פוטין שוב ניצח את המחשבון: האריתמטיקה של החזית הקרמלין לא התאימה למפה

פוטין שוב סיפר על ‘ההצלחות’ של הצבא הרוסי, אבל הפעם האריתמטיקה הקרמלינית נראתה במיוחד בטוחה בעצמה – כל כך בטוחה, שהיא הפסיקה להיות ידידותית לא רק עם המציאות, אלא גם עם הגיאוגרפיה. לאחר ההצהרות על ‘השטחים הכבושים’ וכמעט שליטה מלאה על המחוזות האוקראיניים, אנליסטים של מכון לחקר המלחמה הצביעו על ניואנס חשוב: העובדות על המפה אומרות משהו אחר לגמרי.

העניין הוא לא רק בתעמולה הרוסית המוכרת. הצהרותיו של פוטין מראות שהפיקוד הרוסי כנראה ממשיך לדווח לו על תמונה לא אמיתית של המלחמה, אלא על גרסה נוחה – עם ניצחונות, אחוזים ו’קידום יומיומי’. בגרסה כזו רוסיה כמעט כבשה הכל, כמעט ניצחה את כולם וכמעט הגיעה לקווים הנדרשים.

הבעיה היחידה היא: החזית, נתוני הלוויין והגיאולוקציה אינם חייבים להתאים למצב הרוח של הקרמלין.

מה הצהיר פוטין והיכן התחילה האריתמטיקה של המשטר המיוחד

בפגישה עם ראשי סוכנויות המידע הבינלאומיות בסנט פטרסבורג, פוטין טען כי הכוחות הרוסיים כביכול שולטים לחלוטין במחוז לוהנסק, יותר מ-85% ממחוז דונצק וכ-80% ממחוז זפוריז’יה. הוא דיבר בנפרד על הקידום של הצבא הרוסי וחזר על התזה המוכרת שהמלחמה מתנהלת עבור מוסקבה ‘לפי התוכנית’.

אבל הקטע הכי בולט היה המשפט שלו על השטח.

פוטין הצהיר כי הכוחות הרוסיים כביכול כבשו ‘שני מיליון ארבע מאות ארבעים אלף קילומטרים רבועים’ של אוקראינה. אם לוקחים את הניסוח הזה באופן מילולי, זה יוצא כ-2.44 מיליון קמ”ר – כלומר בערך פי ארבעה מהשטח הכולל של אוקראינה, ששטחה כ-603.6 אלף קמ”ר.

אפילו עבור התעמולה הקרמלינית זה היה רגע נדיר: בדרך כלל הם פשוט מנפחים אחוזים, וכאן, נראה, ניצחו מיד גם את אוקראינה וגם את לוח הכפל.

מה הראה ISW

המכון לחקר המלחמה בהערכה טרייה מ-5 ביוני 2026 ציין שהצהרותיו של פוטין אינן תואמות את הראיות הזמינות. לפי נתוני ISW, הכוחות הרוסיים עד לתאריך זה כבשו 99.77% ממחוז לוהנסק, 79.93% ממחוז דונצק ו-74.99% ממחוז זפוריז’יה.

גם אם לוקחים בחשבון לא רק את האזורים שבשליטה מלאה, אלא גם את האזורים שאליהם חדרו הכוחות הרוסיים דרך התקפות או חדירה, המספרים עדיין לא מגיעים לגרסה הקרמלינית. בחישוב המורחב הזה ISW מדבר על נוכחות רוסית ב-99.77% ממחוז לוהנסק, 80.82% ממחוז דונצק ו-75.7% ממחוז זפוריז’יה.

ההבדל נראה קטן רק על הנייר. במלחמה כל אחוז הוא ערים, כפרים, כבישים, גבהים, לוגיסטיקה ואלפי חיים. לכן כאשר פוטין מדבר על שליטה ‘מלאה’ או כמעט מלאה, והמפה מראה אחרת, זה לא עניין של טעות טכנית. זו כבר הצגה פוליטית שבה המציאות מפריעה לדובר.

למה הקרמלין שוב מוכר ניצחון שלא קיים

ISW עושה מסקנה חשובה: הפיקוד הצבאי הרוסי כנראה ממשיך להעביר לפוטין נתונים מעוותים על המצב בחזית. זה מסביר למה הצהרותיו הפומביות נראות כאילו הן נכתבו לא לפי מפת הפעולה, אלא לפי דוח של אדם שלא רוצה להכעיס את הבוס.

בשנת 2026 ההתקפה הרוסית האטה באופן ניכר. לפי הערכות האנליסטים, הכוחות האוקראיניים באפריל ובמאי שחררו יותר שטח ממה שהכוחות הרוסיים הצליחו לכבוש באותה תקופה. זו פרט לא נעים במיוחד עבור מוסקבה: ההתקפה האביבית-קיצית הייתה אמורה להראות כוח, ובמקום זאת הפכה למבחן נוסף לעמידות הלוגיסטיקה הרוסית.

התקפות הנגד האוקראיניות, מכות בטווח בינוני על העורף, לחץ על מחסנים, נתיבי אספקה ואלמנטים פיקודיים הקשו על הצבא הרוסי לשמור על קצב התקפות קבוע. הקרמלין יכול לספר כמה שהוא רוצה על ‘קידום יומיומי’, אבל אם הקידום הופך למטרים במחיר של גדודים, זה כבר לא אסטרטגיה, אלא חשבונאות של הפסדים.

