ב-6 בנובמבר 2026, העיתון הבריטי The Telegraph דיווח על שיחות בין רוסיה לאיראן בנוגע לאספקת מערכות טילי נ”מ S-400. לדברי בכיר איראני, טהראן מקווה לקבל את הנשק שהיא מנסה להשיג כבר כמה שנים. אך לפוטין יש שתי סיבות לא למהר: הצורך להגן על מתקנים רוסיים מפני התקפות אוקראיניות.
מחבר: ילנה גונקו
יום קודם לכן, ב-5 בנובמבר, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, מוחסן רזאי, נפגש עם פוטין בקרמלין והעביר מסר אישי ממנהיג המדינה העליון, מוג’טבא חאמנאי. עם זאת, על תוכנו הקשור ל-S-400, The Telegraph למד ממקור איראני אנונימי. לא מוסקבה ולא טהראן הכריזו רשמית על חתימת החוזה.
מה איראן רוצה לקבל מרוסיה
S-400 “טריומף” היא מערכת הגנה אווירית המיועדת לפגיעה במטוסים, מל”טים, טילים שיוט וחלק מהמטרות הבליסטיות. זו לא רקטה אחת, אלא קומפלקס של תחנות רדאר, משגרים, מרכזי פיקוד וסוגים שונים של טילים. יעילותה תלויה בכמות המערכות, הכשרת הצוותים והאינטראקציה עם שאר מערכות ההגנה האווירית.
לאיראן יש צורך בטכנולוגיה כזו לאחר התקפות ישראל וארה”ב שהחלו ב-28 בפברואר 2026. ההתקפות החלישו באופן משמעותי את ההגנה האווירית האיראנית, והשאירו בסיסים צבאיים, מתקני תוכנית הגרעין ומבני פיקוד פגיעים. ב-3 בנובמבר, ארה”ב שוב תקפה עמדות נ”מ באי קשם במצר הורמוז. גורמים אמריקאים כינו את המבצע מוגבל והגנתי.
בפומבי, רזאי דיבר על שיחות בנוגע לביטחון אזורי, הסדר לאחר המלחמה במזרח התיכון וצינור הגז הרוסי-איראני. הוא גם חזר על דרישת טהראן לעמוד בשבעה תנאים לפני חידוש השיחות עם וושינגטון ופתיחת מצר הורמוז – נתיב חשוב לייצוא נפט מהמפרץ הפרסי. הסכמת פוטין להעביר את ה-S-400 לא נכללה בהצהרות אלו.
מדוע אוקראינה הפכה למכשול לעסקה
The Telegraph מציין את העומס שהמלחמה האוקראינית יוצרת על ההגנה האווירית הרוסית. מל”טים וטילים אוקראיניים תוקפים בתי זיקוק, שדות תעופה צבאיים ומתקנים אחרים בעומק רוסיה. מוסקבה נאלצת לחלק את מערכות ההגנה האווירית בין החזית להגנה על העורף שלה.
לפי הערכת אנליסטים, לכן רוסיה עשויה לא לרצות למסור לאיראן מערכות מתקדמות שהיא עצמה זקוקה להן. אך חשוב להבחין בין הערכה להוכחה: אין עדיין החלטה מאושרת לבטל את אספקת ה-S-400 דווקא בגלל התקפות אוקראיניות.
מגבלות הייצוא הרוסי ניכרות גם בדוגמה אחרת. הודו, שהזמינה חמש מערכות S-400 כבר ב-2018 בסכום של 5.43 מיליארד דולר, מצפה לקבל את האחרונה רק בינואר-פברואר 2027, אף שציפתה לה בנובמבר 2026. את הסיבה לדחייה זו אי אפשר לקשר ללא נתונים נוספים רק לאוקראינה.
שיתוף הפעולה הצבאי נמשך גם ללא S-400
ב-5 בנובמבר Financial Times דיווח על מסמכים ייצור רוסיים לשנים 2024–2025. בהם צוינה הזמנה ל-90 משגרים אוויריים APU-L לטילים מונחים LMUR (“מוצר 305”). המקבל מסומן בקוד “K-10”, אשר בחומרים יצוא רוסיים מתאים לאיראן. משגרים אלו מיועדים בעיקר למסוקי תקיפה Mi-28. המסמכים מאשרים את ההזמנה, אך לא מוכיחים שהציוד כבר נמסר.
The Telegraph בחן גם חומרים של ועדה סגורה בפרלמנט האיראני, שהוכנו עוד לפני המלחמה בפברואר. מחבריהם הציעו לחזק את שיתוף הפעולה הצבאי עם רוסיה וסין, לפתח טילים, מל”טים והגנה אווירית עצמאיים, תוך הפחתת התלות הכלכלית בהכנסות מנפט.
נאנווסטי כבר דיווחו על מטענים צבאיים רוסיים המגיעים לאיראן דרך הים הכספי. כך, שאלת ה-S-400 היא חלק משיתוף פעולה ממושך יותר, ולא פנייה פתאומית של טהראן למוסקבה.
מה זה משנה לישראל
עבור חיל האוויר הישראלי, הופעת מערכות ארוכות טווח חדשות באיראן תדרוש התחשבות בעמדות רדאר נוספות ואמצעי יירוט בעת תכנון מבצעים. אך ה-S-400 עצמו אינו מסוגל לסגור את כל השמיים האיראניים: חשיבות יש למספר המערכות המסופקות, מיקומן ועמידותן לדיכוי.
יש גם מגבלה פוליטית. לפי The Telegraph, רוסיה דחתה במשך שנים אספקות כאלה, מחשש להשלכות על היחסים עם ישראל ומדינות אחרות באזור. כעת נוספה לכך הצורך של רוסיה עצמה בהגנה אווירית.
בספטמבר נאנווסטי כבר ניתחו מדוע מחסור בטילים ואמצעי הגנה אווירית קושר את הצרכים הצבאיים של ישראל, אוקראינה וארה”ב. עסקה אפשרית על S-400 מראה את הצד ההפוך של אותה תלות: התקפות אוקראינה על העורף הרוסי עשויות להשפיע על כמה מהר איראן תשקם את ההגנה לאחר מבצעים ישראליים ואמריקאיים.
נכון ל-8 בנובמבר 2026, ידוע בפומבי על בקשת טהראן ושיחות בקרמלין. אין אישור שפוטין הסכים למכור את ה-S-400.