ישראל איבדה את מחיר הנורמליזציה: ערב הסעודית קיבלה דרך ל-F-35 ולהעשרת אורניום

הבטחות הביטחון האמריקאיות, התוכנית הגרעינית האזרחית והנשק המתקדם היו אמורים להיות התשלום הראשוני עבור כינון היחסים של ערב הסעודית עם ישראל. כעת ריאד מקבלת חלק משמעותי מהחבילה הזו ללא נורמליזציה – וזה משנה באופן רדיקלי את האיזון האסטרטגי במזרח התיכון.

נשיא ארה”ב דונלד טראמפ אישר הסכם שיתוף פעולה ל-30 שנה עם ערב הסעודית בתחום הגרעין האזרחי. הוא פותח לחברות אמריקאיות גישה לשוק הגרעיני הסעודי בשווי מיליארדי דולרים ובמקביל יוצר דרך משפטית להעשרת אורניום אפשרית בשטח הממלכה.

המפעל להעשיר עדיין לא נבנה, הצנטריפוגות לא פועלות, וההסכם צריך להיבחן על ידי הקונגרס. עם זאת, המשמעות הפוליטית של ההחלטה כבר ברורה: ערב הסעודית התקרבה לקבלת אחת הטכנולוגיות הרגישות ביותר בעולם המודרני, מבלי לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

קודם לכן וושינגטון גם אישרה את האספקה העתידית של מטוסי קרב F-35 לסעודים וחתמה עם ריאד על הסכם הגנה אסטרטגי. כל זה נדון לפני כמה שנים כחלק מעסקה גדולה, שהתוצאה העיקרית שלה עבור ישראל הייתה אמורה להיות נורמליזציה.

אין נורמליזציה. הוויתורים האמריקאים נשארו.

העסקה הגדולה של ביידן

בשנת 2023, ממשל ג’ו ביידן ניסה להרכיב מבנה תלת-צדדי מורכב.

ערב הסעודית הייתה אמורה להכיר רשמית בישראל ולכונן עמה יחסים דיפלומטיים. בתמורה, ארצות הברית הציעה לריאד הבטחות ביטחוניות מוגברות, סיוע ביצירת אנרגיה גרעינית אזרחית וגישה חופשית יותר לנשק האמריקאי המתקדם.

מישראל ציפו צעדים בכיוון הפלסטיני, שיאפשרו להנהגה הסעודית להציג את ההסכם לא כוויתור על העמדה הערבית, אלא כחלק מהסדר אזורי רחב יותר.

בספטמבר 2023, הנורמליזציה הסעודית הייתה הנושא המרכזי בפגישה בין ביידן לבנימין נתניהו. השיחות כללו הבטחות ביטחוניות אמריקאיות, סיוע גרעיני לריאד וויתורים ישראליים לפלסטינים. נתניהו אז דיבר על האפשרות של “שלום היסטורי” שיכול לשנות את היחסים של ישראל עם העולם האסלאמי.

העסקה הציגה עבור ישראל הזדמנות עצומה וסיכון רציני בו זמנית.

ההכרה מצד ערב הסעודית יכולה הייתה להיות ההישג הדיפלומטי החשוב ביותר מאז ההסכמים עם מצרים וירדן. אחרי ריאד יכלו לבוא מדינות מוסלמיות נוספות. היה נוצר בלוק אזורי חדש, המכוון לריסון איראן, שיתוף פעולה כלכלי ואינטגרציה של ישראל במזרח התיכון.

אבל המחיר היה גבוה. הסעודים דרשו תוכנית גרעינית, הבטחות ביטחוניות ונשק שיכול להשפיע בעתיד על העליונות הצבאית האיכותית של ישראל.

ההנהגה הישראלית הייתה מוכנה לדון בסיכון הזה, כי ציפתה לקבל בתמורה תוצאה היסטורית.

7 באוקטובר הרס את המבנה הישן

התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שלאחר מכן ברצועת עזה עצרו כמעט את ההתקדמות לנורמליזציה.

עבור ערב הסעודית, כינון יחסים עם ישראל הפך פוליטית להרבה יותר מסובך. ריאד חיזקה את הדרישה להפסקת המלחמה וליצירת דרך ממשית למדינה פלסטינית.

במקביל, השיחות האמריקאיות-סעודיות לא הופסקו.

במאי 2024, נציגי ממשל ביידן דיווחו כי ההסכמות בין ארה”ב לערב הסעודית בנוגע להגנה ולתוכנית הגרעין האזרחית כמעט הושלמו. עם זאת, וושינגטון עדיין ניסתה לשמור עליהם כחלק מעסקה רחבה יותר עם ישראל. המבנה האמריקאי הניח שריאד תקבל הסכם גרעיני אזרחי, הבטחות ביטחוניות ותהליך פוליטי בנושא הפלסטיני, ובתמורה תנרמל את היחסים עם ישראל.

