ישראל, אוקראינה ושתי מלחמות בנאום אחד של טראמפ: מה הוא באמת אמר באו”ם

ב-22 בספטמבר 2026 דונלד טראמפ עלה לדוכן העצרת הכללית של האו”ם ובמשך כ-37 דקות הצליח לעבור כמעט על כל המדיניות החוץ האמריקאית הנוכחית. המלחמה של ארה”ב וישראל עם איראן, עזה, רוסיה ואוקראינה, חוק הסנקציות החדש, גרינלנד, ונצואלה, קובה, בית הדין הפלילי הבינלאומי, קרטלי הסמים, האו”ם עצמו ואפילו בינה מלאכותית – כל זה נמצא בתוך נאום אחד. רויטרס מתארת את הנאום כך: לא כהצהרה על משבר אחד, אלא כסט של עדיפויות מדיניות חוץ של טראמפ בשלב הנוכחי.

לקורא האוקראיני מהנאום הגדול הזה התפשטה במהירות אחת מהמשפטים: טראמפ סבור שהמלחמה של רוסיה נגד אוקראינה תסתיים “מהר יותר ממה שאנשים מבינים”. לקורא הישראלי היו שם הצהרות לא פחות חזקות: הגנה על המלחמה האמריקאית-ישראלית נגד איראן, איום ישיר על טהראן, שיחה על עסקה חדשה אפשרית, עזה והתקפה נפרדת על בית הדין הפלילי הבינלאומי.

אבל לקרוא את החלקים האלה בנפרד כבר קשה. רק ארבעה ימים לפני הנאום טראמפ חתם על חוק שנקרא Lindsey O. Graham Sanctioning Russia and Iran Act of 2026. רוסיה ואיראן נמצאות שם ממש באותו חבילת חקיקה אמריקאית, למרות שמנגנוני הלחץ נגדם שונים והמלחמות עצמן, כמובן, לא ניתן להשוות ישירות.

המחבר — R.Verter.

לישראל הנאום התחיל לא מאוקראינה, אלא מאיראן

איראן הייתה אחד מהבלוקים הגדולים ביותר במדיניות החוץ של הנאום. טראמפ הגן על החלטת ארה”ב להתחיל את המלחמה הנוכחית יחד עם ישראל ואמר שהמדיניות האמריקאית צריכה למנוע מטהראן להשיג נשק גרעיני, גם אם לשם כך יש להשתמש בכוח צבאי. Associated Press מציינת שההגנה על ההחלטה להתחיל במלחמה עם איראן הפכה לאחד החלקים המרכזיים בנאומו.

נשיא ארה”ב פירט את תוצאות המכות על התשתיות האיראניות, דיבר על הצי, התעופה, ההגנה האווירית, הטילים, המל”טים והלחץ הכלכלי. כאן יש גבול שעדיף לא לטשטש: חלק מההערכות על היקף הנזק שנגרם לאיראן – אלו דברי טראמפ עצמו ולא ביקורת עצמאית שפורסמה על מצב הכוחות המזוינים האיראניים לאחר המכות.

אבל בהמשך הוא עבר כבר לא לדו”ח, אלא לבחירה שהציע לטהראן. לפי גרסת רויטרס, טראמפ הצהיר כי או שיושג הסכם שלום, או שהוא יכול “להשמיד” את הרפובליקה האסלאמית, תוך שהוא מאפשר שההסכם עשוי להיות מושג לאחר הבחירות הביניים בארה”ב ב-3 בנובמבר.

זו מבנה די אופייני לטראמפ הנוכחי. הוא לא אומר: המבצע הצבאי הסתיים, עכשיו רק דיפלומטיה; הוא אומר בערך ההפך – הדיפלומטיה נשארת אפשרית כי מאחוריה עומדת האפשרות לשימוש בכוח נוסף.

למה החלק הזה נוגע ישירות לישראל

לישראל השאלה על איראן מזמן יותר מאשר ויכוח סביב צנטריפוגות ורמת העשרת האורניום. טהראן יצרה במשך עשורים רשת של מבנים חמושים בעלי ברית באזור, תמכה בחיזבאללה, חמאס, “הג’יהאד האסלאמי”, החות’ים וקבוצות שיעיות בעיראק, למרות שמידת התלות של ארגונים שונים באיראן אינה אחידה.

