עיניים סיניות לטילים איראניים: ארה”ב קישרה תמונות לוויין עם התקיפה שבה נהרגו שלושה חיילים

פקידים אמריקאים טוענים שלפני התקפת הטילים של איראן על בסיס ארה”ב בירדן, טהראן קיבלה תמונות לוויין ברזולוציה גבוהה ממבנים סיניים. שלושה חיילים אמריקאים נהרגו, וארבעה נוספים נפצעו. וושינגטון לא מציינת את ספק התמונות ולא טוענת שהמבצע אושר על ידי הנהגת סין. אך התגובה של דונלד טראמפ הייתה, אולי, לא פחות מעניינת מהסיפור המודיעיני עצמו: נשיא ארה”ב למעשה השיב שסין מרגלת אחרי אמריקה, ואמריקה – אחרי סין.

מחבר: ויקטוריה קצמן

ב-11 בספטמבר 2026 פרסם ה-Wall Street Journal חקירה שמוסיפה רמה שונה לחלוטין למלחמה עם איראן. מדובר כבר לא רק על מספר הטילים, טווח המל”טים ומלאי המיירטים. השאלה כעת היא מי נותן לטהראן עיניים – מי עוזר לראות את הבסיס האמריקאי מלמעלה, לקבוע מה השתנה שם, לאן הועברה הטכנולוגיה, ואז לראות מה נשאר אחרי המכה.

לפי נתוני פקידים אמריקאים, לפני ואחרי ההתקפה ב-17 ביולי קיבלה איראן ממבנים סיניים תמונות לוויין של בסיס האוויר Muwaffaq Salti בירדן. וושינגטון סבורה שהנתונים הללו היו קשורים להכנה ולהערכת תוצאות המכה האיראנית. אין עדיין שרשרת ראיות שהוצגה בפומבי, רויטרס לא אישרה את המסקנות באופן עצמאי, והחברות שיכלו להעביר את התמונות הללו ביולי לא נקראו על ידי מקורות אמריקאים.

וזה כאן עקרוני. לכתוב “סין כיוונה את הטילים האיראניים והרגה חיילים אמריקאים” היה יכול להיות מרשים, אבל כרגע זה תחליף. יש משהו אחר, והוא בפני עצמו מספיק רציני: השירותים האמריקאים קישרו את נתוני הלוויין הסיניים להתקפה ספציפית שבה נהרגו אנשים.

17 ביולי: הטילים פגעו לא רק “בשטח הבסיס”

בסיס האוויר Muwaffaq Salti נמצא בצפון-מזרח ירדן ומשמש גם את הכוחות האמריקאים. ב-17 ביולי איראן תקפה אותו בטילים; אחת ההתקפות פגעה באזור שבו נמצאים חיילים. שלושה חיילים אמריקאים נהרגו, ארבעה נפצעו ופונו.

זו לא הייתה ההתקפה היחידה על הבסיס באותו יום – מקורות אמריקאים דיברו על שלוש התקפות טילים נפרדות. וכבר בגלל זה השאלה על תמונות הלוויין הופכת לא נעימה יותר מהשיחה הרגילה על מודיעין: אם התמונה אכן הועברה לפני ההתקפה, היא יכלה לעזור לקבוע את מצב האובייקט הנוכחי, ואם לאחר מכן – לבדוק את הנזק ולתקן את הפעולות הבאות.

לוויין בפני עצמו לא מכוון טיל. בין התמונה לפגיעה נשארת שרשרת גדולה – אנליזה, בחירת מטרה, קואורדינטות, תכנון, מאפייני הטיל עצמו, מערכת ההנחיה שלו. אבל תמונה ברזולוציה של פחות ממטר מצמצמת באופן חד את חוסר הוודאות. במיוחד אם מדובר לא בתמונה ישנה ממפות פתוחות, אלא בנתונים טריים עם תאריך צילום ברור.

זה כבר מלחמה ברמה אחרת.

טראמפ קיבל שאלה לא נוחה – ולא העלה את ההימור

ב-13 בספטמבר שאלו עיתונאים את דונלד טראמפ על הסיפור הזה על סיפון Air Force One. היה הגיוני לצפות לתגובה קשה: חיילים אמריקאים נהרגו, ומקורות הממשל מדברים על עזרה מצד מבנים סיניים.

טראמפ הלך לכיוון אחר. מבחינת המשמעות, תשובתו הייתה די פשוטה: סין עוקבת אחרי ארה”ב, ארה”ב עוקבת אחרי סין, שתי הצדדים עוסקים במודיעין. הוא גם אמר ששי ג’ינפינג התנהג “די בהיגיון” ושוושינגטון גם פועלת בהיגיון.