זו הייתה קישוריות עקרונית חשובה.

ארה”ב יכלה לספק לערב הסעודית את הטכנולוגיות והנשק הרצויים, אך הנורמליזציה נותרה תנאי, בלעדיו כל המבנה לא היה אמור לעבוד.

לאחר חזרתו של טראמפ לבית הלבן, הלוגיקה השתנתה. המסלול הסעודי-אמריקאי החל להתפתח בנפרד מהמסלול הסעודי-ישראלי.

קודם כל ביטחון, אחר כך F-35

ב-18 בנובמבר 2025, טראמפ והנסיך מוחמד בן סלמאן חתמו על הסכם הגנה אסטרטגי בין ארה”ב לערב הסעודית.

הבית הלבן הצהיר כי ההסכם מחזק את השותפות ההגנתית של למעלה מ-80 שנה, מחזק את ההרתעה האזורית, מקל על עבודת החברות ההגנתיות האמריקאיות בממלכה ומאשר את מעמד ארה”ב כשותף האסטרטגי הראשי של ריאד.

במקביל, טראמפ אישר חבילת נשק גדולה, הכוללת אספקה עתידית של F-35 לערב הסעודית ורכישת כמעט 300 טנקים אמריקאים.

חשוב להבהיר: ה-F-35 הסעודי עדיין לא סופק.

האישור הפוליטי של הנשיא אינו זהה למטוסים שכבר נכנסו לשירות. העסקה דורשת הליכים נוספים, כולל עריכת חוזה, ייצור ותיאום פרמטרי האספקה.

עם זאת, ההחלטה עצמה היא בעלת משמעות היסטורית. עד כה, ישראל הייתה המדינה היחידה במזרח התיכון שמפעילה F-35. ערב הסעודית ביקשה עד 48 מטוסי קרב כאלה, ובנובמבר 2025 טראמפ אישר בפומבי את הכוונה למכור אותם.

ישראל עשויה לדרוש שהגרסה הסעודית תהיה מוגבלת בהשוואה ל-F-35I הישראלי, וושינגטון מחויבת להתחשב בעליונות הצבאית האיכותית של ישראל. אבל הגבול הפוליטי העקרוני כבר נחצה.

ההסכם האסטרטגי ההגנתי גם לא צריך להיקרא מקביל מלא לסעיף 5 של נאט”ו.

לפי רויטרס, ריאד רצתה בתחילה לקבל הסכם מחייב, שאושר על ידי הקונגרס. בסופו של דבר הצדדים חתמו על הסכם מוגבל יותר, שאינו מכיל התחייבות אוטומטית של ארה”ב להיכנס למלחמה במקרה של התקפה על הממלכה. עם זאת, הוא הפך לצעד חשוב לקראת אינטגרציה צבאית עמוקה יותר.

כך, ערב הסעודית לא קיבלה את כל מה שדרשה, אבל קיבלה הרבה יותר מבעבר – ללא הכרה בישראל.

ההסכם הגרעיני הפך למכה השנייה

השלב הבא היה אישור טראמפ על ההסכם בנוגע לגרעין האזרחי.

המסמך מתוכנן ל-30 שנה והוא אמור לאפשר לממשלת ארה”ב ולחברות אמריקאיות להשתתף ביצירת התעשייה הגרעינית האזרחית הסעודית. מדובר בפרויקטים בשווי עשרות מיליארדי דולרים.

עבור וושינגטון זה לא רק עניין של אנרגיה וביטחון.

חברות אמריקאיות מתחרות על השוק הסעודי עם רוסיה, סין ודרום קוריאה. אם ארה”ב תסרב לשתף פעולה, ריאד עשויה לפנות לספקים חלופיים, ווושינגטון תאבד גם חוזים מסחריים וגם את האפשרות להשפיע על פיתוח התוכנית.

ערב הסעודית מסבירה את התוכניות הגרעיניות בתוכנית הכלכלית Vision 2030. הממלכה שואפת לגוון את האנרגיה, להפחית את צריכת הנפט הפנימית ולשחרר יותר חומר גלם לייצוא.

עם זאת, המחלוקת העיקרית אינה קשורה לתחנות הכוח הגרעיניות, אלא למחזור הדלק הגרעיני.

ההסכם אינו מכיל את מה שנקרא “הסטנדרט הזהב”, שאסר על ערב הסעודית להעשיר אורניום ולעבד דלק גרעיני משומש. הוא יוצר אפשרות משפטית לשיתוף פעולה עתידי בתחומים אלה, אם כי כרגע אינו מחייב את ארה”ב להעביר לסעודים את הטכנולוגיות המתאימות.

