פעולותיו של ביידן לא עומדות בציפיות בתמיכה באוקראינה ובישראל – הטיימס

נשיא ארה”ב ג'ו ביידן הותיר אי ודאות כיצד בדיוק ייראה הניצחון עבור בעלות הברית אוקראינה וישראל, מה שנותן למנהיגיהן מרחב פעולה לפרש את מטרותיהם.. שתי המדינות מאמינות שהן מעורבות ב”מאבק קיומי” שבו ניצחון דורש הסלמה של פעולות האיבה. עם זאת, ארצות הברית דחקה בשתי המדינות להימנע מהתפתחות כזו.

על זה דוחות מארק אורבן, כתב עיתון הטיימס.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בתגובה לקריאה זו, בחר באסטרטגיה של התעלמות. הוא ממשיך להגביר את הפעולות הצבאיות למרות התנגדויות אמריקאיות. במקביל, נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי, למרות מאמציו הדיפלומטיים המשמעותיים בארצות הברית, לא זכה לתמיכתו החד משמעית של ביידן בשימוש בנשק מערבי לפגיעה במטרות רוסיות בעומק רוסיה. יתרה מכך, זלנסקי החל לראות את השפעתו במערב דועכת, מה שמדאיג לאור החשיבות הקריטית של תמיכת המערב להמשך ההתנגדות לתוקפנות הרוסית.

עִתוֹנָאִי הטיימסמארק אורבן, מתאר כיצד ביידן מעולם לא היה תומך בשימוש בכוח, מה שמשקף ספקות עמוקים במערב לגבי אלימות ככלי להשגת מטרות פוליטיות. ביידן מייצג בפרט חלק מהאליטה המערבית שאינה בטוחה שהסלמה תעזור לאלץ את המתנגדים להיכנע או לשנות התנהגות. עבור מנהיגי הצבא והממשלות של אוקראינה וישראל, הסלמה היא מרכיב הכרחי באסטרטגיה, שלדעתם יקרב את הניצחון.

ביקורו של זלנסקי בארצות הברית, שרבים כינו אותו כנקודת מפנה באסטרטגיה שלו, הסתיים באכזבה. לדברי אורבן, נשיא אוקראינה, שסייר במפעל תחמושת בפנסילבניה ונאם בעצרת הכללית של האו”ם בניו יורק, התמודד עם ביקורת מוחלטת מצד הממשל האמריקני, שסבור כי תוכנית הניצחון של זלנסקי “חסרה אסטרטגיה קוהרנטית”. בשולי הדיונים, גורמים אמריקנים הביעו ספקות לגבי התוכנית של קייב, שהפכה לאות מדאיג עבור אוקראינה.

מנהיגים אוקראינים מבקרים לעתים קרובות את בעלי בריתם המערביים על חוסר הרצון שלהם להתחייבויות ברורות יותר לניצחון, אם כי ביקורות כאלה נשמרות בדרך כלל כפרטיות. עם זאת, לפעמים הם מושמעים בפומבי, כאשר פקידים אוקראינים מביעים אכזבה מהיעדר צעדים נחרצים מהמערב.

אורבן מדגיש כי ביידן הגיב לביקורת הזו בהבטחה להמשיך לתמוך באוקראינה “עד הניצחון”, אך הותיר לא ברור מה בדיוק אומר הניצחון הזה. בעלות הברית של ארה”ב מתחילות יותר ויותר לשאול כמה זמן הן יכולות לשמור על “סבלנות אסטרטגית”. גורם חשוב כאן הוא חוסר הרצון של ביידן למסגר את הניצחון במונחים של התבוסה של רוסיה, מה שמוסיף לתחושת אי הוודאות במדיניות ארה”ב.

זלנסקי מרגיש שמעשיו מוגבלים על ידי חוסר ההחלטיות הזו. סנטימנטים דומים קיימים בישראל, שם נתניהו התמודד עם בקשות ארה”ב לריסון אך בחר להתעלם מהן. ראש ממשלת ישראל מאמין שהוא יכול להתעלם מהקריאות הללו תוך שהוא ממשיך לקבל תמיכה צבאית אמריקאית.

אורבן מציין כי מנקודת מבט אמריקאית, זה נראה כמו חוסר תודה, במיוחד לאור המאמצים שעשה ביידן לעזור גם לאוקראינה וגם לישראל. נשיא ארה”ב נמצא במצב קשה, שבו עליו להעריך את הסיכונים של סכסוך גרעיני פוטנציאלי עם רוסיה אם התמיכה באוקראינה תוביל להסלמה, או ערעור יציבות במזרח התיכון אם הסיוע לישראל יגביר את המתיחות עם שכנותיה.

כותב המאמר מגיע למסקנה שבהיעדר הנחיות ברורות מארה”ב בסוגיה כיצד צריך להיראות הניצחון ואיזה מחיר עשוי להיות מקובל, נתניהו מנצל את המצב לטובתו, בעוד זלנסקי חש יותר ויותר לחץ ומאופק.

השאירו תגובה↓