זה לא הכחשה של הדו”ח של פקידים אמריקאים. אבל גם לא הבטחה להעניש את סין.

הסיבה עשויה להיות קרובה מאוד ללוח השנה. טראמפ מקווה לקבל את שי ג’ינפינג בוושינגטון ב-24 בספטמבר, אם כי בייג’ינג לא אישרה את הביקור באופן רשמי בזמן פרסום רויטרס. עשרה ימים לפני פגישה כזו, נשיא ארה”ב בהחלט לא ממהר להפוך את המחלוקת על לוויינים למשבר אמריקאי-סיני גדול.

וכאן עולה סתירה די מביכה. ממשל טראמפ טוען כבר כמה חודשים שחברות סיניות עוזרות למכונה הצבאית האיראנית עם נתוני לוויין, מטיל עליהן מגבלות – אבל כשיש קשר למכה שגבתה את חייהם של חיילים אמריקאים, הנשיא עצמו מוריד את טמפרטורת השיחה למינימום.

NAnews כבר ניתחו מדוע הקו האמריקאי הנוכחי סביב איראן משתנה כל הזמן בין לחץ כוחני לרצון לקנות זמן: “מלחמת ישראל עם איראן: טראמפ לוקח הפסקה עד הבחירות, אבל ישראל שומרת על הזכות להכות”. הסיפור הסיני החדש משתלב היטב באותה לוגיקה. וושינגטון רואה איום, אבל לא כל איום מוכנה מיד להפוך לעוד חזית.

סין הופיעה מעל בסיסים אמריקאים לא ביולי

אם היה מדובר רק בתמונה אחת לפני ההתקפה ב-17 ביולי, אפשר היה עדיין לראות את הסיפור כאפיזודה נפרדת. אבל באביב הופיעה מידע שונה לחלוטין.

ב-15 באפריל דיווח ה-Financial Times בהסתמך על מסמכים צבאיים איראניים שדלפו, שכוחות האוויר והחלל של משמרות המהפכה קיבלו כבר ב-2024 שליטה על לוויין ריגול סיני TEE-01B. המכשיר קשור לחברת Earth Eye Co ומסוגל לצלם תמונות ברזולוציה של כחצי מטר – מספיק כדי להבחין במטוסים, מכוניות ושינויים בשטח של אובייקט צבאי.

לפי החקירה, ההסכם בשווי של כ-250 מיליון יואן – כ-36.6 מיליון דולר – נחתם בספטמבר 2024. החבילה כללה לוויין, תשתית וגישה לתחנות קרקעיות Emposat. איראן קיבלה כך לא רק תמונות מוכנות של אחרים, אלא כלי תצפית עצמאי הרבה יותר.

ושם הופיע השם Muwaffaq Salti הרבה לפני השערורייה הנוכחית.

FT דיווחה שהלוויין צפה באובייקטים אמריקאים בערב הסעודית, ירדן, בחריין, עיראק, כווית ומדינות אחרות. ביניהם היה גם בסיס בירדן, שעליו הותקף מאוחר יותר, ב-17 ביולי, עם קורבנות אנושיים. רויטרס אז ציינה במפורש שלא הצליחה לאשר את החומרים של FT באופן עצמאי, סין דחתה את הדיווחים.

אבל אז קרה עוד משהו.

במאי ארה”ב כבר נקבה בשלוש חברות סיניות

ב-8 במאי הודיעה ארה”ב על סנקציות במסגרת קמפיין נגד רשתות זרות המסייעות לאיראן לשקם ולפתח יכולות צבאיות. בין המבנים הסיניים הקשורים במיוחד לריגול לווייני עבור איראן, הופיעו MizarVision, Earth Eye ו-Chang Guang Satellite Technology.

הגרסה האמריקאית הייתה שהחברות הללו סיפקו, אספו או פרסמו תמונות שיכלו לשמש את הצבא האיראני למעקב אחר כוחות ארה”ב ובעלות בריתה. כלומר, הסיפור של ספטמבר לא עלה לאחר דליפה פתאומית של תמונה אחת: המחלוקת בין וושינגטון לבייג’ינג בנושא זה נמשכת כבר כמה חודשים.