לקהל הישראלי יש כאן מקבילה מובנת. כאשר מערכת אוטוריטרית מתחילה להאמין בתדרוכים של עצמה, היא הופכת למסוכנת לא רק לקורבנות התוקפנות, אלא גם לעצמה. חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בהצהרות כאלה לא כהחלקה מקרית, אלא כסימפטום: מוסקבה מנסה לשמור על דמות של אימפריה מתקדמת גם כאשר העובדות דורשות ממנה יותר ויותר הסברים.

מחוז דונצק ו’חגורת המבצרים’

שאלה רגיש במיוחד – מחוז דונצק.

פוטין טוען שהצבא הרוסי שולט ביותר מ-85% מהאזור, אבל ISW מעריך שהשליטה המאושרת נמוכה מסף זה. זה חשוב, כי מחוז דונצק נשאר אחת המטרות העיקריות של המלחמה הרוסית.

בדוחות ISW מודגש במיוחד כי בהתחשב במגמות הנוכחיות, עדיין לא ברור אם הכוחות הרוסיים יצליחו בכלל לכבוש את מה שנקרא ‘חגורת המבצרים’ או את החלק הנותר של מחוז דונצק. עבור הקרמלין זה נשמע כמעט לא הולם: ארבע שנים של מלחמה גדולה, מאות אלפי הפסדים, ערים הרוסות – ועדיין ‘לא ברור’.

התעמולה הרוסית אוהבת לדבר על ‘טחינת’ אוקראינה. אבל אם מסתכלים על המפה, עולה שאלה אחרת: כמה עוד רוסיה עצמה מוכנה לטחון את כוחותיה כדי שפוטין יוכל להכריז על אחוז נוסף מול המצלמות.

מה זה אומר עבור אוקראינה, ישראל והמלחמה על התשה

הצהרותיו של פוטין חשובות לא רק לחזית האוקראינית. הן מראות כיצד הקרמלין מנסה לנהל את תפיסת המלחמה ברגע שבו קצב ההתקדמות האמיתי כבר לא תואם את הרטוריקה הקודמת. מוסקבה מהמרת על מלחמה ארוכה, על מכות על התשתית האוקראינית, על לחץ על כל קו החזית ועל עייפות המערב.

אבל באסטרטגיה כזו יש נקודת תורפה. כדי לנהל מלחמה ארוכה, צריך לא רק נשק ואנשים, אלא גם הערכה כנה של המתרחש. אם ההנהגה מקבלת מהפיקוד תמונה מלוטשת, ההחלטות מתקבלות לא לפי המציאות, אלא לפי הונאה פוליטית עצמית.

עבור אוקראינה זה אומר שהצבא הרוסי נשאר מסוכן מאוד, אבל לא כל-יכול. ניתן לעצור את ההתקפה שלו, ניתן לשבור את הלוגיסטיקה שלו, ניתן לבדוק את הצהרותיו על המפה. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו.

עבור ישראל הסיפור הזה גם לא זר. המלחמה הרוסית נגד אוקראינה מזמן יצאה מגבולות הסכסוך האוקראיני-רוסי. היא כוללת את איראן, אספקת רחפנים, טכנולוגיות צבאיות, קשרי מוסקבה עם משטרים אנטי-מערביים וניסיון להרוס את הסדר הבינלאומי שעליו נשענת ביטחונן של מדינות קטנות ובינוניות.

כאשר פוטין מספר על ‘כיבושים’, ואנליסטים עצמאיים מראים תמונה אחרת, זה לא רק ויכוח על אחוזים.

זו שאלה על כמה העולם מוכן לבדוק דיקטטורים בעובדות, ולא להקשיב להם כמקור למזג האוויר.

הניואנס העיקרי שהקרמלין לא אוהב

פוטין יכול להתפאר בצבא, בטילים, בתעשייה הביטחונית וב’קידום יומיומי’. הוא יכול לדבר על שליטה מלאה במקום שבו השליטה לא מלאה, ועל אחוזים שלא תואמים את המפה. הוא יכול אפילו בטעות לכבוש במילים שטח של ארבע אוקראינות – הנייר, כידוע, סובל, והשידור הרוסי עוד יותר.

אבל המלחמה לא נפתרת בהצהרות.

אם נתוני ISW נכונים, הצבא הרוסי בשנת 2026 נתקל בהאטה בהתקפה, בהצלחות טקטיות אוקראיניות ובבעיות בשמירה על התקפות. זה לא אומר שהאיום נעלם. להפך, רוסיה עדיין נשארת תוקפן, המסוגל להרוג, להרוס וללחוץ במסה.

עם זאת, זה אומר דבר אחר: האגדה הקרמלינית על ניצחון בלתי נמנע שוב נסדקה.

וכאשר דיקטטור צריך להסביר כל כך בקול רם שהכל הולך בהצלחה, לקורא הקשוב עולה שאלה פשוטה: אם הכל באמת כל כך טוב, למה אז צריך כל כך הרבה לספור, לעגל ולהמציא?