האו”ם לראשונה הכה בחוזקה כזו בחמאס: הוצאות להורג, עינויים ופחד בתוך עזה

הדו”ח של האו”ם על פשעי חמאס ברצועת עזה היה רגע נדיר שבו מבנה בינלאומי תיאר ישירות לא רק את המלחמה של ישראל עם ארגון הטרור, אלא גם את הטרור הפנימי נגד תושבי המובלעת עצמם.

ב-9 ביוני 2026, ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של האו”ם לחקר המצב בשטח הפלסטיני, כולל מזרח ירושלים ובישראל, הציגה דו”ח שבו פעולות לוחמי חמאס והמבנים המשטרתיים שבשליטתם מסווגים כפשעי מלחמה.

תמצית המסמך קשה: ברצועת עזה לא רק הפחידו אנשים, אלא גם הכו, פצעו, ירו בפומבי, מאשימים בשיתוף פעולה עם ישראל, ביזה, גניבת סיוע הומניטרי, פשעי סמים או קשרים עם קבוצות פלסטיניות מתחרות.

לקהל הישראלי בדו”ח זה חשובה לא רק הניסוח המשפטי. חשוב עצם העובדה: הוועדה הבינלאומית תיעדה שחמאס השתמש בפחד כמערכת ניהול בתוך עזה.

מה בדיוק תיעדה הוועדה של האו”ם

לפי הדו”ח, מאוגוסט 2024 עד ינואר 2026 תועדו ברצועת עזה 249 מקרים של ענישה ללא משפט. אירועים אלה הובילו למותם של 108 אנשים.

כמעט ברבע מהמקרים הוועדה קבעה מעורבות ישירה של המשטרה או לוחמים הקשורים לחמאס. עם זאת, החוקרים מציינים בנפרד: לא מדובר רק בחמאס, אלא גם בקבוצות חמושות מקומיות אחרות שפעלו בתנאי שטח הרוסים ממלחמה.

השיטות היו אכזריות באופן מופגן.

אנשים נורו.

ירו להם בברכיים.

עצמות נופצו בצינורות ברזל ובלוקים מבטון.

הכו את המוכים בפומבי, והפיצו את הסרטונים הלאה, כדי שהפחד יעבוד לא רק במקום ההוצאה להורג, אלא גם לאחר מכן – בטלפונים, בצ’אטים, בשיחות, בשמועות.

זה לא נראה כמו כאוס של כנופיות נפרדות. הדו”ח מתאר את פרקטיקת ההפחדה, שבאמצעותה ניסו כוחות הביטחון של חמאס והקבוצות הקשורות אליהם להחזיר את השליטה על האוכלוסייה, לדכא ביקורת ולהראות מי מחליט מי יחיה ומי יוכרז כ’בוגד’.

מי נענש ועל מה

לא רק חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל נפגעו. ברשימת ההאשמות – ביזה, גניבת מטעני סיוע הומניטרי, גניבות רגילות, סמים, מסחר במוצרי טבק, קשר עם פלגים פלסטיניים יריבים והשתתפות בקלאנים מקומיים שלא צייתו לחמאס.

חלק נפרד מהדו”ח עוסק בקטינים. לפי הוועדה, ילדים ובני נוער גם הם הושפלו, הוכו והושפלו בפומבי, מאשימים בגניבה קטנה, הברחה או מסחר בלתי חוקי.

זו פרט חשוב, כי הוא שובר את התמונה התעמולתית הרגילה. חמאס ניסה במשך שנים להציג את עצמו כ’מגן הפלסטינים’, אך הדו”ח של האו”ם מראה צד אחר: כאשר שלטון הקבוצה היה תחת איום, היא פעלה נגד תושבי עזה כמכונת עונשין.

“שיפא”, חאן יונס והוצאות להורג פומביות

הדו”ח מציג סרטונים מאומתים ועדויות עדים. אחד האירועים התרחש בספטמבר 2025 ליד בית החולים “שיפא” בעיר עזה. מול קהל אנשים במסכות ירו בשלושה גברים קשורים עם כיסויי עיניים.

חודש לאחר מכן, באוקטובר 2025, התרחשה הוצאה להורג דומה כבר במרכז העיר עזה. בכיכר הוצאו להורג בפומבי שמונה אנשים. הם הוכרזו כבוגדים וסוכנים של ישראל.

סצנות כאלה לא היו מוסתרות. להפך, הן הוצגו.

וזהו המסר המרכזי של הטרור: ההוצאה להורג הייתה אמורה להיות מסר לכל השאר. לא להתווכח. לא לבקר. לא לשאול שאלות על הסיוע ההומניטרי. לא לחפש שלטון חלופי. לא לתמוך בקלאנים מקומיים שיכלו להחליש את שליטת חמאס.

עדים גם סיפרו על פעולות עונשין בשטחי מוסדות רפואיים, כולל מתחם “נסר” בחאן יונס. מומחים בינלאומיים ציינו בנפרד: פשעי הפנים של חמאס בשטחי בתי החולים לא מסירים מהם את מעמדם המוגן לפי החוק ההומניטרי הבינלאומי.