בדיוק בגלל זה טראמפ באותו חלק של הנאום חזר לתקיפה ב-7 באוקטובר 2023. הוא קשר את האיום על ישראל עם מערכת רחבה יותר של השפעה איראנית, ואת התוכנית הגרעינית – עם האפשרות שמדינה שכבר תומכת בארגונים חמושים סביב ישראל תקבל גם פוטנציאל גרעיני.

החדשות האחרונות ניתחו לאחרונה קשר דומה דרך תיק גרעיני אחר – הכור הסורי שהושמד על ידי ישראל ליד דיר א-זור, המסקנות החדשות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ותפקיד רוסיה במחלוקות דיפלומטיות סביב סוריה ואיראן של היום. חומר זה מועיל במיוחד כרקע לנאום הנוכחי של טראמפ: מאיראן לדיר א-זור: למה התיק הגרעיני הסורי שוב הפך לרלוונטי.

יש שם פרט היסטורי די לא נוח למוסקבה. רוסיה במשך שנים רבות התנגדה להגברת הלחץ הבינלאומי על התיק הגרעיני הסורי, ובספטמבר 2026 שוב מתווכחת עם מדינות המערב כבר סביב איראן; זה לא מוכיח איזו תוכנית גרעינית רוסית-איראנית משותפת, אבל מראה קו דיפלומטי עקבי של מוסקבה.

ואז טראמפ עבר מהמלחמה לעזה

עזה במבנה שלו נראתה כבר אחרת. כאן נשיא ארה”ב הציג את עצמו לא כאדם שמתחיל או ממשיך מלחמה, אלא כאדם שיודע לאחר המלחמה לאסוף עסקה, כסף בינלאומי, כוחות ביטחון ומנגנון פוליטי.

התוכנית האמריקאית כוללת פירוק נשק הדרגתי של חמאס והוצאת הכוחות הישראליים, כאשר סדר הצעדים הללו נשאר הנושא המרכזי של המחלוקת. רויטרס כבר באוגוסט כתבה שישראל התעקשה: פירוק נשק אמיתי צריך לקרות לפני יציאה בלתי הפיכה של צה”ל, בעוד שהמבנה האמריקאי נבנה על התקדמות נבדקת שלב אחר שלב.

כאן במיוחד קל לישראלי ליפול למלכודת של הניסוח היפה “עזה לאחר המלחמה”. המלחמה יכולה לעבור לשלב אחר, אבל השאלות מי מפרק את חמאס מנשקו, מי שולט בנשק, מי אחראי על הגבול ומה קורה אם אחד השלבים נכשל, לא נעלמות אוטומטית.

לכן טראמפ יכול להציג את עזה לעצרת הכללית כדוגמה לדיפלומטיה שכבר עובדת. בישראל על אותו מבנה מסתכלים בצורה הרבה יותר פרוזאית: מה בדיוק חמאס צריך לעשות ראשון ומה צה”ל חייב לעשות רק לאחר שניתן לבדוק את ביצוע התנאים בשטח.

ועכשיו אוקראינה: “מהר יותר ממה שאנשים מבינים”

כשטראמפ הגיע לרוסיה ואוקראינה, הוא לא הציג תוכנית שלום חדשה ארוכה. הנשיא אמר שארה”ב עובדת בצמוד עם הנהגת שתי המדינות, והוסיף: “אנחנו נסיים את זה”, ואז – שלדעתו זה יקרה מהר יותר ממה שרבים מבינים. רויטרס מביאה בדיוק את הרצף הזה.

הצהרה זו קל להפוך לכותרת “טראמפ הכריז על סוף מהיר של המלחמה”, אבל בתוך הנאום זה לא היה. הוא לא נקב בתאריך הפסקת האש, לא הציג מסמך חתום על ידי מוסקבה וקייב, לא הודיע על נוסחה טריטוריאלית מוסכמת ולא הכריז על מערכת מוכנה של ערבויות ביטחוניות לאוקראינה.

