- August 5, 2026
- 4:46 pm
- ישראל
ההיסטוריון והפובליציסט הרוסי ארטם קירפיצ’נוק, שחי כ-15 שנים בישראל, למד באוניברסיטה העברית בירושלים ושירת בצה”ל, נעצר לאחר נחיתתו בנמל התעופה בן-גוריון. לדברי מכריו, העניין מטופל על ידי שירות הביטחון הכללי של ישראל – שב”כ. עם זאת, הרשויות הישראליות לא מסרו את סיבת המעצר או את מעמדו המשפטי של קירפיצ’נוק.
בשלב זה קל לעבור לספקולציות: ריגול, פעילות לטובת רוסיה, מעצר בשל טקסטים אנטי-ישראליים. אך אף אחת מהגרסאות הללו לא אושרה עדיין.
לכן נאנובוסטי — חדשות ישראל הלכו בדרך אחרת: חקרנו את הטקסטים הפומביים של קירפיצ’נוק עצמו. הם לא מסבירים את סיבת המעצר, אך מאפשרים להבין את עמדתו הפוליטית, מעגל המדיה שלו ויחסו לישראל, אוקראינה, פוטין והתוקפנות הרוסית.
מה קרה בנמל התעופה בן-גוריון
קירפיצ’נוק נחת מארמניה בבוקר 2 באוגוסט 2026. בשעה 10:41 הוא כתב לקרוביו: “נחתתי”. כעבור כחמש דקות הופסקה פעילותו ברשתות החברתיות.
הוא לא דיווח שעבר את ביקורת הדרכונים, לא יצר קשר עם בעלת הדירה שבה התכוון לשהות, ולא הגיע לאשקלון. כרטיס החזרה נרכש ל-8 באוגוסט. בתחילה הכריזו מכריו של קירפיצ’נוק עליו כנעדר והגישו תלונה במשטרה.
בצהריים 5 באוגוסט 2026 הצהירה דריה מיטינה, לשעבר חברת הדומה הרוסית, כי שב”כ מטפל בעניין ועורך הדין איננה לד מייצגת את האינטרסים של העצור. הרשויות הישראליות לא הגיבו למידע זה.
לא ידוע:
- האם הוגש נגד קירפיצ’נוק חשד רשמי;
- האם התקיים דיון משפטי;
- האם הוא נמצא במעצר פלילי, מנהלי או הגירה;
- האם העניין קשור לביטחון המדינה;
- האם מותר לו לתקשר עם קרוביו;
- האם קיים איסור פרסום על פרטי המקרה;
- האם מתכוונים לגרשו מישראל.
הודעות על סירוב כניסה וגירוש אפשרי גם לא אושרו.
מי הוא ארטם קירפיצ’נוק
קירפיצ’נוק הוא היסטוריון ופובליציסט, המתמחה בעיקר בהיסטוריה של ישראל, ציונות והמזרח התיכון.
NEWSru.co.il והוצאת DirectMedia מכנים אותו מועמד למדעי ההיסטוריה. TRT Russian מציג אותו כ”דוקטור למדעים”. לא מצאנו מסמכים פתוחים המסבירים את הפער הזה, ולכן אנו משתמשים בניסוח זהיר יותר – מועמד למדעי ההיסטוריה.
קירפיצ’נוק:
- חי בישראל כ-15 שנים;
- סיים את האוניברסיטה העברית בירושלים;
- שירת בצבא הישראלי;
- לאחר מכן חזר לרוסיה;
- כתב ספרים ומאמרים על ישראל והמזרח התיכון;
- פורסם ב-TRT Russian, “אוקראינה.רו”, Caliber.Az, מרכז המחקר הערבי-אירואסייתי ובפרסומים פוליטיים רוסיים.
הניסיון הזה חשוב. קירפיצ’נוק כותב על ישראל לא כאדם שמעולם לא היה כאן. הוא מכיר את המדינה מבפנים, שולט בהקשר ההיסטורי שלה ומשתמש בביוגרפיה הישראלית שלו כהוכחה לכשירותו.
