לא רק אומן: השגריר החדש של ישראל רועי רוזנבליט פגש את שנת 5787 עם הקהילה היהודית בקייב

הקרן הקיימת לישראל – קק”ל באוקראינה סיפרה ב-16 בספטמבר 2026 על מפגש ראש השנה עם הקהילה היהודית בקייב, אליו הגיע השגריר החדש של ישראל רועי רוזנבליט. זה היה בערב שישי, כאשר בו זמנית התחילו גם שנת 5787 וגם שבת. הדליקו נרות, אמרו ברכות חגיגיות, התפללו לשלום וביטחון האנשים. הכל היה די אינטימי – ללא סצנה דיפלומטית גדולה, שורת פקידים ארוכה ונאומים חובה מול עשרות מצלמות טלוויזיה.

מחבר: מערכת נאנובוסטי

לקורא הישראלי יש כאן מלכודת אחת. מספיק לחבר את המילים “אוקראינה” ו”ראש השנה”, וכמעט אוטומטית מופיעה אומן: רבי נחמן, עשרות אלפי חסידי ברסלב, צ’ארטרים, גבול מולדובה, משטרה, מזוודות ענקיות והוויכוחים השנתיים על האם לנסוע לשם בזמן מלחמה או לא. אבל ראש השנה היהודי באוקראינה – זה לא רק אומן. יש עוד קהילות יהודיות בקייב, דניפרו, אודסה, חרקוב, צ’רנוביץ וערים אחרות. הם לא מגיעים לאוקראינה לכמה ימים. הם חיים שם.

וזה כבר הופך את המפגש בקייב למעניין יותר מדו”ח חגיגי רגיל.

שישי, חג ושבת בו זמנית

בשנת 2026 ערב ראש השנה – ערב ראש השנה – חל ביום שישי, 11 בספטמבר. שנת 5787 עצמה התחילה עם שקיעת השמש, היום הראשון של החג נפל על שבת, והשני – על יום ראשון. בירושלים, למשל, הדליקו נרות ביום שישי ב-18:10.

לישראלי צירוף המקרים הלוח השנה מוכר, אך מחוץ לסביבה הדתית פרט אחד לפעמים הולך לאיבוד. כאשר היום הראשון של ראש השנה חל על שבת, הסדר החגיגי הרגיל משתנה מעט: ברוב הקהילות בשבת לא תוקעים בשופר, והצלילים העיקריים של השופר מועברים ליום השני של החג. לכן ערב שישי – זה כניסה גם לחג וגם לשבת, עם סדר הנרות, הקידוש והתפילות שלו.

בהודעת קק”ל נאמר שהקהילה התפללה לשלום והגנה על האנשים. בקייב בספטמבר 2026 מילים כאלה, מובן מאליו, נשמעות אחרת מאשר בזמן שקט. כאן כבר אין צורך להמציא סמליות יפה: המלחמה עצמה עומדת ליד שולחן החג, אם זה מוצא חן בעיני מישהו או לא.

רוזנבליט הגיע לקייב פחות מחודש לפני כן

לרועי רוזנבליט זהו ראש השנה הראשון באוקראינה כבר בתפקיד השגריר. ב-21 באוגוסט סגן שר החוץ של אוקראינה אלכסנדר מישצ’נקו קיבל ממנו עותקים של כתבי האמנה וברך אותו רשמית על תחילת המשימה הדיפלומטית. משרד החוץ האוקראיני מציין כעת את רוזנבליט כשגריר יוצא דופן ומלא של מדינת ישראל באוקראינה.

כלומר, בין תחילת עבודתו הרשמית לערב החג עברו רק שלושה שבועות. יתר על כן, ב-10 בספטמבר, ממש ערב ראש השנה, רוזנבליט נפגש עם סגנית שר החוץ של אוקראינה מריאנה בצה. הם דנו ביחסים בין שתי המדינות ובשיתוף פעולה בארגונים בינלאומיים, בראש ובראשונה באו”ם.