סין לא מקבלת את הפרשנות הזו. כאשר נציגים אמריקאים העלו את השאלה על התמונות, הצד הסיני דרש להציג ראיות ולא הכיר במעורבות החברות בהעברת נתונים להתקפות ספציפיות. בייג’ינג גם מדגישה ששיתוף הפעולה שלה עם איראן מתנהל במסגרת החוק הבינלאומי.

לכן יש כאן גבול שאי אפשר לדלג עליו: פעילות של חברה סינית והחלטה ישירה של הנהגת סין – אינם אותו דבר. פקידים אמריקאים עצמם עדיין לא אומרים ששי ג’ינפינג או הנהגת הצבא הסינית נתנו הוראה להכין את המכה ב-17 ביולי.

NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency

אבל עבור ישראל, ההבדל המשפטי הזה, למרות שהוא חשוב פוליטית, לא סוגר את הבעיה הצבאית. לטיל לא משנה מי חתם על החוזה התאגידי עם חברת הלוויין. אם הנתונים בסופו של דבר מגיעים למשמרות המהפכה, לישראל ולארה”ב יש יריב שרואה יותר ומהר יותר מאשר לפני כמה שנים.

עבור ישראל זה סיפור לא על סין. זה על העיניים של איראן

ישראל בנתה במשך שנים רבות יתרון סביב היכולת לראות את היריב קודם: לוויינים, תעופה מודיעינית, ריגול אלקטרוני, יכולות סוכנות, אמצעים קיברנטיים. לאיראן יש תוכנית חלל משלה, אבל איכות המערכות שלה הייתה נחותה בהרבה מהיכולות של ישראל וארה”ב.

לוויינים מסחריים סיניים סוגרים חלקית את הפער הזה. לא לגמרי – מכשיר אחד לא הופך את טהראן למעצמת ריגול. אבל תמונות ברזולוציה של חצי מטר כבר מאפשרות לעקוב אחר תנועות מטוסים, שינויים במיקומי מערכות הגנה אווירית, בניית מקלטים חדשים, תוצאות מכה. ואם ניתן להזמין תמונות באופן קבוע, מופיע כמעט מחזור רגיל: גילה – בדק – הכה – ראה את התוצאה – תיקן את ההתקפה הבאה.

זו הסיבה שהבעיה נוגעת לא רק לבסיס האמריקאי בירדן. באזור כזה נמצאים שדות תעופה ישראליים, אובייקטים של הגנה אווירית, נמלים, תשתיות אנרגיה, נתיבי ספינות ובכלל כל מה שאיראן רואה כחשוב לשלב הבא של המלחמה.

NAnews כבר הראו כיצד המלחמה אילצה את ישראל וארה”ב להיתקל באופן בלתי צפוי בניסיון שאיראן צברה במשך שנים דרך המלחמה הרוסית נגד אוקראינה: “ארה”ב וישראל נכנסו למלחמה עם איראן ‘לפי הספר’ – ויצאו לניסיון האוקראיני”. שם דובר בעיקר על מל”טים, התקפות המוניות והתשה של מערכות הגנה אווירית. כעת יש להוסיף לכך גם ריגול חללי.

אוקראינה מופיעה בסיפור הזה לא בשביל מקבילה יפה

ב-7 באפריל רויטרס נחשפה להערכת המודיעין האוקראיני, לפיה רוסיה גם העבירה לאיראן מידע לווייני להכנת התקפות וסייעה במבצעי סייבר. במהלך התקופה שבין 21 ל-31 במרץ, לוויינים רוסיים, לפי נתוני אוקראינה, ביצעו לפחות 24 צילומים של אזורים ב-11 מדינות, כיסו 46 אובייקטים – בסיסים, שדות תעופה, תשתיות נפט.

ההערכה האוקראינית טענה שחלק מהאזורים שנצפו הותקפו לאחר כמה ימים על ידי טילים ומל”טים איראניים. וכאן רויטרס קיבלה אישור נוסף ממקור צבאי מערבי וממקור במבנים אזוריים של ביטחון: הם גם דיברו על פעילות לוויינית רוסית אינטנסיבית והעברת תמונות לאיראן. עם זאת, רויטרס לא הצליחה לאשר באופן עצמאי את כל המערך של ההערכה האוקראינית.

כלומר, לפנינו כבר לא ממש תכנית “סין עוזרת לאיראן”.

התמונה הופכת לא נעימה יותר. לאיראן יש לוויינים משלה ומודיעין משלה. יש תשתית חלל מסחרית סינית, שאמריקאים מקשרים להעברת תמונות. יש תמיכה לוויינית וסייבר רוסית, עליה טוענת אוקראינה ושמקורות אחרים מאשרים חלקית. יש מודיעין אנושי.