לכן כרגע זו בדיוק הערכה של נשיא ארה”ב על מצב המשא ומתן. פוליטית היא משמעותית, כי נאמרה בפני העצרת הכללית של האו”ם, אבל עד לעובדה של שלום שנחתם יש עדיין מרחק די גדול.

טראמפ שוב דיבר גם על ההפסדים, כשהוא מציין בערך 25 אלף מתים בחודש משני הצדדים. כאן גם צריך לשמור על הגבול: זו מספר שהביא נשיא ארה”ב; בנאום עצמו הוא לא נתן את המתודולוגיה לחישוב שלה, ולכן החדשות לא הופכות אותה לסטטיסטיקה עצמאית של המלחמה.

ארבעה ימים לפני כן טראמפ קיבל עוד כלי נגד רוסיה

והחלק האוקראיני של הנאום הופך להרבה יותר מובן אם קוראים אותו יחד עם האירועים של 18 בספטמבר. באותו יום טראמפ חתם על H.R. 5334, שמרחיב את האפשרויות האמריקאיות ללחוץ על ההנהגה הרוסית, הבנקים הממשלתיים, הפרויקטים האנרגטיים, המגזר הצבאי ו”הצי הצל”.

שם באמת קיימים תעריפים עד 500% על מוצרים רוסיים, אבל זה לא אומר שב-18 בספטמבר ארצות הברית אוטומטית הטילה מכס אחד אוניברסלי של 500% על כל הרוסי. יש מנגנון נפרד של תעריפים משניים – עד 100% – נגד הקונים הגדולים ביותר של נפט וגז רוסי ומדינות שעוזרות לעקוף חלק מהמגבלות על הנפט.

באום טראמפ הזכיר שהוא קיבל סמכויות סנקציות ותעריפים נוספות, ורמז שהוא מוכן להשתמש בהן אם יהיה צורך. כאן הנוסחה שלו לגבי אוקראינה כבר נראית מעניינת יותר: המשא ומתן צריך להוביל לשלום במהירות, אבל מאחורי המשא ומתן יש מנוף כלכלי חדש נגד מוסקבה.

לישראל החוק הזה גם לא זר. החדשות כבר ניתחו למה השאלה נוגעת לנפט הרוסי, העברות בנקאיות, מבטחים של מכליות ומסחר עם רוסיה, גם אם ישראל עצמה אינה מטרה לסנקציות האמריקאיות: “סנקציות גיהנום” נגד רוסיה: מה משנה לישראל החוק החדש של טראמפ.

ושוב ישראל: כי Iran כתוב בשם אותו חוק

כאן קל לעשות מסקנה יפה מדי ולומר שוושינגטון עכשיו פשוט איחדה את רוסיה ואיראן לאויב אחד. לא, זה לא קרה, והחוק עצמו מורכב יותר.

החלק הרוסי מכיל מנגנוני סנקציות ותעריפים חדשים, בעוד שבאיראן החוק, בין היתר, מאריך את תוקף Iran Sanctions Act עד 2031. כלומר אפילו בתוך H.R. 5334 הכלים שונים, למרות שהאות הפוליטי די קריא: הלחץ על מוסקבה וטהראן הבית הלבן עכשיו מגביר במקביל.

לישראל זה מעניין גם כי הטיעון הישן “המלחמה האוקראינית רחוקה, ורוסיה נחוצה לנו לעניינים המזרח תיכוניים שלנו” הפך להרבה יותר חלש ממה שהיה ב-2022. רוסיה משתפת פעולה עם איראן, והנושא של היחסים האלה נכנס יותר ויותר לדיון הישראלי עצמו על אוקראינה.

