הקפאה בקו החזית: אוקראינה, ארה”ב והמחיר של הפסקה שייתכן שפוטין לא יקבל

על פי נתוני The Economist, בין ארצות הברית לרוסיה שוב התחדשו הקשרים הלא פורמליים, ואוקראינה מתייעצת מדי יום עם צוות דונלד טראמפ. אחד התרחישים הנדונים כעת נראה כמו הקפאת מלחמה בשני שלבים: תחילה הפסקת פעולות האיבה באזור של כ-50–70 ק”מ משני צדי קו החזית, ולאחר מכן ניסיון להגיע להסכם שלום רחב יותר.

עבור קייב הרעיון עצמו אינו חדש. אוקראינה מתעקשת זה מכבר על העיקרון: הפסקת אש אפשרית לפי הנוסחה “עומדים היכן שאנחנו עומדים”. כלומר, ללא נסיגת הכוחות האוקראיניים מהשטחים שרוסיה דורשת להחזיר לה כתשלום פוליטי עבור הפסקה.

מה בדיוק דנים אוקראינה וארצות הברית

ההיגיון המרכזי של התרחיש הנוכחי הוא לעצור את פעולות האיבה לא על ידי הכרה בכיבושים הרוסיים, אלא על ידי קיבוע קו החזית בפועל. בתיאוריה, זה עשוי לתת לאוקראינה הפוגה, להפחית את עוצמת המכות ולפתוח את הדרך למשא ומתן על ערבויות ביטחוניות.

אבל הבעיה היא שהקרמלין לא ויתר על האולטימטומים שלו במשך שנתיים. כבר ביוני 2024, במועצת המורחבת של משרד החוץ הרוסי לפני פסגת השלום בשווייץ, פוטין דרש את נסיגת כוחות ההגנה של אוקראינה מאזורי לוהנסק, דונצק, חרסון וזפוריז’יה. יתר על כן, מוסקבה רוצה לא רק הפסקה צבאית, אלא הכרה בינלאומית בשטחים האוקראיניים הכבושים כחלק מרוסיה.

זו הסיבה שהקפאה על קו החזית עשויה להפוך לא לסיום המלחמה, אלא רק לנקודת לחץ חדשה. עבור ישראל, השאלה הזו גם לא נראית רחוקה: כאן מבינים היטב שהפסקת אש ללא ערבויות ברורות לעיתים קרובות הופכת לא לשלום, אלא להכנה לסבב האלימות הבא.

מדוע עמדת ארצות הברית הפכה למפתח

ממשל טראמפ כבר ניסה לחפש אפשרויות שיכולות לספק את מוסקבה. בעיתונות המערבית הופיעו לא פעם פרסומים על נכונות אפשרית של וושינגטון להכיר בחצי האי קרים הכבוש זמנית כרוסי דה-פקטו או אפילו דה-יורה. ולדימיר זלנסקי גם דיבר בפומבי כי צוות טראמפ קישר את ערבויות הביטחון האמריקאיות לאוקראינה עם יציאת הכוחות האוקראיניים מדונבאס.

בעצם, השאלה נוגעת למה בדיוק וושינגטון מוכנה לראות כ”שלום”. עבור אוקראינה, שלום לא יכול להיות לגליזציה של התוקפנות הרוסית. עבור הקרמלין, כל הפסקה ללא ויתורים טריטוריאליים נראית בלתי מספקת.

טראמפ, G7 והעסקאות שמשנות את מסגרת המשא ומתן

לאחר פסגת G7 בצרפת, קנצלר גרמניה פרידריך מרץ ונשיא צרפת עמנואל מקרון הצהירו כי טראמפ שינה את השקפתו על המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה. לדברי מקרון, הנשיא האמריקאי הגיע עם תחושה שאוקראינה מפסידה, אך ראה תמונה אחרת: רוסיה לא מקיימת התחייבויות, ואוקראינה ממשיכה להתנגד.

עבור קייב, תוצאות הפסגה היו יחסית מוצלחות.

ראשית, מנהיגי G7 הצהירו על נכונותם להרחיב עבור אוקראינה רישיונות לייצור צבאי. מדובר בעיקר בטילים נגד בליסטיים וטכנולוגיות שיכולות לחזק את ההגנה על ערי אוקראינה. זלנסקי ציין כי אותות חיוביים הגיעו מכל ה”שבעה”, כולל ארצות הברית.

שנית, טראמפ הצהיר בפומבי על אפשרות להחזיר את הלחץ הסנקציוני על הנפט הרוסי. זה חשוב, כי ההכנסות האנרגטיות נשארות אחד המקורות העיקריים למימון המלחמה הרוסית.

עם זאת, לתמונה זו יש צד הפוך. ארצות הברית ניסתה במקביל להגיע לעסקה עם איראן, ולאחר החרפת המצב סביב מצר הורמוז והמלחמה בהשתתפות “חיזבאללה” בלבנון, עמדת ארצות הברית הפכה לפחות יציבה. וושינגטון נזקקה לעזרת בעלי ברית אירופיים, כולל בנושאי ביטחון נתיבי הים.

בהקשר הישראלי זה במיוחד בולט: כאשר ארצות הברית מחלקת את תשומת הלב בין איראן, המזרח התיכון, אוקראינה והבחירות הפנימיות, כל בעל ברית מתחיל לשאול את אותה שאלה – עד כמה הבטחות אמריקאיות אמינות ברגע של משבר.

