- September 24, 2024
- 10:52 pm
- בעולם
שגרירות ישראל במוסקבה יחד עם בית הספר לקולנוע במוסקבה מתכנן לקיים הופעה שני סרטים קצרים של במאים ישראלים: נעורים (2020) מאת שיילי עטרי והילד (2023) מאת יהב ווינר.
ציני במיוחד שברגע שבו נהרג במאי הסרטים הללו, יהב ווינר, כתוצאה מתקיפת מחבלי חמאס בקיבוץ כפר עזה, התקיימה במוסקבה פגישה עם נציגי חמאס וחיזבאללה..
זה מדגיש את האבסורד שבמצב: הדיפלומטיה הישראלית, בצל האיום מצד ארגוני הטרור, ממשיכה לחפש מכנה משותף עם משטר עוין בגלוי לישראל.
אירוע זה מעלה שאלות קשות, במיוחד לאור המציאות הגיאופוליטית הנוכחית.
רוסיה מנהלת מלחמה אכזרית ותוקפנית נגד אוקראינה, הורסת ערים, הורגת אזרחים ותומכת בטרור ברחבי העולם, כולל חמאס וחיזבאללה, האויבים העיקריים של ישראל.
במקביל, שגרירות ישראל, המייצגת את ממשלת ישראל, מארגנת אירועי תרבות במוסקבה, תוך התעלמות מהעובדה שרוסיה עוזרת באופן פעיל למי שמבקש להרוס את מדינת היהודים.
אסור לשכוח את הפגישות האחרונות של בכירים רוסים עם מנהיגי חמאס, חיזבאללה וארגוני טרור נוספים. מגעים אלה מראים בגלוי שמוסקבה היא בעלת ברית אסטרטגית של הקבוצות הללו. רוסיה מספקת להם תמיכה מדינית ודיפלומטית, ואולי גם תמיכה חומרית. בתנאים שבהם מחבלים תוקפים את ישראל מקבלים תמיכה כזו ממוסקבה, נשאלת השאלה: מדוע שגרירות ישראל לוקחת חלק ביוזמות תרבותיות כאלה?
זה מרגיש כמו סטירת לחי לאותם ישראלים שמשפחותיהם נפגעו ממחבלים.קשור לרוסיה.
שיילי עטרי ויהב ווינר הם יוצרי קולנוע שהתגוררו בקיבוץ כפר עזה, השוכן על הגבול עם רצועת עזה. הסרטים שלהם חוקרים את חיי היומיום של אנשים הנמצאים באיום מתמיד, תוך התמקדות בתקשורת בתוך הקהילה ובקונפליקטים הפנימיים של הדמויות. אבל הסיפור הטרגי של הזוג הזה מראה עד כמה המציאות אכזרית: ב-7 באוקטובר 2023 תקף חמאס את הקיבוץ והרג את יהב ווינר. שיילה ובתה שזה עתה נולדה הצליחו להימלט בנס.
הסרטים הקצרים, שיוקרנו בבית הספר לקולנוע במוסקבה, הם פרי יצירתם של הבמאים הישראלים שיילי עטרי ויהב ווינר, שהיו זוג נשוי ופעילים בתעשיית הקולנוע. שני המנהלים התגוררו בקיבוץ כפר עזה, השוכן על הגבול עם רצועת עזה, ועבודתם עסקה לא פעם בנושאים מורכבים של חיי היום-יום בתנאים של חוסר יציבות וקונפליקט.
- “נעורים” (2020): הסרט הזה חוקר את החיים בקיבוץ, ומדגיש לא רק את ההיבט הקהילתי שלו, אלא גם את הקונפליקטים הפנימיים איתם מתמודדים תושביו. הסרט שם לב לתקשורת בין אנשים ומראה כיצד אינטראקציות יומיומיות ושגרה יכולות להתקיים על רקע איום האלימות. הסרט הוא דיוקן פסיפס של חיים בתנאים של חרדה וציפייה מתמדת.
- “ילד” (2023): עבודה עדכנית זו של ווינר מתמקדת בחוויות ילדות ובשלווה פנימית, המשקפת את השפעת הסביבה והקונפליקט על הדור הצעיר. הסרט מעלה סוגיות של פגיעות בילדות וטראומה רגשית הקשורה לאלימות ולקונפליקט. היא גם שואפת להראות כיצד ילדים מנסים למצוא את מקומם בעולם מלא כאוס.
שני הסרטים מציגים את הגישה החתימה של עטרי ווינר לסיפור סיפורים, שבה רגש וחיבור אנושי משחקים תפקיד חשוב. עם זאת, למרות ערכם האמנותי, חשוב לזכור שהסרטים הללו מוצגים על רקע הטרגדיה: יהב ווינר נהרג בפיגוע של חמאס בקיבוץ הבית שלהם, ושיילי עטרי ובתם הנולדת היו עדים לאימה הזו.
הצגת היצירות הללו ברוסיה, מדינה התומכת בארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה, מסתמנת כפרובוקציה והתעלמות מוחלטת מהמציאות העומדת בפני הישראלים.
ועכשיו, חודשים ספורים לאחר הפיגוע הנורא, המדינה שתמכה במחבלים שרצחו את בעלה תקרין את סרטיהם. זה מעלה שאלות לגבי האחריות המוסרית והפוליטית של המארגנים.
בנוסף, חשוב לציין שמדינות דמוקרטיות אחרות אינן משתתפות כעת בחילופי תרבות עם רוסיה. מדינות האיחוד האירופי, ארה”ב, קנדה, אוסטרליה ועוד רבות אחרות גינו את פעולותיה של רוסיה והטילו סנקציות קשות, כולל הפסקת שיתוף הפעולה התרבותי. רק משטרים דיקטטוריים כמו רוסיה ממשיכים להחליף פרויקטים תרבותיים, בין אם זה סרטים, תערוכות או קונצרטים. ישראל, על ערכיה הדמוקרטיים ורצונה לחופש וביטחון, מצטרפת למשטרים אלה בשליחת סרטים לרוסיה.
המצב נראה אבסורדי במיוחד על רקע התוקפנות הרוסית הנוכחית באוקראינה. חיילים רוסים הורסים ערים, הורסים בתים, בתי ספר, בתי חולים והורגים אזרחים. אוקראינה, שממשיכה להיאבק למען עצמאותה, לרבות קבלת סיוע מישראל, אך הדבר סותר את פעולות ממשלת ישראל, שלא רק נמנעת מגינוי חריף לתוקפנות הרוסית, אלא גם מפנה אירועי תרבות למדינה התוקפת.
האירוע הזה מצייר תמונה מאכזבת. בזמן שמשפחות ישראליות ממשיכות לסבול ממחבלים בגיבוי רוסי, נערכות הקרנות של סרטים ישראלים במוסקבה.
