הגרסה האוקראינית של מישל והקריאה השנויה במחלוקת להצביע: עימות חדש של ישראל עם EBU

מחלוקת חדשה סביב ישראל באירוויזיון 2026 התעוררה כבר לא בגלל עצם השתתפות המדינה בתחרות, אלא בגלל איך שקודמה השיר Michelle של נציג KAN נועם בטאן. במרכז תשומת הלב היו סרטוני פרומו קצרים, שבהם האמן קרא לצופים להשתמש בכל הקולות הזמינים עבור ישראל.

לפי נתוני פרסומים מקצועיים של האירוויזיון ומדיה אירופאית, איגוד השידור האירופי שלח לשדרן הישראלי KAN אזהרה רשמית לאחר הופעת סרטונים שבהם הוסבר לצופים איך להצביע לישראל עד עשר פעמים. בפרסומים אלו הוזכר במיוחד שהפניות הופצו בכמה שפות, כולל אוקראינית.

מדוע הסרטון עורר טענות מצד EBU

באופן פורמלי, צופי האירוויזיון אכן יכולים להצביע לאותה מדינה מספר פעמים – באמצעות SMS, פלטפורמה מקוונת, אפליקציה או שיחת טלפון, בהתאם למדינה ולשיטת ההצבעה הזמינה. אך הסכסוך לא נגע לזכות עצמה להצביע, אלא להיקף וטון הקמפיין הפרסומי.

בטאן, המייצג את ישראל עם השיר Michelle, מצא את עצמו במרכז הדיון לאחר שהופיעו ברשתות החברתיות סרטונים עם קריאה ישירה לתמוך במספר שלו. לפי דיווחי Eurovoix ו-RTE, מארגני התחרות ראו בכך הפרה של כללי הקידום החדשים, שהוחמרו לאחר המחלוקות של השנה שעברה סביב קמפיינים המוניים ברשתות החברתיות.

לישראל הסיפור הזה רגיש במיוחד. באירוויזיון המדינה כבר שנה שנייה ברציפות נמצאת תחת לחץ פוליטי ומדיה חזק. כל צעד של המשלחת הישראלית מיד נבחן לא רק כקידום מוזיקלי, אלא כחלק ממאבק רחב יותר על הלגיטימיות הציבורית של ישראל בזירה האירופית.

מה אמר מרטין גרין

המפקח הבכיר של האירוויזיון מרטין גרין הצהיר כי EBU יצר קשר מהיר עם המשלחת הישראלית ודרש להפסיק את הפצת הסרטונים הללו, וכן להסירם מהפלטפורמות שבהן פורסמו. לדבריו, האיגוד יעקוב בקפידה אחר פעילות הקידום של KAN ויכול לנקוט בצעדים נוספים אם יראה בכך צורך.

בפורמולציה זו חשוב לא רק עצם האזהרה. EBU למעשה הבהיר שהוא רואה בקידום אגרסיבי כסיכון נפרד לתחרות, במיוחד אם הקמפיין נראה מאורגן, המוני ומכוון לשימוש מרבי בהצבעת הצופים.

השפה האוקראינית בקמפיין: הסרטון שיכול היה להיעלם

עניין נפרד מעורר העקבות האוקראיני בסיפור הזה. בפרסומים על השערורייה מצוין שהפניות של בטאן הוכנו ב-12 שפות, ביניהן הוזכרה האוקראינית. זהו פרט חשוב: הצוות הישראלי ניסה בבירור לדבר לא רק עם קהל דובר אנגלית או מערב אירופאי, אלא גם עם קהל רחב יותר, כולל אוקראינים והדיאספורה האוקראינית.

עם זאת, דווקא את הגרסה האוקראינית של הסרטון הפרסומי השנוי במחלוקת עם הקריאה הישירה להצביע קשה למצוא כעת בגישה פתוחה. לפי תגובת EBU והדרישה להסיר את הסרטונים, חלק מהחומרים הללו יכלו להימחק מהפלטפורמות או להסתתר לאחר התלונה.