לפני כמה ימים יאיר לפיד ניסח את זה בצורה מאוד ישירה: “רוסיה – בעלת ברית של איראן”, תוך שהוא אומר שבמקרה של חזרת המחנה שלו לשלטון ישראל צריכה לעשות יותר עבור אוקראינה ממה שעשתה ב-2022. זו עמדת לפיד, לא המדיניות הרשמית של הממשלה הנוכחית, אבל היא מראה היטב איך הנושא האוקראיני מתחיל לעבור מהקטגוריה של “מלחמה אירופית זרה” לשיחה הישראלית על ביטחון. יאיר לפיד על אוקראינה: “רוסיה – בעלת ברית של איראן”

לקורא הישראלי: מה בכלל אומר הפסקת אש אנרגטית באוקראינה

יש עוד רמה של משא ומתן, שנראית כרגע הרבה יותר קונקרטית מהנוסחה הגדולה של “לסיים את המלחמה”. אוקראינה מציעה הפסקה הדדית של התקפות על תשתיות אנרגיה: קייב מפסיקה התקפות על בתי זיקוק רוסיים ואובייקטים קשורים, אם רוסיה מפסיקה התקפות על תחנות כוח ומערכת האנרגיה האוקראינית.

ב-22 בספטמבר Associated Press דיווחה שרוסיה ואוקראינה המשיכו להחליף מכות כבדות ישירות לפני הפגישה של זלנסקי עם טראמפ. הכוחות האוקראיניים תקפו את מתקני הזיקוק הרוסיים, הטילים והמל”טים הרוסיים – את הערים והתשתיות האוקראיניות; זלנסקי דיבר על נכונות להפסיק את ההתקפות על האנרגיה הרוסית בצעד הדדי של מוסקבה.

בישראל הביטוי “תשתית אנרגיה” בדרך כלל מזכיר תחנות כוח, פלטפורמות גז, נמלים, קווי העברה. באוקראינה יש עוד מרכיב חורפי פיזי: פגיעה בתחנת כוח גדולה או תחנת משנה יכולה להיות לא רק חוסר אור, אלא גם בעיות בחימום, משאבות מים, תקשורת, תשתית עירונית ורכבת בטמפרטורה שלילית.

לכן אפילו הסכם מוגבל על אנרגיה כבר היה לא טכני קטן, אלא תוצאה מוחשית למדי. אבל גם כאן יש מציאות לא נעימה: רוסיה ואוקראינה ערב העצרת הכללית המשיכו להכות, כלומר הנאום של טראמפ נשמע לא על רקע מלחמה שמתחילה לדעוך מעצמה.

שתי מלחמות נפגשות בעוד מקום אחד – בייצור הנשק האמריקאי

זה פחות מרשים מהצהרות דיפלומטיות, אבל לישראל ולאוקראינה הרבה יותר מעשי. טראמפ דחה בנפרד שיחות על כך שמלאי הנשק האמריקאי מתדלדל, ודיבר על הרחבת ייצור התחמושת. AP מציינת שהשאלה על המלאי אכן עלתה על רקע התחייבויות אמריקאיות בו זמנית ומלחמה עם איראן.

לישראל דרושים מיירטים אמריקאיים, תחמושת אווירית ומערכות אחרות למלחמה גדולה במזרח התיכון. אוקראינה במקביל מבקשת מערכות פטריוט נוספות ותחמושת להגנה אווירית, ו-AP ב-22 בספטמבר דיווחה ישירות על בקשה כזו של זלנסקי לפני הפגישה עם טראמפ.

זה לא אומר שישראל ואוקראינה עומדות ליד אותו ארגז ומתווכחות למי תגיע הרקטה האחרונה. אבל הבסיס הייצור, התקציב וחלק משרשראות האספקה בארה”ב משותפים, ושתי המלחמות נפגשות שם, איפה שהדיפלומטיה מסתיימת ומתחילים חודשים אמיתיים של ייצור נשק.

החדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency לכן מסתכלות על הנאום של טראמפ לא כהערה אמריקאית נפרדת על אוקראינה או הבטחה נפרדת לישראל. ככל ששתי המלחמות נמשכות יותר, כך הן מצטלבות יותר דרך הייצור האמריקאי, איראן ורוסיה, נפט, סנקציות ותשומת הלב הפוליטית של וושינגטון.

יש עוד נפט – ושם הקשר הופך לחומרי ממש

לישראל המלחמה עם איראן קשורה ישירות למצר הורמוז ולסיכונים לאספקה גלובלית. לאוקראינה מחיר הנפט קשור ישירות להכנסות רוסיה, והתקפות אוקראיניות על בתי זיקוק כבר הפכו לאלמנט עצמאי של המלחמה.

