חמאס שוב משחק בנשק — אתמול ‘הסכימו’, היום כבר לא

סביב עזה שוב מסתובב אותו מעגל: המתווכים מדברים על התקדמות, המקורות מבטיחים נוסחאות, חמאס עושה רושם שהוא מוכן לוויתורים, ולמחרת הכל חוזר כמעט לנקודת ההתחלה.

אתמול דיווח ‘א-שרק אל-אווסט’ שחמאס כביכול הסכים להעביר נשק ל’צד הפלסטיני’. היום מקורות ‘אל-חדת’ כבר טוענים את ההפך: אין הסכמה לנוסחה כזו.

לישראל זה לא פרט טכני של המשא ומתן. זהו עניין של ביטחון, שליטה על עזה, עתיד הדרום והאם ה-7 באוקטובר יחזור בצורה אחרת בעוד כמה שנים.

המתווכים מנסים להציל את ההסכם על עזה

לפי ‘אל-חדת’, מצרים, קטר וטורקיה ממשיכות במאמצים למנוע מהסכם השלום על עזה להתפרק סופית ולקדם אותו לשלב השני.

הנקודה השנויה במחלוקת העיקרית היא פירוק חמאס מנשקו. זהו המחסום המרכזי בין הצהרות דיפלומטיות יפות לבין ביטחון אמיתי בשטח.

מקורות הערוץ דיווחו ביום רביעי שחמאס לא קיבל את הנוסחה שהוצעה על ידי המתווכים. הודגש בנפרד: התנועה עדיין לא הסכימה להעביר נשק לצד הפלסטיני.

אתמול הייתה גרסה אחת, היום אחרת

ביום הקודם טען פקיד פלסטיני מעודכן היטב שהמתווכים וחמאס כביכול הסכימו על נוסחה מותנית בנושא הגבלת כמות הנשק של הקבוצות הפלסטיניות ברצועת עזה.

אבל כבר אות חדש ממקורות ערביים מראה: אין החלטה סופית. חמאס ממשיך להתמקח, משנה את הטון וקושר את הנשק לתנאים שנראים לישראל בעייתיים ביותר.

מדובר לא רק במחסנים, רובים או טילים. עבור הקהל הישראלי זהו עניין של מי ישלוט בעזה לאחר המלחמה: מבנה אזרחי, מנגנון בינלאומי או שוב קבוצה חמושה שבנתה מנהרות, ייצרה טילים והחזיקה בני ערובה במשך עשרות שנים.

חמאס קושר את הנשק לנסיגת צה”ל ושיקום עזה

לדברי מקור פלסטיני, חמאס קושר את נושא החימוש לנסיגה מלאה של כוחות ישראליים מרצועת עזה, הפסקת כל תוצאות המלחמה ושיקום המובלעת.

כאן מתחיל הקונפליקט המרכזי של האינטרסים. ישראל מתעקשת שהנשק יימסר לפני המעבר לשלב השני של תוכנית השלום שהציע נשיא ארה”ב דונלד טראמפ. ההיגיון פשוט: קודם כל ביטחון, אחר כך מנגנונים פוליטיים וכלכליים.

חמאס, לפי הדלפות, רוצה סדר הפוך. קודם נסיגה, שיקום והסרת הלחץ בפועל, ונושא הנשק – אחר כך, באופן מותנה, חלקי ובמסגרת ‘צד פלסטיני’ כלשהו.

לישראל תכנית כזו נראית כמו מלכודת מסוכנת. אם תשתית החימוש של חמאס תישאר אפילו חלקית, רצועת עזה עשויה שוב להפוך לבסיס ללחץ על שדרות, אשקלון, בארי, ניר-עוז, כפר-עזה וכל הדרום.

למה נוסחת ‘הצד הפלסטיני’ מעוררת שאלות

הביטוי ‘להעביר נשק לצד הפלסטיני’ נשמע דיפלומטי, אבל מעורפל מדי.

למי בדיוק? למינהל הפלסטיני? לוועדה חדשה? למבנה כוח תחת שליטה ערבית? לאנשים שיכולים מחר להיות קשורים לאותן קבוצות? ללא מנגנון בדיקה ברור, נוסחה כזו עשויה להפוך לא לפירוק נשק, אלא לאריזת נשק מחדש בשם אחר.

לכן חשוב לקורא הישראלי להסתכל לא רק על הכותרות, אלא גם על הפרטים. חדשות ישראל | Nikk.Agency בהקשר כזה מדגיש את העיקר: אי אפשר להעריך את המשא ומתן סביב עזה לפי המילים ‘התקדמות’ או ‘הסכמה’, כל עוד לא ברור מי באמת שולט בנשק, במנהרות, במחסנים, בטילים וביחידות הלחימה.

פגישות קהיר והשאלה המרכזית לישראל

משלחת הנהגת חמאס בראשות ח’ליל אל-חיה, אחד ממנהיגי התנועה בעזה, קיימה בימים האחרונים בקהיר סדרת פגישות אינטנסיביות.

בין המשתתפים בתהליך המשא ומתן מוזכרים ראש ממשלת קטר, נציגי המודיעין המצרי ופקידים טורקים. זה מראה שסביב ההסכם לא מתנהל רק משא ומתן פלסטיני-ישראלי, אלא תהליך אזורי רחב יותר בהשתתפות מדינות, שכל אחת מהן רודפת אחרי האינטרסים שלה.

קטר שואפת לשמור על תפקידה כמתווך מרכזי. מצרים מנסה לשמור על שליטה בכיוון הדרומי ולא לאפשר כאוס בגבולה. טורקיה מחזקת את הנוכחות הפוליטית שלה בנושא הפלסטיני. וישראל, בניגוד למתווכים, חיה לא עם נוסחאות על הנייר, אלא עם תוצאות כל טעות בגבול.

מה יהיה הלאה

בינתיים המצב נראה כך: המתווכים מחפשים פשרה, חמאס לא מסכים למסירת נשק ישירה, וישראל בקושי תקבל תכנית שבה התנועה מקבלת קודם נסיגה ושיקום, ונושא הפירוק נשאר תלוי.

הבעיה העיקרית אינה בכך שהמשא ומתן קשה. הבעיה העיקרית היא שחמאס מנסה להפוך את הפירוק מנשק מתנאי חובה לביטחון לנושא של משא ומתן פוליטי אינסופי.

לישראל זו צומת עקרונית. אם השלב השני של ההסכם ייבנה על הבטחות מעורפלות, המדינה מסתכנת בקבלת לא סוף למלחמה, אלא הפסקה לפני איום חדש. אם הנשק אכן יילקח, ייבדק ויוצא משליטת מבנים טרוריסטיים, אז לעזה עשוי להיות סיכוי למציאות אחרת.

בינתיים אין אישור כזה.