לישראל הניסוח הזה שנוי במחלוקת וכואב, כי הצד הישראלי טוען במשך שנים: חמאס משתמש באופן שיטתי בבתי חולים, בתי ספר, מסגדים ותשתיות הומניטריות כמחסה לפעילות צבאית. אך גם במסגרת השפה הזהירה של האו”ם, הדו”ח מציג את העיקר: חמאס אכן פעל בתוך מרחבים אזרחיים, שבהם היו אמורים לטפל ולא לבצע הוצאות להורג.

למה זה חשוב לישראל

הישראלים מבינים היטב מהו חמאס לאחר 7 באוקטובר 2023. זו לא “קבוצה חמושה” מופשטת מתוך מסמכים דיפלומטיים, אלא ארגון טרור שביצע טבח בדרום ישראל, חטף בני ערובה, השתמש במנהרות, תשתיות אזרחיות ומגן אנושי.

אבל הדו”ח החדש חשוב גם כי הוא מראה: חמאס מסוכן לא רק לישראל.

הוא מסוכן גם לפלסטינים, שבהם הוא משתמש כמגן.

כאשר במות בינלאומיות דנות ברצועת עזה, לעיתים קרובות התמונה כולה מצטמצמת לשאלה אחת: מה עושה ישראל. הדו”ח מ-9 ביוני 2026 מרחיב את המסגרת. הוא מראה שבתוך עזה קיימת מערכת אלימות משלה, שבה חמאס והמבנים הקשורים אליו מחליטים על גורל האנשים ללא משפט, עורך דין, ראיות וזכות להגנה.

לכן, Nikk.Agency – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בדו”ח זה לא מסמך יבש של האו”ם, אלא עדות חשובה על מבנה השלטון האמיתי של חמאס. לישראל, לישראלים, ליוצאי אוקראינה וברית המועצות לשעבר כאן הכל מוכר מדי: דיקטטורה תמיד מתחילה עם “אויבים”, ואז מרחיבה את הרשימה, ואז הפחד הופך לחוק העיקרי.

האו”ם כינה זאת פשעי מלחמה

הוועדה הגיעה למסקנה שהרציחות וההוצאות להורג ללא משפט שתועדו נופלות תחת ההגדרה של פשעי מלחמה. כמו כן מדובר בהפרות חמורות של החוק ההומניטרי הבינלאומי וזכויות האדם הבסיסיות – הזכות לחיים, לשלמות אישית, לחירות ולמשפט הוגן.

בנפרד מודגש בדו”ח: לאחר הפסקת האש באוקטובר 2025, שעצרה את המלחמה בת השנתיים עם ישראל, חמאס החל לשקם את השליטה המנהלית והכוחנית על השטחים שבהם השפעתו נחלשה. דווקא בתקופה זו, לפי הוועדה, התגברו ההוצאות להורג של אלה שהקבוצה ראתה כאיום על שלטונה.

יושב ראש הוועדה, שריניוואסן מוראלידהאר, הצהיר שההפרות התרחשו בתנאים שנוצרו על ידי המלחמה והרס התשתית הניהולית. אך גם הניסיון הזה להסביר את ההקשר לא משנה את המהות: הענישות בוצעו על ידי כוחות המשטרה והזרוע הצבאית של חמאס תוך עקיפת הליכים משפטיים.

כלומר, לא מדובר בצדק.

מדובר בשלטון דרך פחד.

מה הדו”ח הזה משנה

פוליטית, הדו”ח לא נוח לרבים. לחמאס – כי הוא שובר את הדימוי של “התנגדות” ומראה את ארגון הטרור כמבנה שהורג ופוגע באוכלוסייתו שלו. לחלק מהפעילים הבינלאומיים – כי הוא מפריע לתבנית הפשוטה שבה רק ישראל אשמה, והקבוצות החמושות הפלסטיניות כאילו נעלמות מהתמונה.

לישראל המסמך גם חשוב, אבל לא כעילה להירגע. להפך, הוא מראה כמה המלחמה הפכה למורכבת לאחר 7 באוקטובר: ישראל נלחמת לא עם צבא רגיל, אלא עם ארגון שמנהל בו זמנית קרבות, שולט בזרמי הסיוע ההומניטרי, מחזיק את האוכלוסייה בפחד ומשתמש במרחב האזרחי כחלק ממערכת ההישרדות שלו.

במובן זה, הדו”ח של האו”ם מ-9 ביוני 2026 מתעד את מה שדובר עליו בישראל זמן רב: חמאס – זו לא רק איום על הגבול, לא רק רקטות, מנהרות ובני ערובה. זהו משטר של טרור פנימי, שהופך את רצועת עזה לשטח שבו אדם יכול להיות מוכה בפומבי, פצוע או נורה ללא משפט, כי מישהו במסכה קרא לו “בוגד”.

ואם הקהילה הבינלאומית באמת רוצה לדבר על עתיד עזה, היא לא יכולה לעקוף את השאלה הזו.

אי אפשר לבנות שלום על שלטון של אלה שהופכים בתי חולים, כיכרות ורחובות למקומות הוצאה להורג.