בינתיים, הגרסה האוקראינית של השיר Michelle כבר זמינה ב-YouTube:

זה לא בהכרח אותו סרטון פרומו שהוסר עם ההנחיה להצביע, אבל זהו פרט חשוב להבנת הקמפיין: הכיוון האוקראיני בקידום אכן היה קיים. המשתתף הישראלי פנה לקהלים שונים לא רק דרך מסר כללי באנגלית, אלא גם דרך גרסאות מקומיות של התוכן.

לצופים האוקראינים זה יכול היה להיראות כניסיון ליצור קשר רגשי דרך השפה. ל-EBU — כחלק מקמפיין פעיל מדי, שיוצא מגבולות הקידום הרגיל של השיר.

מדוע זה חשוב לקהל הישראלי

לישראל השפה האוקראינית בסיפור הזה אינה פרט מקרי. לאחר 2022, הנושא האוקראיני הפך לחלק מהאג’נדה הפוליטית והתרבותית האירופית הגדולה. תמיכה באוקראינה, היחס לרוסיה, ויכוחים על חרמות, סמלים של סולידריות ודיפלומטיה תרבותית — כל אלו מזמן יצאו מגבולות הפוליטיקה הרשמית.

לכן הפנייה של המשתתף הישראלי לקהל האוקראיני יכולה הייתה להיתפס כמהלך חכם. אך בתנאי האירוויזיון אפילו צעד כזה הופך במהירות לשנוי במחלוקת, אם הוא קשור להנחיה ישירה: הצביעו, השתמשו בכל הקולות הזמינים, תמכו בישראל באופן מקסימלי.

בכתבה של נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency הסיפור הזה חשוב לא כשערורייה נוספת סביב התחרות, אלא כדוגמה לאיך אירוע תרבותי הופך לשדה של לחץ, חוקים, חשדות פוליטיים ומאבק על קהל בינלאומי.

תגובת KAN והשאלה המרכזית לכללי האירוויזיון

השדרן הישראלי KAN, לפי דיווחי המדיה, דחה את ההאשמות בקמפיין לא הוגן והצהיר שהקידום של בטאן היה יוזמה שלו עצמו. בעמדה הישראלית יש היגיון מובן: אם הכללים מאפשרים לצופה להצביע עד עשר פעמים, אז הקריאה להשתמש בזכות זו לא נראית כמשהו יוצא דופן.

אבל EBU רואה את המצב אחרת. מארגני התחרות חוששים לא מפוסט בודד או סרטון אחד, אלא מלחץ שיטתי על ההצבעה דרך קמפיינים המוניים, רב-לשוניים ועם פוטנציאל מימון. חששות כאלה היו הסיבה להנחיות החדשות לשיווק וקידום המשתתפים.

מוזיקה או עצב פוליטי

השערורייה סביב Michelle מראה שהאירוויזיון מזמן הפסיק להיות רק תחרות מוזיקלית. עבור ישראל כל עונת תחרות הופכת למבחן: איך המדינה תיוצג, איך יקבל אותה האולם, איך יגיבו השופטים, הצופים, הפעילים והשדרנים האירופיים.

במצב זה אפילו הגרסה האוקראינית של השיר מקבלת משמעות נוספת. היא כבר לא רק לוקליזציה של חומר מוזיקלי. היא הופכת לחלק מהשאלה: היכן עובר הגבול בין קידום נורמלי של אמן לניסיון לגייס קהל סביב מדינה שנמצאת תחת לחץ פוליטי.

לקהל הישראלי המסקנה העיקרית כאן אינה בכך שבטאן ביקש להצביע. כך עושים משתתפים רבים, במישרין או בעקיפין. השאלה היא אחרת: מדוע דווקא הקמפיין הישראלי מעורר תגובה כה מהירה וחריפה, ועד כמה הכללים הללו מיושמים באופן שווה על כל משתתפי התחרות.

הסיפור עדיין לא נגמר. EBU כבר נתן אזהרה, KAN מגן על חוקיות הקידום, וסביב ישראל באירוויזיון שוב נוצרת אווירה שבה כל פרט — שפת הסרטון, שיטת ההצבעה, הניסוח ברשתות החברתיות — הופך לחלק מוויכוח פוליטי גדול.