהל הישראלי יש לסיפור הזה גם משמעות ישירה. מדינות שמתמודדות עם תוקפנות, איומי טילים והתקפות על תשתיות אזרחיות, מבינות היטב: המלחמה לא נשארת חד-צדדית לנצח. כאשר התוקפן הורס ערים זרות במשך שנים, במוקדם או במאוחר הוא מתחיל לראות את ההשלכות בביתו.

זלנסקי: אוקראינה פעלה באזור מוסקבה

בפנייה ב-17 במאי, וולודימיר זלנסקי הודיע כי כוחות ההגנה של אוקראינה, שירות הביטחון של אוקראינה והמודיעין האוקראיני ביצעו עבודה נרחבת באזור מוסקבה.

הוא כינה זאת “גל טוב” של תקיפות דיפלומטיות אוקראיניות – תקיפות ארוכות טווח על מטרות שבעבר נחשבו כמעט בלתי נגישות לרוסיה.

לדברי הנשיא, יש חשיבות מיוחדת לא רק לעובדת ההתקפה עצמה, אלא גם למרחק. המטרות היו במרחק של יותר מ-500 קילומטרים, וזה כבר רמה אחרת של מלחמה: אוקראינה מראה שהעומק הרוסי כבר אינו אזור בטחון מובטח.

למה אזור מוסקבה חשוב

אזור מוסקבה אינו שטח רגיל במערכת הצבאית הרוסית. הקרמלין מגן עליו יותר מאשר על אזורים גבוליים ותעשייתיים רבים, כי שם נמצא המרכז הפוליטי של הכוח.

זלנסקי הצביע על כך במפורש: הרוסים “שומרים על אזור הכוח שלהם יותר מכל”. אבל לדבריו, היכולות האוקראיניות ארוכות הטווח כבר מתגברות אפילו על הגנה כה רוויה.

זה משנה את הפסיכולוגיה של המלחמה. עד לאחרונה מוסקבה ניסתה להציג את עצמה כמרכז בלתי נגיש, שממנו ניתן לתת פקודות לתקיפות על אוקראינה, מבלי לחוש את המחיר האמיתי של התוקפנות. כעת המודל הזה מתפרק.

“תחשבו על בתי הזיקוק שלכם”: האות לקרמלין הפך לקשה יותר

זלנסקי גם קרא לקרמלין לחשוב על בתי הזיקוק שלהם, על מתקני הנפט והתשתיות שלהם, ולא על איך להרוס את חיי העמים האחרים – באוקראינה, מולדובה או בכל מדינה שכנה אחרת.

הביטוי הזה חשוב לא רק כהצהרה פוליטית. הוא מראה שאוקראינה מנסה להעביר את מוקד המלחמה למקום שבו לרוסיה יש פגיעות אמיתיות: אנרגיה, לוגיסטיקה, מתקנים צבאיים, שרשראות תעשייתיות ותשתיות שמשרתות את התוקפנות.

NAחדשות —חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה תקיפות כאלה לא כאפיזודה נפרדת, אלא כחלק מהגיון רחב יותר של המלחמה: אם דיקטטורה מייצאת אלימות במשך שנים, היא בהכרח מתמודדת עם כך שהשטח שלה עצמו מפסיק להיות עורף בטוח.

תקיפות על קרים ושטחים כבושים

זלנסקי אישר כי במהלך היום הכוחות האוקראיניים גם פעלו על מטרות בשטח הכבוש זמנית, במיוחד בקרים.

קרים במלחמה הזו נשאר לא רק סמל לכיבוש הרוסי, אלא גם צומת צבאי. דרך חצי האי עוברים לוגיסטיקה, מחסנים, תשתיות תעופה, מערכות הגנה אווירית ומרכזי פיקוד שרוסיה משתמשת בהם נגד אוקראינה.

לכן תקיפות על מטרות כאלה יש להן משמעות כפולה: הן מפחיתות את הפוטנציאל הצבאי של הכובשים ומזכירות שהשטחים הכבושים זמנית אינם “נורמה חדשה”.

המלחמה חוזרת למקום שממנו היא הושקה

הביטוי החזק ביותר של זלנסקי בפנייה זו הוא שהמלחמה “חוזרת באופן צפוי לנמל הבית”. בביטוי הזה יש גם אירוניה פוליטית וגם משמעות צבאית קשה.

רוסיה השתמשה במשך שנים ברעיון “נמל הבית” כדי להצדיק את הכיבוש של שטחים זרים. כעת הנשיא האוקראיני הופך את הדימוי הזה לכיוון ההפוך: אם המלחמה הושקה ממוסקבה, אם ההחלטות התקבלו בקרמלין, אם טילים ורחפנים עפו על ערים אוקראיניות לפי פקודות השלטון הרוסי, אז ההשלכות גם מתחילות לחזור למרכז הרוסי.

לעולם זה אות: אוקראינה כבר לא נראית רק כמדינה שמגנה על עצמה בשטחה. היא מראה יכולת להגיע למטרות בתוך רוסיה, כולל אזורים שהקרמלין חשב שהם מוגנים ביותר.

מה ידוע על ההתקפה ב-17 במאי

בלילה של 17 במאי מוסקבה ואזור מוסקבה, לפי חומר אוקראיני, היו נתונים להתקפה מסיבית של רחפנים. דווח על פיצוצים, שריפות ופגיעה במספר מטרות אסטרטגיות.

במהלך יום ראשון, 17 במאי, הפיצוצים והשריפות במוסקבה ובסביבתה נמשכו על רקע התקפת הרחפנים. זה הפך את התקיפה לאפיזודה לא חד-פעמית, אלא למבצע מתמשך שהפעיל לחץ מידעתי וצבאי ניכר על הבירה הרוסית.

לרוסיה אירועים כאלה כואבים גם כי הם מערערים את המיתוס התעמולתי המרכזי: כאילו המלחמה היא במקום רחוק, כאילו רק האוקראינים צריכים לשלם עליה, ותושבי מוסקבה יכולים לחיות בצד מהשלכות ההחלטות של הקרמלין.

כעת המיתוס הזה מתמוטט.

אוקראינה מראה שהיכולת ארוכת הטווח הפכה לא רק לאפשרות טכנית, אלא לגורם פוליטי. ככל שיותר מטרות בשטח הרוסי הופכות לנגישות, כך קשה יותר לקרמלין לשכנע את האוכלוסייה והאליטות שלו שהמלחמה מתנהלת לפי התוכנית.

לישראל יש גם לקח חשוב בזה. בקונפליקט המודרני, עומק השטח כבר לא מבטיח בטחון, אם המדינה עצמה משיקה תוקפנות, בונה מלחמה על טילים, רחפנים, סחיטה אנרגטית ותקיפות על תשתיות אזרחיות. התשובה עשויה לא להגיע מיד, אבל היא מגיעה למקום שבו בעבר היו רגילים להרגיש חסרי עונש.