בזמן הנאום של טראמפ השווקים המשיכו לעקוב בקפידה אחר האפשרות של משא ומתן אמריקאי-איראני, והנפט נשאר סביב 100 דולר לחבית. רויטרס קישרה את תנועות השוק גם עם האפשרות של דה-אסקלציה סביב איראן ושיקום מסלולי אספקה חלופיים.

לכן המאבק של ארה”ב ביצוא הנפט הרוסי ובמקביל הניסיון למנוע זעזוע אנרגטי בגלל איראן בהחלט יכולים למשוך את וושינגטון לכיוונים שונים. ככל שהנפט יקר יותר בגלל המלחמה במזרח התיכון, כך ההכנסות הפוטנציאליות של היצואנים, כולל רוסיה, גבוהות יותר, אם המנגנון הסנקציות לא חוסם את ערוצי המכירה.

לכן באותו נאום הופיע גם הסיפור של טראמפ על ונצואלה. שם הוא דיבר כבר על אזור אחר וסכסוך אחר, אבל הנפט שוב היה איפשהו קרוב מאוד לגיאופוליטיקה האמריקאית.

בית הדין הפלילי הבינלאומי: לאוקראינה פשוט מוסד בינלאומי, לישראל – סכסוך מאוד קונקרטי

חלק נפרד מהנאום טראמפ הקדיש לבית הדין הפלילי הבינלאומי. הוא כינה את בית הדין מבנה שיצא משליטה וקרא למדינות החברות לצאת מהבית הדין, והצהיר שארה”ב לא תאפשר לחיילים אמריקאים לעמוד בפני מה שהוא כינה טריבונל פוליטי אנטי-אמריקאי.

לקורא הישראלי ההסבר כאן צריך להיות קצר. בית הדין הפלילי הבינלאומי – ICC בהאג, נוצר על ידי אמנת רומא; ישראל וארה”ב אינן מדינות חברות בו, אבל בית הדין נקט בעבר צעדים נגד מנהיגים ישראליים, ולכן הסכסוך של ירושלים וושינגטון עם בית הדין כבר לא מתנהל ברמה של דיון משפטי אקדמי.

בדיוק בגלל זה החלק הזה של הנאום בישראל שוקל יותר מאשר, למשל, הרהורים הארוכים שלו על רפורמה באו”ם. טראמפ מדוכן האו”ם עצמו למעשה אמר שיש מבנים בינלאומיים, את הזכות שלהם להגביל את ארה”ב ואת חייליה הוא עקרונית לא מקבל.

גרינלנד: בזמן שטראמפ דיבר על שלום, אמריקה בו זמנית בונה בסיסים חדשים

באותו יום ארה”ב, דנמרק וגרינלנד חתמו על הסכם שמרחיב משמעותית את הנוכחות הצבאית האמריקאית באי. זה לא הופך את גרינלנד לשטח אמריקאי – היא נשארת חלק מממלכת דנמרק עם זכות להגדרה עצמית, – אבל ארה”ב מקבלת אפשרות לבנות שני מתקנים צבאיים חדשים ולפרוס שם אלמנטים של מערכת הגנה מפני טילים.

להסכם יש מרכיב רוסי וסיני ישיר: הארקטי הופך לכיוון צבאי חשוב יותר ויותר, והמסלולים האוויריים והטילים הקצרים ביותר בין רוסיה וצפון אמריקה עוברים דרך האזור הזה. רויטרס מציינת שדווקא החששות סביב הפעילות של מוסקבה ובייג’ינג היו אחד מהמניעים של המחלוקת הארוכה בין ארה”ב לדנמרק וגרינלנד.

לאוקראינה זה עוד תזכורת שההרתעה האמריקאית של רוסיה לא מסתיימת בחזית המזרחית של נאט”ו. לישראל הקשר חלש יותר, אבל המשאבים של ארה”ב הם אותם: צבא, מערכות התרעה, תקציבים וייצור מחולקים בו זמנית בין הארקטי, אירופה והמזרח התיכון.