כבר בעת מסירת עותקי כתבי האמנה השיחה לא הייתה חגיגית כלל. הצד האוקראיני דיבר על התוקפנות הרוסית המתמשכת, הסיוע ההומניטרי של ישראל, האנרגיה והדגן האוקראיני שנגנב מהשטחים הכבושים. רוזנבליט הביע בשם ממשלת ישראל תנחומים לאחר המכה הרוסית על קייב ב-20 באוגוסט, שבה נהרגו ונפצעו אזרחים. נדון בנפרד השתתפות נציגי ישראל באירועים לציון 85 שנה לטרגדיית באבי יאר.

מתקבלת שינוי תפאורה די חד. היום – משרד החוץ, מכות על קייב, דגן, או”ם ובאבי יאר. כעבור יום – נרות, שבת, תפוחים עם דבש ואיחול לשנה טובה. אבל בערך כך נראית העבודה הדיפלומטית באוקראינה עכשיו, ללא פער מיוחד בין הפרוטוקול למלחמה.

מי הוא רועי רוזנבליט

נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר כתבו על מינויו של רוזנבליט, כאשר ממשלת ישראל אישרה אותו כיורשו של מיכאל ברודסקי. החומר שלנו על מינויו של רועי רוזנבליט לשגריר באוקראינה לקייב נבחר לא דיפלומט מתחיל: לפני המינוי החדש הוא ייצג את ישראל במדינות האוקיינוס השקט, היה שגריר בסנגל, עבד במשימות דיפלומטיות במוסקבה ובקהיר. מקורות ישראליים אישרו בדיוק את סט התפקידים הקודמים הזה כבר בעת הכרזת מינויו לאוקראינה.

יש גם שורה ישנה ומעניינת מתוך מדריכי דיפלומטיה: כבר ב-2007 רוזנבליט נרשם כראש הנציגות הישראלית בדוחה, בקטאר. כלומר, בביוגרפיה שלו נפגשו רוסיה, מצרים, מדינות אפריקה, המפרץ הפרסי והאוקיינוס השקט – סט למינוי האוקראיני החדש די יוצא דופן.

לישראל זה גם חשוב להבין. השגריר בקייב היום עוסק לא רק ביחסים הקלאסיים בין שני משרדי החוץ. יש אומן עם עשרות אלפי ישראלים, יש ישראלים וקהילות יהודיות בכל אוקראינה, יש שאלות של סיוע הומניטרי, רפואה, זיכרון היסטורי, פינוי, עבודה קונסולרית, ועכשיו גם ניסיון של שתי המדינות בהגנה מפני מל”טים איראניים. רוזנבליט נכנס לעבודה מיד בכל זה.

מרקוביץ’ – הרב הראשי של קייב, ולא “הרב הראשי של אוקראינה”

במפגש החגיגי היה הרב הראשי של קייב יונתן מרקוביץ’. כאן לקורא הישראלי עדיף מיד להבהיר את הניסוח: הרב הראשי של קייב – זה לא אותו דבר כמו “הרב הראשי של אוקראינה”. במדינה פועלות קהילות יהודיות שונות, תנועות דתיות ומבנים רבניים, אין היררכיה אחידה עם רב אחד מעל כל היהודים האוקראינים.

מרקוביץ’ הוא שליח חב”ד. יחד עם משפחתו הוא הגיע לקייב בשנת 2000, והאתר הרשמי של חב”ד-ליובאוויטש של קייב מכנה אותו שליח חב”ד הראשי והרב הראשי של העיר. בקהילה פועלים מוסדות חינוך יהודיים, בתי כנסת, תשתית כשרה, תוכניות לקשישים ולצעירים.

יש פרט ביוגרפי שוודאי ימשוך את העין בישראל: הקהילה הקייבית עצמה כותבת שמרקוביץ’ בעבר שירת כטייס קרבי בצה”ל והגיע לדרגת רב-סרן. לאחר מכן הגורל שלח אותו לכיוון אחר לגמרי – לא לתעופה, אלא לבנות את הקהילה היהודית בקייב.