אבל דווקא בגלל זה הטקסטים שלו ראויים לניתוח מעמיק יותר: היכן מסתיימת הביקורת על ממשלה מסוימת ומתחילה הדה-לגיטימציה של עצם קיומה של ישראל?
ישראל כ”פרויקט קולוניאלי”
באחד המאמרים האחרונים, שפורסם זמן קצר לפני הנסיעה, כינה קירפיצ’נוק את ישראל “הפרויקט הקולוניאלי האירופי האחרון של המאה ה-20”.
את מלחמת 1967 הוא הגדיר כ”תוקפנות ישראלית”, וישראל כבסיס לאימפריאליזם וקולוניאליזם מערבי במזרח התיכון. את התמיכה הבינלאומית במדינה הוא הסביר כהגמוניה מערבית, חסות פוליטית של ארה”ב והוצאות עצומות על “הסברה”, אותה כינה ישירות תעמולה ישראלית.
זה כבר לא ביקורת על נתניהו, בן-גביר או סמוטריץ’. במבנה כזה הבעיה טמונה לא בקואליציה מסוימת ואפילו לא במדיניות לאחר 7 באוקטובר 2023. הבעיה מוכרזת כטבע ההיסטורי של המדינה היהודית.
קירפיצ’נוק מציג את ישראל כישות ששירתה מאז הקמתה אינטרסים מערביים זרים והתקיימה בזכות אלימות קולוניאלית. לפיכך, שינוי ממשלה, הסכם שלום או רפורמה במוסדות המדינה לא פותרים את הבעיה הבסיסית בלוגיקה שלו.
האשמות בג’נוסייד, אפרטהייד וטרור
בפרסומים ובראיונות קירפיצ’נוק משתמש באופן שיטתי בהגדרות הפוליטיות והמשפטיות הכבדות ביותר כלפי ישראל.
בראיון להוצאה הממשלתית הרוסית “אוקראינה.רו” הוא הצהיר כי פעילות ישראל היא “במידה מסוימת טרור בינלאומי”. את המבצעים הישראליים הוא כינה פעולות חיסול והפחדה, ואת המבצע עם מכשירים מתפוצצים נגד “חיזבאללה” – פעולה טרוריסטית.
לפי גרסת קירפיצ’נוק:
- ארה”ב משתתפת בפשעי ישראל;
- ישראל “גוררת את ארה”ב לתהום”;
- צה”ל איבד את עוצמתו הצבאית הקודמת;
- ישראל מחזיקה מעמד בזכות חסות אמריקאית;
- לחץ בינלאומי עשוי להוביל עם הזמן לשינוי ישראל לפי דגם דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.
בטקסט אחר הוא טען שהעולם צופה ב”ג’נוסייד בשידור חי”. את האחריות להידרדרות המוניטין של המדינה הטיל קירפיצ’נוק לא רק על הממשלה, אלא גם על חיילים ואזרחים ישראלים רגילים.
מאמר נפרד של קירפיצ’נוק על אזרחים ערבים בישראל נקרא “מגטו לאפרטהייד”. בו הוא בונה קו רציף מהניהול הצבאי של אזורים ערביים לאחר 1948 ועד לבעיות עכשוויות עם קרקעות, בנייה, תקציבים ופשיעה.
דיון באי-שוויון ממשי בתוך ישראל הוא לגיטימי והכרחי. אבל קירפיצ’נוק משתמש באפיזודות היסטוריות נפרדות, בעיות חברתיות וחוקים שנויים במחלוקת כדי להוכיח את התזה הכללית: ישראל היא כביכול לא דמוקרטיה עם סתירות פנימיות קשות, אלא מערכת גזענית מלכתחילה.
מביקורת על הממשלה — להאשמת החברה
במיוחד מראה הטקסט של קירפיצ’נוק בשם “כל העולם שונא אותנו, ואנחנו גאים בזה!”
