מקלחת אדים, שמפניה והסכם לחיצת יד. ב-8 בדצמבר 1991, קרבצ’וק, שושקביץ’ וילצין סיימו את קיומה של ברית המועצות.

החלטת פירוק ברית המועצות

ב-8 בדצמבר 1991, בביילובז’ה שבבלארוס, נפגשו מנהיגי רוסיה, אוקראינה ובלארוס, שם חתמו על הסכם שסיים רשמית את קיומה של ברית המועצות שהוקמה בשנת 1922.

האירוע היה טלטלה עמוקה, במיוחד עבור הקומוניסטים שאיבדו את כוחם, אך גם עבור רבים ברוסיה, שראו בפירוק הברית אובדן של גדולת העבר. ולדימיר פוטין הגדיר את הפירוק כ”אסון הגיאופוליטי הגדול ביותר של המאה ה-20″.

השפעות היסטוריות

בזמן שרוסיה חזרה לסמלים סובייטיים כמו דגלים אדומים, סרטי גאורגי ודיוקנאות של סטלין, אוקראינה בחרה בדרך עצמאית, התרחקה מהמורשת הסובייטית והתקדמה לכיוון של עצמאות דמוקרטית. הפער בין המדינות יצר מתח שהלך וגבר, והיווה בסיס לעימותים שהובילו למלחמה.

משאל העם באוקראינה

שבוע לפני ההסכם, ב-1 בדצמבר, אוקראינה קיימה משאל עם בו למעלה מ-90% מהאזרחים תמכו בעצמאות. התוצאה הדגישה את רצון העם האוקראיני להתנתק מהברית. זה היה המסמר האחרון בארון של ברית המועצות, למרות ניסיונותיו של מיכאיל גורבצ’וב להציל את הברית באמצעות חוזה חדש.

ההסכם בביילובז’ה

ההסכם שחתמו המנהיגים קרבצ’וק, ילצין ושושקביץ’ קבע:
“אנו, המדינות המייסדות של ברית המועצות, מאשרים כי ברית המועצות חדלה להתקיים כישות גיאופוליטית וכישות משפטית.”

ההסכם הוביל להקמת חבר המדינות העצמאיות (חמ”ע), שהחליף את הברית. הוא כלל סעיפים חשובים על כיבוד גבולות, פיקוח על נשק גרעיני ושמירה על שלום באזור.

מהפכה ללא תקדים

פירוק ברית המועצות היה ייחודי בהיסטוריה: אימפריה חזקה, שהתפרקה בדרכי שלום יחסית. בעוד אוקראינה התקדמה לקראת דמוקרטיה, רוסיה ובלארוס נותרו מחוברות לערכים ולסמלים של העבר הקומוניסטי.