במפגש מרקוביץ’ הודה בנפרד לקק”ל, למנכ”ל קק”ל-אירואסיה יגאל יסינוב ולראש קק”ל באוקראינה ליאוניד קגן על הסיוע לקהילה ועל הסיוע בארגון ראש השנה.

קק”ל באוקראינה – זהו אותו קרן קיימת

כאן גם נדרשת פענוח קטן, למרות שהקיצור קק”ל בישראל מוכר מילדות. מדובר בקרן קיימת לישראל – הקרן הלאומית היהודית, אותו קק”ל, שמקושר לדורות של ישראלים עם יערות, נטיעת עצים, אדמה וקופסאות הכחולות המפורסמות לתרומות.

אבל לקרן יש גם מבנה אירואסייתי, שעובד עם קהילות יהודיות מחוץ לישראל. מנכ”ל שלה כעת מצוין יגאל יסינוב – חבר כנסת לשעבר בכנסת ה-16, שעלה מאוקראינה לישראל ב-1993. ליאוניד קגן, מצדו, מופיע בפומבי כראש קק”ל-JNF באוקראינה.

לכן השתתפות קק”ל בערב כזה – זה לא הופעה מקרית של קרן ישראלית בתמונה. כאן יש קשר מובן: ישראל, יהדות אוקראינה, אנשים עם שורשים אוקראיניים בתוך הקק”ל עצמו והקהילה שממשיכה לפעול בזמן מלחמה.

יהדות אוקראינה, שכמעט לא נראית בישראל

וכאן, אולי, המשמעות העיקרית של הסיפור הקטן הזה. התמונה החדשותית הישראלית של יהדות אוקראינה מוטה מאוד לכיוון אומן. זה מובן – לשם נוסעים עשרות אלפי אזרחים ישראלים, שם כל שנה עולות שאלות של טיסות, גבולות, ביטחון, משטרה, דיור וסיוע קונסולרי. אבל אם מסתכלים רק על אומן, קל להחליט כאילו החיים היהודיים באוקראינה מופיעים פתאום פעם בשנה סביב קבר רבי נחמן, ולאחר שבוע נעלמים שוב.

הם לא נעלמים. בקייב נשארות משפחות, רבנים, בתי ספר, אנשים מבוגרים, קבוצות צעירים, ארגוני צדקה. בערים אחרות – אותו דבר. הקהילות האלה עברו את המגפה, ואז את פברואר 2022, פינוי, חזרה, הפסקות חשמל, אזעקות אוויריות ומכות חדשות. מישהו עזב. מישהו חזר. מישהו לא עזב בכלל.

מערכת נאנובוסטי כותבת על הסיפור הזה בדיוק בגלל זה. ערב חגיגי עם שגריר חדש לא ישנה בעצמו את היחסים בין ישראל לאוקראינה, ולייחס לו משמעות דיפלומטית גדולה יהיה מגוחך. אבל הוא מראה חתיכה של מציאות, שבישראל נדיר שהיא נכנסת לתמונה: יהודי אוקראינה – זה לא רק עולי רגל ישראלים שהגיעו לראש השנה. אלה אנשים, שעבורם קייב, אודסה, דניפרו או חרקוב – בית.

ולעבורי רוזנבליט זה עכשיו גם שטח עבודה. הקדנציה שלו רק התחילה, ובהמשך יהיו נושאים הרבה פחות נוחים – פוליטיקה, ביטחון, אומן, שאלות הומניטריות, או”ם, החלטות שנויות במחלוקת של ירושלים וקייב. כל זה לפנינו.

ראש השנה הראשון בתפקיד החדש יצא שונה לגמרי: נרות, תפילה, קהילה קייבית ואיחול לשלום בעיר, שבה המילה “שלום” מזמן הפסיקה להיות פורמליות חגיגית.