לפי Associated Press, ארה”ב וערב הסעודית צריכות לערוך מחקר משותף. אם הוא יראה שייצור דלק גרעיני עצמאי הוא כדאי, ייתכן שיוקם מפעל להעשיר אורניום בשטח הממלכה.

נידונה המודל האמריקאי של “קופסה שחורה”: הציוד הרגיש נשלט על ידי מומחים מארה”ב, והצד הסעודי אינו מקבל גישה מלאה לטכנולוגיה.

אבל גם תכנית כזו משמעותה שהתשתית הגרעינית הכפולה תופיע ישירות בערב הסעודית.

למה העשרת אורניום מעוררת דאגה

העשרה אינה אומרת הופעה אוטומטית של פצצה גרעינית.

דלק עם רמת העשרה נמוכה משמש בכורים אזרחיים. ליצירת נשק נדרשת רמה גבוהה בהרבה, כמו גם פיתוח ראש נפץ ואמצעי יישומו.

אבל הבסיס הטכנולוגי נשאר זהה.

מדינה שיש לה צנטריפוגות, מומחים מוכנים, מאגרי אורניום ותשתית מפותחת, מקבלת את האפשרות לעבור הרבה יותר מהר מתוכנית אזרחית לצבאית, אם תקבל החלטה פוליטית מתאימה.

זו הסיבה שישראל וארה”ב ראו במשך עשרות שנים את העשרת האורניום של איראן כאיום אסטרטגי.

כעת וושינגטון מאפשרת דרך משפטית להופעת טכנולוגיה דומה בערב הסעודית.

דאגה מיוחדת מעוררת היעדרו של הפרוטוקול הנוסף של סבא”א בהסכם. מסמך זה מספק למפקחים בינלאומיים אפשרויות בדיקה מורחבות, כולל גישה לאתרים לא מוצהרים וביצוע בדיקות פתע.

לפי רויטרס ו-AP, ההתחייבות לקבל פרוטוקול כזה לא נכללה במסמך הסעודי-אמריקאי. כמו כן, אין איסור מלא על העשרה ועיבוד דלק, הקיים בהסכם ארה”ב עם איחוד האמירויות הערביות.

המצב נעשה רגיש עוד יותר בשל עמדתו של מוחמד בן סלמאן. הנסיך יורש העצר אמר שוב ושוב שערב הסעודית אינה שואפת לפצצה גרעינית, אך תיאלץ להשיג אותה אם נשק גרעיני יופיע באיראן.

עבור ישראל זה אומר סיכון להופעת שרשרת גרעינית אזורית חדשה.

אם ערב הסעודית מקבלת זכות להעשיר, מדינות כמו טורקיה, מצרים ומדינות אחרות עשויות לדרוש אפשרויות דומות. הגבול בין גרעין אזרחי לרזרבה צבאית פוטנציאלית יהפוך לדק בהרבה.

מה קיבלה ערב הסעודית

ההבדל בין המבנה האמריקאי הראשוני למצב הנוכחי נראה ברור ביותר:

זהו המעבר שחדשות ישראל | Nikk.Agency רואה כשינוי האסטרטגי העיקרי.

ישראל דנה בנכונות לקבל סיכונים רציניים למען נורמליזציה. בסופו של דבר הסיכונים נותרו, והפיצוי הדיפלומטי הצפוי נעלם.

למה זו תבוסה לדיפלומטיה הישראלית

ישראל לא יכולה לאסור על ארצות הברית לחתום על הסכמים עם ערב הסעודית. ריאד גם היא מדינה עצמאית שפועלת לפי האינטרסים שלה.

אבל המשימה של הדיפלומטיה הישראלית לא הייתה לחסום לחלוטין את ההתקרבות האמריקאית-סעודית.

המשימה הייתה לשמור על הקשר בין הוויתורים האמריקאיים להכרה בישראל.

הקשר הזה אבד.

ערב הסעודית קיבלה הסכם הגנה, אישור לאספקה עתידית של F-35 וגישה לתוכנית הגרעין האמריקאית. עם זאת, ריאד לא ויתרה על הדרישות להקמת מדינה פלסטינית ולא הכריזה על נכונות לפתוח שגרירות בישראל.

לכן הבעיה עבור נתניהו היא לא רק שהנורמליזציה לא התקיימה.

הבעיה היא שהמחיר שלה כבר שולם חלקית על ידי הצד השני.