הוא טוען כי לישראלים “ברובם” כביכול חסרה רפלקסיה מוסרית, והאידיאולוגיה הציונית החדירה להם שאומות אחרות אינן זכאיות להעריך את פעולות המדינה היהודית.
כאן מתרחש מעבר חשוב.
לבקר את פעולות הממשלה — זה נורמלי. לערער על החלטות הצבא — זה נורמלי. לדרוש חקירה של הפרות — זה הכרחי לכל דמוקרטיה.
עם זאת, קירפיצ’נוק מעביר את ההאשמה מפוליטיקאים ומחלטות צבאיות ספציפיות למיליוני אזרחי המדינה. החברה הישראלית מוצגת אצלו כקולקטיבית אדישה לסבלם של אחרים, נגועה ברעיון העליונות ואינה מסוגלת להכיר באחריותה שלה.
גישה כזו מוחקת את ההבדלים בין:
- הממשלה והאופוזיציה;
- תומכי ומתנגדי המלחמה;
- מילואים, בני ערובה, מפגינים וחברי הקואליציה השלטת;
- אזרחים החוסמים סיוע הומניטרי ואזרחים המגנים על הגעתו;
- משפחות ההרוגים ב-7 באוקטובר ופוליטיקאים המשתמשים במלחמה לשימור השלטון.
כאן בדיוק הביקורת הופכת להאשמה קולקטיבית.
מה כתב קירפיצ’נוק על אוקראינה
יחסו של קירפיצ’נוק לאוקראינה מורכב יותר מעמדתו כלפי ישראל.
במרץ 2022 הוא פרסם מאמר בשם “נאציזם באוקראינה. מיתוסים ומציאות”. עצם השימוש בצורת “באוקראינה” ובניית החומר שיקפו את האופטיקה הרוסית. בטקסט הוקדש הרבה תשומת לב לארגון האוקראיני הלאומי (OUN), הצבא האוקראיני המורד (UPA), “אזוב”, הימין הקיצוני האוקראיני ושיתוף הפעולה ההיסטורי של מבנים לאומניים מסוימים עם גרמניה הנאצית.
קירפיצ’נוק טען כי הימין הקיצוני קיבל באוקראינה השפעה העולה בהרבה על התמיכה האלקטורלית שלהם. את המדינה האוקראינית המודרנית הוא השווה למשטרים תלויים בארה”ב באמריקה הלטינית, שבהם מוסדות פרלמנטריים פורמליים שולבו עם פעילות של מיליציות ימין קיצוני ו”יחידות מוות”.
זה תואם כמה קווים מרכזיים של התעמולה הרוסית:
- הגזמה בהשפעת הימין הקיצוני;
- הצגת אוקראינה כמדינה תלויה;
- תיאור השלטון האוקראיני כרדיקלי לאומני;
- העברת האחריות למלחמה למערב;
- החלפת התוקפנות הרוסית בוויכוח בין רוסיה לארה”ב על תחומי השפעה.
העצרת הכללית של האו”ם הגדירה את פעולות רוסיה כתוקפנות נגד אוקראינה ודרשה להפסיק מיד את הפלישה ולהוציא את הכוחות הרוסיים.
עם זאת, באותו טקסט קירפיצ’נוק לא תמך לחלוטין בנוסחה המרכזית של פוטין.
מדוע אי אפשר לכנותו תומך בלתי מסויג של פוטין
קירפיצ’נוק הודה כי קשה לראות במדינה האוקראינית דיקטטורה נאצית מלאה. יתרה מכך, הוא כתב כי הרשויות הרוסיות לא הסבירו כיצד אמורה להתבצע הדה-נאציפיקציה.
מסקנתו הסופית הייתה ישירה: “הבעיה של המאבק בנאציזם היא יותר תירוץ” לתחילת המלחמה, שאת סיבותיה האמיתיות הוא קשר לעימות הגיאופוליטי בין רוסיה למערב.