ונצואלה, קובה וקרטלים: נאום השלום לא היה מאוד שליו

טראמפ גם הציג את הפעולות האמריקאיות בוונצואלה כהוכחה לחזרת הכוח האמריקאי בחצי הכדור המערבי. הוא הצהיר במפורש שארה”ב תשתמש בכוח צבאי אם יהיה צורך כדי להגן על האינטרסים הלאומיים שלה, והשווה את קרטלי הסמים ל-ISIS ודיבר עליהם כעל ארגוני טרור.

לגבי קובה הנשיא האמריקאי הצהיר ש”החופש יגיע”, כינה אותה מדינה כושלת ושוב הציב את המודל האמריקאי מול הקומוניזם. חלק מהמשלחת הקובנית במהלך הקטע הזה עזבה את האולם, מה שרויטרס גם ציינה בניתוח הנאום שלה.

זה הכרחי להשאיר במאמר לפחות כי אחרת טראמפ מתחיל להיראות כאדם שדיבר 37 דקות רק על משא ומתן ושלום. למעשה הוא באותו נאום חזר כל הזמן למחשבה שהדיפלומטיה עובדת טוב יותר כשהצד השני רואה את הנכונות של ארה”ב להשתמש בצבא, סנקציות או לחץ כלכלי.

ובסוף AI בכלל הפך ל-SI

אחרי מלחמות, סנקציות, נפט, גרינלנד ובתי דין בינלאומיים טראמפ הגיע לבינה מלאכותית. הוא הצהיר שהממשלה האמריקאית תשתמש בביטוי Super Intelligence – SI במקום הביטוי המוכר Artificial Intelligence – AI, והזהרות על הצורך להאט באופן חד את פיתוח הטכנולוגיה כינה מוגזמות.

טראמפ גם טען שארה”ב מקדימה משמעותית את סין ולא מתכוונת להגביל את התחום שהוא רואה בו פוטנציאלית יותר משמעותי מהמהפכה התעשייתית. כמעט בו זמנית המזכ”ל של האו”ם אנטוניו גוטרש מאותו דוכן דיבר בדיוק על הגישה ההפוכה – כללים בינלאומיים, שליטה בסיכונים וערבויות ביטחוניות משותפות בתחום ה-AI.

החלק הזה לכאורה נמצא רחוק מישראל ואוקראינה. אבל הוא סוגר היטב את כל הנאום: טראמפ כמעט בכל נושא מעדיף קודם כל עליונות אמריקאית, והסדרה בינלאומית רק אחר כך, אם בכלל יהיה בה צורך.

הסבר לקורא הישראלי: ארבעה דברים שקל לאבד

הראשון – טראמפ לא הצהיר שרוסיה ואיראן הם אויב אחד. הם פשוט נמצאים יחד בתוך חוק סנקציות אחד, כאשר המנגנונים המשפטיים נגד שתי המדינות שונים.

השני – הפסקת אש אנרגטית באוקראינה אינה שווה לשלום. זו הסכמה מוגבלת אפשרית: לא לפגוע בתחנות כוח, רשתות, בתי זיקוק וחלק מתשתיות אנרגיה אחרות, כל עוד המשא ומתן על המלחמה עצמה נמשך.

השלישי – פטריוט לאוקראינה והסיוע האמריקאי נגד טילים לישראל לא צריך להצטמצם לנוסחה פרימיטיבית של “למי לקחו טיל ולמי נתנו”. אבל שתי המלחמות משתמשות באותו בסיס ייצור אמריקאי, ולכן מהירות הייצור כבר הופכת לגורם פוליטי.

והרביעי – ההתקרבות הרוסית-איראנית משנה בהדרגה גם את המבט הישראלי עצמו על המלחמה האוקראינית. זה עדיין לא אומר שינוי אוטומטי של מדיניות המדינה של ישראל, אבל הצהרות לפיד על רוסיה כבעלת ברית של איראן מראות שהמרחק הישן בין שני הנושאים מתקצר.