בעבר ישראל יכלה לצפות שערב הסעודית תסכים להכרה כדי לקבל הבטחות אסטרטגיות וטכנולוגיות. כעת הסעודים יכולים להמשיך במשא ומתן, כשהם כבר מחזיקים בחלק משמעותי מהחבילה הרצויה.

המנוף המשא ומתן הישראלי הפך לחלש יותר, והמחיר הפוטנציאלי של נורמליזציה עתידית – גבוה יותר.

האם ישראל שתקה

הטענה שישראל לא הגיבה כלל תהיה פשטנית מדי.

ההנהגה הישראלית חיפשה הבטחות שהמכירה של F-35 לא תשמיד את העליונות הצבאית האיכותית של צה”ל. וושינגטון יכולה להגביל את המאפיינים של המטוסים הסעודיים, את החימוש, את התוכנה ואת הגישה למערכות הרגישות ביותר.

הקונגרס גם עדיין יכול להשפיע הן על עסקאות הנשק והן על ההסכם הגרעיני.

המסמך האמריקאי-סעודי על הגרעין האזרחי צריך לעבור את הבדיקה החוקית הנדרשת. לקונגרס יהיו כ-90 ימי מושב רצופים כדי להתנגד לו. עם זאת, יהיה קשה לחסום את ההסכם, שכן תומכי האיסור עשויים להזדקק לרוב מספיק כדי להתגבר על וטו נשיאותי אפשרי.

אבל התגובה הישראלית מתמקדת בעיקר בהגבלת ההשלכות של ההחלטות שכבר התקבלו.

היא לא החזירה את התנאי העיקרי – נורמליזציה מחייבת.

נורמליזציה עדיין אפשרית, אבל התנאים השתנו

לומר שערב הסעודית ויתרה סופית על יחסים עם ישראל עדיין אי אפשר.

ריאד מעוניינת בהשקעות, טכנולוגיות וביטחון אמריקאיים. נורמליזציה עם ישראל עדיין יכולה לספק לממלכה הזדמנויות נוספות – מסחר וטכנולוגיות גבוהות ועד תשתיות אזוריות ושיתוף פעולה נגד איומים משותפים.

אבל כעת ערב הסעודית יכולה לנהל משא ומתן מעמדה חזקה יותר.

היא כבר קיבלה מסלול הגנה נפרד. היא התקרבה ל-F-35. היא קיבלה הסכם שפותח לחברות אמריקאיות דרך ליצירת תעשייה גרעינית. היא שמרה על האפשרות לדון בהעשרה עצמאית.

עם זאת, ישראל לא קיבלה יחסים דיפלומטיים, מסלולי טיסה פתוחים, שגרירויות, הסכמים כלכליים והכרה סעודית פומבית.

עבור ממשלת נתניהו, שהציגה במשך שנים את השלום עם ערב הסעודית כהישג היסטורי אפשרי, תוצאה כזו קשה לקרוא אחרת מאשר כישלון אסטרטגי רציני.

התוצאה העיקרית

ארה”ב פועלת בראש ובראשונה לפי האינטרסים שלה.

וושינגטון שואפת לשמור את ערב הסעודית בתחום ההשפעה האמריקאי, למנוע את התקרבותה המופרזת לסין ולרוסיה, להבטיח הזמנות לתעשייה הביטחונית והאטומית האמריקאית ולשמור על שליטה בטכנולוגיות הרגישות ביותר.

ערב הסעודית גם היא בעקביות מגנה על האינטרסים שלה. היא משתמשת בתחרות בין המעצמות הגדולות, בדרישות הביטחון ובחשיבות השוק שלה כדי לקבל תנאים יותר ויותר משתלמים.

רק ישראל במבנה הזה עדיין לא קיבלה את הגמול המצופה.

חדשות — חדשות ישראל מציינת: הכישלון האסטרטגי אינו בעצם קיומם של היחסים האמריקאיים-סעודיים. הם מתפתחים במשך עשורים וימשיכו להתפתח ללא קשר לרצונות ירושלים.

הכישלון טמון במקום אחר.

הערבויות האמריקאיות, הטכנולוגיות הגרעיניות והנשק המודרני היו אמורים להיות המחיר להכרה הסעודית בישראל. כעת חלק ניכר מהמחיר הזה משולם ללא הכרה.

מטוסי F-35 עדיין לא עומדים בשדות התעופה הסעודיים. מפעל להעשרת אורניום עדיין לא קיים. ההסכם הגרעיני עדיין לא עבר את כל ההליכים האמריקאיים.

אבל הנוסחה המשא ומתן הקודמת כבר נהרסה.

ערב הסעודית קיבלה גישה כמעט לכל מה ששאפה אליו. ישראל נותרה ללא נורמליזציה ועם סיכונים חדשים לעליונותה הצבאית והאסטרטגית.