זו פרט חשוב שלא ניתן להסיר למען נוחות הסכמה.
קירפיצ’נוק לא נראה כאדם שתומך אוטומטית בכל הצהרה של פוטין. לפחות במרץ 2022 הוא הטיל ספק פומבי בהסבר הרשמי של הפלישה המלאה.
אין אישורים פתוחים שהוא:
- מכיר אישית את פוטין;
- חבר ב”רוסיה המאוחדת”;
- עובד בממשל הנשיא הרוסי;
- מכהן בתפקיד במערכת התעמולה הממשלתית;
- מבצע משימות של שירותי הביטחון הרוסיים;
- מקבל מימון ישירות מהקרמלין.
לכן אי אפשר לכנותו “סוכן של פוטין” ללא הוכחות נוספות.
מדוע הרטוריקה שלו עדיין קרובה לזו של פוטין
היעדר קשר ארגוני מוכח אינו אומר היעדר התאמה אידיאולוגית.
במאמר משנת 2024 “אוקראינה וישראל. גרוע יותר מאשר ברית” כתב קירפיצ’נוק על דעת קהל “מסורתית רוסופובית” בישראל והשתמש בביטוי “משטר זלנסקי”. הוא טען כי ישראל מספקת סיוע צבאי לאוקראינה בסתר, ומדריכים ישראלים כביכול אימנו חיילים אוקראינים.
כראיות, המחבר הסתמך בין היתר על ערוץ חמש הרוסי, RT ו-RIA נובוסטי – משאבי מדיה המשולבים במערכת המידע הממשלתית של רוסיה.
במיוחד מראה שקירפיצ’נוק הציב בשורה אחת את מבצע ישראל בעזה ואת המלחמה בדונבאס, כשהוא מכנה אותם פעולות של שתי מדינות הקשורות למערב. הוא כתב על “מבצע עונשין בעזה” ובו זמנית על המלחמה בדונבאס, מבלי לציין את רוסיה כמדינה שהחלה את התוקפנות המלאה נגד אוקראינה.
בתמונה זו:
- רוסיה הופכת מתוקפן לאחת מהצדדים בעימות גלובלי;
- אוקראינה הופכת ל”משטר” תלוי במערב;
- ישראל ואוקראינה מתאחדות לבלוק פרו-מערבי תוקפני;
- איראן ורוסיה מוצגות כמשקל נגד להגמוניה המערבית;
- תמיכת האוקראינים בישראל מוסברת כרוסופוביה;
- הסולידריות של האוקראינים עם ישראל מוצגת כטעות פוליטית ומוסרית.
זה לא בהכרח אומר נאמנות אישית לפוטין. מדובר יותר באידיאולוגיה אנטי-מערבית רחבה יותר, שבה רוסיה, איראן ושותפיהן נתפסים ככוחות המתנגדים להשפעה האמריקאית.
אבל התוצאה המעשית היא אחת: טקסטים כאלה עוזרים לנרמל את התמונה הקרמלינית של המלחמה.
מקומו במדיה הפרו-רוסית
קירפיצ’נוק נתן ראיונות רבים להוצאה “אוקראינה.רו”. באתר עצמו מצוין כי ההוצאה שייכת ל-FGUP MIA “רוסיה היום”.
הוא גם פרסם במרכז המחקר הערבי-אירואסייתי, שם בין חומריו מוצגים מאמרים על “נאציזם” באוקראינה, יחסי אוקראינה וישראל והפוליטיקה הרוסית-ישראלית.
בשנים האחרונות שיתף פעולה קירפיצ’נוק גם עם TRT Russian, שם פרסומיו על ישראל השתלבו בקו העריכה האנטי-ישראלי החריף. זמן קצר לפני היעלמותו פורסמו שם טקסטים שלו על ‘הפרויקט הקולוניאלי’, האפרטהייד והאחריות הקולקטיבית של החברה הישראלית.