כל ערוץ כזה בנפרד ניתן לדון ולוויכוח על יעילותו. יחד הם נותנים לטהראן את מה שהיה חסר לה מאוד בעבר: היכולת להפוך מידע לקואורדינטות לנשק במהירות רבה יותר.

רוסיה ואיראן כבר מזמן לומדות זו מזו

זה עוד רגע שקל לאבד אם מסתכלים רק על המזרח התיכון.

איראן סיפקה לרוסיה טכנולוגיות Shahed, רוסיה החלה להשתמש בהן בהמוניהן נגד אוקראינה, לשנות את המבנה, להגדיל את הסדרות, לשנות את המסלולים, המהירות והדרכים לפרוץ את מערכות ההגנה האווירית. NAnews ניתחו בפירוט כיצד ה-Geran הרקטי החדש מאלץ את מערכות ההגנה האווירית האוקראיניות לעבוד לא רק במשך כמה שעות לילה, אלא כמעט כל הזמן: “רוסיה תוקפת את אוקראינה ביום ובלילה: כיצד ה-Geran הרקטי משנה את מערכות ההגנה האווירית”.

כעת תנועת הניסיון כבר לא רק מאיראן לרוסיה. הצבא הרוסי מקבל כמות עצומה של ניסיון קרבי נגד מערכות הגנה אווירית מודרניות, ואיראן מעוניינת בניסיון הזה וביכולות המודיעין הרוסיות. במקביל, הטכנולוגיות הסיניות מוסיפות שכבה נוספת.

לכן הנוסחה הקודמת “איראן, רוסיה וסין משתפות פעולה” כללית מדי, היא כבר לא מסבירה הרבה. NAnews ניתחו בעבר את הקשר המתגבש בין סין, איראן, צפון קוריאה ורוסיה: “סין, איראן, צפון קוריאה ורוסיה. מלחמת עולם שלישית ללא הכרזה?”. הסיפור הנוכחי מראה אותה בדוגמה הרבה יותר ארצית – לוויין רואה בסיס אמריקאי, הנתונים מגיעים לטהראן, ולאחר מכן טילים עפים.

לא הצהרות. פרקטיקה.

למה טראמפ אז מגיב כל כך בשלווה

תשובתו יכולה להיקרא כריאליזם רגיל: מעצמות גדולות עוסקות במודיעין זו נגד זו, אין חדש. אבל יש בעיה – במקרה זה מדובר לא רק על לוויין סיני שצילם נושאת מטוסים אמריקאית עבור המטה הכללי הסיני.

פקידים אמריקאים מדברים על העברת נתונים למדינה שלישית שנמצאת במלחמה עם ארה”ב, וקושרים את הנתונים הללו להתקפה שבה נהרגו חיילים אמריקאים. זו כבר קטגוריה אחרת של סיכון.

אבל טראמפ זקוק כעת למספר דברים בו זמנית. ללחוץ על איראן. לא לתת לסכסוך לקרוע את האזור לחלוטין. לשמור על האפשרות להגיע להסכמות עם סין. לא לפתוח עוד משבר לפני הבחירות האמצעיות בארה”ב. ורצוי לעשות את כל זה בו זמנית, למרות שהחלטה אחת מפריעה לאחרת.

מכאן התגובה המוזרה לכאורה: הממשל מטיל סנקציות על חברות סיניות, פקידי מודיעין מעבירים לעיתונאים מסקנות די כבדות, והנשיא אומר – כן, הם עוקבים אחרינו, אנחנו עוקבים אחריהם.

זה עדיין לא אומר שהשאלה סגורה.

הבעיה הבאה – כבר לא בסיסים, אלא ספינות

חיילים אמריקאים מודאגים כעת מעוד דבר אחד: האם סין מסוגלת לעזור לאיראן לעקוב אחר מטרות ימיות נעות. בסיס עומד במקום; הקואורדינטות שלו ידועות מזה עשרות שנים. נושאת מטוסים, משחתת או ספינה אחרת נעה, ולצורך הכוונה איכותית המידע צריך להתעדכן הרבה יותר מהר.

WSJ מדווח שמבנים אמריקאים בוחנים את התפקיד האפשרי של עזרה סינית דווקא במעקב אחר ספינות אמריקאיות. איראן ניסתה בחודשים האחרונים לתקוף מטרות ימיות אמריקאיות בטילים בליסטיים, עדיין ללא פגיעה מוצלחת מאושרת של ספינה כזו, אך בוושינגטון שמים לב לשיפור באיכות ההכוונה עצמה.