מה יוצא לגבי ישראל

לישראל טראמפ ב-22 בספטמבר הודיע דבר די ברור: הקו האמריקאי לגבי איראן עדיין לא הופך לחזרה פשוטה לדיפלומטיה הישנה. ארה”ב מוכנה לעסקה, אבל הנשיא בו זמנית משאיר על השולחן את השימוש בכוח נוסף ודורש בידוד כלכלי של טהראן.

לגבי עזה וושינגטון רוצה לעבור ממלחמה למערכת של פירוק נשק הדרגתית, הוצאת הכוחות הישראליים, משטרה מקומית וייצוב בינלאומי. סדר השלבים האלה נשאר החולשה של התוכנית, כי לישראל יציאה ללא פירוק נשק מאושר של חמאס משמעותה סיכון פשוט לקבל את המלחמה הבאה אחרי הפסקה.

פלוס בית הדין הפלילי הבינלאומי. בשאלה זו ממשל טראמפ מראה קו מאוד קשה, שמתאים לאינטרס של ישראל להגביל את השפעת בית הדין על ההנהגה הצבאית-פוליטית שלה.

ומה יוצא לגבי אוקראינה

לאוקראינה טראמפ נתן אות אופטימי, אבל עדיין לא הציג תוצאה שמאשרת את האופטימיות הזו. “מהר יותר ממה שאנשים מבינים” נשמע חזק, אך המלחמה נמשכת, ההתקפות הרוסיות והאוקראיניות נמשכות, ואין נוסחת שלום מוסכמת בפומבי.

אבל ליד זה הופיע כבר כלי אמריקאי מוחשי – החוק של 18 בספטמבר. הבית הלבן קיבל דרכים נוספות לפגוע בבנקים הרוסיים, באנרגיה, ב”צי הצל” ובמדינות שעוזרות לשמור על זרמים גדולים של משאבי אנרגיה רוסיים.

לכן את ההתפתחות הקרובה של האירועים ניתן יהיה לבדוק לא לפי עוד משפט יפה, אלא לפי שלושה דברים: האם תופיע הפסקת אש אנרגטית אמיתית, האם ישתנו עמדות מוסקבה וקייב לאחר המשא ומתן והאם טראמפ יתחיל להשתמש נגד רוסיה בסמכויות הסנקציות שהוא עצמו הזכיר מדוכן האו”ם.

שתי מלחמות שונות – אבל אמריקה אחת להן

להשוות את המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה עם המלחמה של ישראל וארה”ב נגד איראן ישירות יהיה לא נכון. סיבות שונות, נסיבות משפטיות וצבאיות שונות, מטרות שונות של הצדדים ובכלל אזורים שונים.

אבל הנאום של טראמפ מעניין בדבר אחר. הוא עצמו הראה שוושינגטון מנהלת את המשברים האלה יותר ויותר עם אותו סט של מנופים: כוח צבאי, נשק לבעלי ברית, נפט, סנקציות, תעריפים, משא ומתן וניסיון להפוך לחץ מקסימלי לעסקה.

בפרק הישראלי זה נראה כמו מכות על איראן פלוס הצעה להסכם, עזה פלוס מנגנון בינלאומי והגנה על ישראל בסכסוך עם בית הדין הפלילי הבינלאומי. באוקראיני – משא ומתן עם קייב ומוסקבה, ניסיון להפחית את ההתקפות על האנרגיה וחוק סנקציות חדש למקרה שהדיפלומטיה שוב תיתקל בקיר.

וכאן שתי השורות של הנאום סוף סוף נפגשות בלי הדבקה מלאכותית. טראמפ לא אמר שישראל ואוקראינה מנהלות מלחמה אחת, אבל ב-22 בספטמבר הוא באמת הציב אותן בשתי פרקים גדולים של מדיניות חוץ אמריקאית אחת.

והסמל יצא כמעט נוח מדי, למרות שהוא קיים בטקסט האמיתי של החוק. בשם המסמך, שבו טראמפ עכשיו יכול להגביר את הלחץ על מוסקבה ולשמור על הלחץ על טהראן, כתוב קודם Russia, ומעט אחר כך – Iran.