במקביל הוא כתב באופן קבוע עבור Caliber.Az האזרבייג’ני בנושאים של ישראל, טורקיה, איראן, אירופה ופוליטיקה בינלאומית. החומרים האחרונים תחת שמו פורסמו בסוף יולי ותחילת אוגוסט 2026.
לפיכך, קירפיצ’נוק אינו בלוגר שוליים עם כמה פוסטים. זהו מחבר מקצועי, העובד במקביל בכמה מדיות בינלאומיות ופרו-רוסיות.
אבל פרסום במדיה הממלכתית הרוסית כשלעצמו עדיין לא מוכיח עבודה עבור השלטונות הרוסיים. להאשמה כזו נדרשים מסמכים, נתונים פיננסיים, תכתובות או חומרים רשמיים של החקירה. שום דבר דומה לא פורסם עדיין.
האם יכלו לעכב אותו בגלל מאמרים
התשובה כרגע: אנחנו לא יודעים.
לא המדיה ולא מכריו של קירפיצ’נוק נקבו בסיבה רשמית. שב”כ, המשטרה ורשויות ההגירה לא הגיבו על מעמדו.
אין אישורים שהמעצר קשור:
- לביקורת על ישראל;
- לקשריו הרוסיים;
- לפעילות מודיעינית משוערת;
- לפרסום מסוים;
- למטרת הנסיעה;
- לאנשים שהזמינו אותו לאירוע;
- לחומרים או למכשירים אלקטרוניים שהתגלו בבדיקה.
האם שמתם לב שהדיון הציבורי כבר התחלק לשני קצוות? יש הקוראים לקירפיצ’נוק ‘בן ערובה של ישראל’, אף שמעמדו אינו ידוע. אחרים מוכנים להכריז עליו כסוכן רוסי, אף שאין הוכחות שפורסמו.
שתי הגרסאות מקדימות את העובדות.
גם ביקורת רדיקלית אינה מחליפה הוכחות
נאנווסטי לא משתפים את הניסיונות להציג את ישראל כמדינה קולוניאלית, ואת הישראלים כחברה נטולת מוסר קולקטיבית. אנו גם רואים בשימוש של קירפיצ’נוק במבנים קרמליניים על ‘משטר זלנסקי’, רוסופוביה וניהול סמוי של אוקראינה על ידי המערב כמניפולטיבי.
עם זאת, דעות פוליטיות לא נעימות ואפילו רדיקליות אינן מהוות הוכחה אוטומטית לפשע.
אם קירפיצ’נוק נעצר בשל עניין ביטחוני, לחברה יש זכות לדעת עם הזמן לפחות את הבסיס הכללי להתערבות של שירותי הביטחון – ככל שהאינטרסים של החקירה מאפשרים זאת. אם מדובר בהליך הגירה, הרשויות חייבות לפעול לפי הסדר הקבוע בחוק. אם החשדות לא יאושרו, אדם לא צריך להישאר אשם רק כי טקסטיו מעוררים זעם בקרב ישראלים.
מה חשוב לנו יותר: להעניש אדם על התבטאויות מגעילות או לשמור על ההבדל בין מדינה דמוקרטית למערכות שבהן שירות הביטחון עצמו ממנה אשמים? דווקא במקרים לא נוחים נבחנת המחויבות לעקרונות משפטיים.
מה מאושר נכון ל-5 באוגוסט
בזמן הכנת החומר ניתן לומר בביטחון רק את הדברים הבאים:
- קירפיצ’נוק הגיע מארמניה לבן-גוריון ב-2 באוגוסט.
- לאחר הודעה על הנחיתה הוא הפסיק ליצור קשר.
- לא הגיע לאשקלון, שם היה אמור לשהות.
- מכריו טוענים שהוא נמצא במעצר.
- לדברי דריה מיטינה, שב”כ עוסק במקרה.
- רשויות המדינה של ישראל לא הגיבו על המצב.
- סיבת המעצר והמעמד הפרוצדורלי אינם ידועים.
- הודעות על גירוש עדיין לא אושרו.