זו הסיבה שלקוראי נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency הנושא האוקראיני חשוב לא רק כמלחמה אירופית. היא מראה כיצד מעצמות גדולות סוחרות סביב ביטחון מדינות הנמצאות תחת איום מתמיד, וכיצד עסקאות גיאופוליטיות יכולות לשנות במהירות את מחיר הערבויות.

מדוע טראמפ עשוי לפעול בראש ובראשונה באינטרסים שלו

מומחים מדברים יותר ויותר: במשא ומתן עם רוסיה, טראמפ יפעל לא רק מתוך האינטרסים של אוקראינה או אירופה, אלא בראש ובראשונה מתוך הרווח הפוליטי שלו. בארצות הברית מתקרבות הבחירות לקונגרס, שבהן הרפובליקנים מסתכנים לאבד אחד מהבתים. על רקע זה, כל “הצלחה” חיצונית יכולה לשמש כטיעון בתוך הפוליטיקה האמריקאית.

בספר של עיתונאי The New York Times על הקדנציה השנייה של טראמפ מובאים דבריו, שנאמרו בפגישה בחדר הסגלגל: “אני לא מעריץ גדול של אוקראינה. למעט הנשים שלהם. הן ממשיכות לזכות ב’מיס יוניברס’.” גם אם העמדה הפוליטית של הבית הלבן נראית היום יותר חיובית עבור קייב, היחס האישי של טראמפ לאוקראינה כנראה לא השתנה באופן עקרוני.

אבל הנסיבות עשויות להכריח אותו לפעול אחרת. אם ארצות הברית לא השיגה את התוצאה הרצויה בכיוון האיראני וזקוקה לתמיכת בעלי ברית נאט”ו, אוקראינה עשויה לקבל יותר מרחב למשא ומתן על עזרה, סנקציות וערבויות ביטחוניות.

אירופה ללא קול אחד והשאלה האם פוטין יקבל הפסקה

החולשה העיקרית של העמדה המערבית כעת היא היעדר משא ומתן אירופי אחד. בעוד פוטין רוצה לדבר רק עם טראמפ, באירופה מתווכחים מי בדיוק צריך לייצג את הצד האירופי בדיאלוג אפשרי עם רוסיה.

לאחר פסגת G7 נודע כי צוות נשיא המועצה האירופית אנטוניו קושטה הקים ערוץ דיפלומטי עם מוסקבה. זה קרה ללא תיאום מוקדם עם הבירות האירופיות המרכזיות. מקרון ומרץ ביקרו גישה כזו, מתוך אמונה שעכשיו זה לא הזמן ליוזמות נפרדות, במיוחד על רקע דיווחים על הכנת הקרמלין לגל גיוס גדול חדש.

מקרון הדגיש כי האיחוד האירופי צריך להיות מיוצג, אך ערבויות ביטחוניות לא יכולות להידון על ידי מוסד בריסל אחד בשם כל המדינות. לדבריו, בשאלות כאלה תפקיד מיוחד צריך לשחק מדינות שבאמת מסוגלות לקחת על עצמן התחייבויות: בריטניה, צרפת וגרמניה.

מה יהיה מכריע עבור אוקראינה

עבור קייב השאלה המרכזית נשמעת פשוטה: האם ההקפאה תהפוך לכלי הגנה או למלכודת? אם הפסקת האש תלווה בערבויות אמיתיות, חיזוק הצבא, לחץ סנקציות על רוסיה ושליטה על הפרות, זה עשוי לתת לאוקראינה זמן ומשאבים. אם ההפסקה תיכפה ללא ערבויות ועם ויתורים פוליטיים למוסקבה, היא רק תעגן את התוקפנות הרוסית.

פוטין, לפי דרישותיו הפומביות, עדיין לא מוכן לפשרה. הוא דורש לא רק את הפסקת המלחמה, אלא גם את הכרת תוצאות הכיבוש. זה אומר שגם במשא ומתן פעיל של ארצות הברית ואוקראינה הסיכוי לשלום מהיר נשאר מוגבל.

מצד שני, המלחמה כבר מזמן תלויה לא רק במוסקבה ובקייב. היא מושפעת מהבחירות בארצות הברית, המצב סביב איראן, עמדת סין, היכולת של אירופה לדבר בקול אחד והנכונות של מדינות המערב לשלם את המחיר עבור ביטחון. עבור ישראל זהו שיעור חשוב: כאשר מדובר במלחמת התשה, נוסחה דיפלומטית חשובה רק כאשר יש מאחוריה כוח.

מסקנה

תרחיש עצירה על קו החזית עשוי להפוך לבסיס עבודה להפסקת אש זמנית, אך הוא לא פותר את הסכסוך העיקרי: רוסיה רוצה את כניעת אוקראינה במסווה של שלום, ואוקראינה דורשת ביטחון ללא הכרה בכיבוש.

לכן השאלה היא לא רק אם קייב וושינגטון יסכימו על נוסחת הפסקה. השאלה היא האם נוסחה זו תהיה חזקה מספיק כדי שלא יהפכו אותה למינסק חדש, להפוגה חדשה עבור הקרמלין ולסכנה חדשה לאירופה.