אם איראן אכן תוכל לחבר טיל ארוך טווח עם מודיעין לווייני חיצוני כמעט מבצעי, משתנה כבר לא אפיזודה אחת בירדן. משתנה המחיר של נוכחות ארה”ב בכל האזור – מהמפרץ הפרסי ועד הים האדום.

ועבור ישראל זה אומר שפיתוח תוכנית הטילים האיראנית כבר לא ניתן למדוד רק במספר המשגרים ובטווח הטיל. טיל ללא מודיעין טוב – רמת איום אחת. אותו טיל עם תמונת מטרה שמתעדכנת באופן קבוע – רמה אחרת לגמרי.

מה כאן מוכח ומה עדיין נשאר מאחורי הקלעים

ב-14 בספטמבר אפשר לדבר בביטחון על כמה דברים. איראן אכן תקפה ב-17 ביולי את Muwaffaq Salti, ושלושה חיילים אמריקאים נהרגו. פקידים אמריקאים אכן דיווחו ל-WSJ שאיראן קיבלה תמונות לוויין של הבסיס ממבנים סיניים לפני ואחרי ההתקפה ושהארה”ב קישרה את התמונות הללו למכה. בעבר הופיעו נתונים על TEE-01B הסיני, ששימש את משמרות המהפכה למעקב אחר אובייקטים אמריקאים, ווושינגטון הטילה סנקציות על חברות לוויין סיניות.

אבל עדיין אין חומר שפורסם שיאפשר לעקוב באופן עצמאי אחר הדרך של תמונה ספציפית מיולי: איזו חברה עשתה אותה, מי הזמין, מי העביר למשמרות המהפכה, מתי היא הגיעה למתכנני ההתקפה. אין גם הוכחה פומבית שהנהגת סין ידעה מראש על המכה הספציפית או אישרה אותה.

הגבול הזה נחוץ לא מתוך זהירות דיפלומטית. הוא נחוץ כדי להבדיל בין חקירה לתעמולה.

מה עכשיו ישראל צריכה לראות

השאלה הראשונה – האם יופיעו הוכחות לספק הסיני הספציפי של התמונות ב-17 ביולי. אם וושינגטון תנקוב בשם החברה, תטיל סנקציות חדשות ותפרסם נתונים טכניים, הסיפור הנוכחי יעבור מקטגוריית טענות מודיעיניות לקטגוריה הרבה יותר מוצקה.

השנייה – מה טראמפ יגיד לשי אם הפגישה שלהם ב-24 בספטמבר אכן תתקיים. אם נושא הלוויינים ייעלם לחלוטין מהחלק הפומבי של השיחות, זה יראה שהבית הלבן החליט לא להפוך אותו למכשול להסכמות רחבות יותר עם בייג’ינג. אם יופיע דרישה להפסיק את העברת התמונות הצבאיות לאיראן – הקו האמריקאי יהפוך לקשה יותר.

והשאלה השלישית עבור ישראל היא הכי לא נעימה: כמה ערוצים דומים בכלל לא ידועים לציבור. את TEE-01B גילו בזכות דליפת מסמכים. את הפעילות הרוסית – בזכות המודיעין האוקראיני ומקורות רויטרס. על התמונות הסיניות לפני המכה ביולי נודע כמעט חודשיים לאחר מכן.

לכן היעדר שם של לוויין נוסף בכותרות עדיין לא אומר היעדר תצפית עצמה.

אם היום מחפשים “האם סין עוזרת לאיראן נגד ארה”ב וישראל”, “אילו לוויינים משתמשת איראן”, “האם רוסיה מעבירה לאיראן נתוני מודיעין” או “איך איראן מכוונת טילים על בסיסים אמריקאים”, אין כבר תשובה קצרה. טהראן בונה מערכת מודיעינית מהיכולות שלה וממקורות חיצוניים בו זמנית, וסין ורוסיה במערכת הזו מופיעות בדרכים שונות ובדרגות שונות של הוכחה.

אבל התוצאה לאזור אחת: איראן הופכת בהדרגה לא רק למדינה עם כמות גדולה של טילים. היא הופכת למדינה שמבינה יותר ויותר לאן בדיוק לירות בהם.

ועבור ישראל, אולי, זה עכשיו חשוב יותר מכל ויכוח על האם לוויין סיני ספציפי היה “מסחרי” או “צבאי”.