מה יש לברר הלאה
השאלות המרכזיות נותרות:
- מהי אזרחותו של קירפיצ’נוק ובאיזה מסמך הוא נכנס?
- איזה אירוע בדיוק הוא תכנן לבקר?
- מי הזמין אותו?
- האם ניתנה החלטה משפטית?
- האם נפגש עם עורך דין?
- האם הוא חשוד בביצוע פשע מסוים?
- האם קיים איסור פרסום?
- האם יש קשר בין המקרה לפעילותו הציבורית?
כל עוד אין תשובות, תיאור עיתונאי נכון צריך להישאר מדויק ככל האפשר: פובליציסט עם דעות אנטי-ישראליות חריפות ובמידה רבה פרו-רוסיות נמצא במעצר לאחר הגעתו לישראל, אך סיבות פעולות הרשויות הישראליות אינן ידועות.
מסקנת נאנווסטי
ארטם קירפיצ’נוק אינו היסטוריון נייטרלי שנקלע במקרה למרכז שערורייה פוליטית.
הוא תיאר בעקביות את ישראל כפרויקט קולוניאלי, האשים את המדינה בטרור, אפרטהייד ורצח עם, והעביר את האחריות מהממשלה לחברה הישראלית. בטקסטים על אוקראינה הוא השתמש בנוסחאות ומקורות של תעמולה רוסית, כינה את השלטון ‘משטר זלנסקי’ והציג את התוקפנות הרוסית כחלק מהמאבק של מוסקבה במערב.
עם זאת, קירפיצ’נוק לא היה מעריץ בלתי מותנה של פוטין: ב-2022 הוא כינה במפורש את ‘הדנאציפיקציה’ כתירוץ אפשרי למלחמה. אין הוכחות לקשר אישי שלו עם הקרמלין או עם שירותי הביטחון הרוסיים.
ההגדרה המדויקת ביותר היא פובליציסט אנטי-ציוני ואנטי-מערבי רדיקלי, משולב במדיה פרו-רוסית, אך לא סוכן מוכח של משטר פוטין.
וההבחנה הזו חשובה באופן עקרוני.
נאנווסטי — חדשות ישראל ימשיכו לעקוב אחרי המקרה. נעדכן את החומר כאשר יופיעו תגובות רשמיות של שב”כ, המשטרה, בית המשפט, עורך הדין או רשויות ההגירה.
תשובות קצרות
האם קירפיצ’נוק תומך בפוטין?
הוא חולק רבות מהתפיסות הקרמליניות על אוקראינה והמערב, אך ב-2022 הוא ביקר בפומבי את ההסבר הפוטיני למלחמה.
האם הוא עבד עבור מדיה ממלכתית רוסית?
הוא פורסם ונתן ראיונות ל’אוקראינה.רו’, השייכת ל-MIA ‘רוסיה היום’, אך זה לא מוכיח עבודה עבור שירותי הביטחון.
מה הוא כתב נגד ישראל?
הוא כינה את ישראל פרויקט קולוניאלי, האשים אותה בטרור בינלאומי, אפרטהייד ורצח עם וביקר לא רק את השלטון אלא גם את החברה.
מה הוא כתב נגד אוקראינה?
הוא דיבר על השפעה מוגזמת של הימין הקיצוני, ‘משטר זלנסקי’, רוסופוביה, תמיכה צבאית סודית של ישראל באוקראינה ותלות של קייב במערב.
למה הוא נעצר?
הסיבה הרשמית נכון ל-5 באוגוסט 2026 לא נמסרה.
שקיפות מערכתית: החומר הוכן על בסיס נתונים ביוגרפיים של הוצאת DirectMedia, מאמרים של קירפיצ’נוק ב-TRT Russian ובמרכז לחקר ערבי-אירואסיה, וכן ראיונות שלו ל’אוקראינה.רו’. נאנווסטי לא מחזיקים בחומרי חקירה ולא טוענים שהדעות של קירפיצ’נוק היו הסיבה למעצרו.