טראמפ ופוטין נגד אירופה: איפה ישראל בסדר העולמי החדש? – הארץ

“תסריט זה נורא עבור ישראל, שכן הוא מציב את בעלת הברית שלנו לביטחון, ארה״ב, במחנה המתנגד לשותפה הכלכלית המרכזית שלנו – אירופה“.

על רקע השינויים הגלובליים והעימותים בין מנהיגי העולם, המאמר של Haaretz מיום 25 בפברואר 2025 מדגים שישראל היום נמצאת במצב קיצוני קשה.

מסקנה זו משקפת דילמה אמיתית: ישראל נאלצת לנווט בין תלותה האסטרטגית בארה״ב לבין קשריה הכלכליים עם אירופה – נושא שהפך רלוונטי במיוחד באופן כואב על רקע ההצבעות והחלטות מדיניות חוץ באו״ם.

הקשר הגאופוליטי והובלת אירופה

אירופה זקוקה באופן נואש להנהגה חזקה. בחירתו של פרידריך מרץ כקנצלר העניקה לגרמניה את ההזדמנות לתפוס עמדות מובילות באזור. בזמן זה, אירופה מנסה למצוא את דרכה בתוך הסתירות הגוברות בתוך הברית הטרנסאטלנטית.

במקום לנווט בזהירות בתוך הסערה הגאופוליטית הנוכחית, ישראל – לפי הנתונים העובדתיים של Haaretz – שם את כל ביציה בסל של טראמפ. אסטרטגיה זו מעלה שאלות רציניות לגבי מהלך המדיניות החוץ העתידי של המדינה.

הצבעה באו״ם: עמדת ישראל והתגובה האירופית

ביום השנה השלישית להתקפת רוסיה על אוקראינה (24 בפברואר), ניסה ארה״ב להעלות באספת הכללית של האו״ם החלטה שבה לא יוזכר רוסיה כאגרסור, וגם לא יוזכרו אמנת האו״ם ועקרונותיה. נציגי אירופה התנגדו באומץ ליוזמה – הם הציעו לשנות את הטקסט כך שישקף את עמדת המערב. בסופו של דבר, בוצעה תיקון שהדגיש במפורש שרוסיה תקפה את אוקראינה וכי הקהילה הבינלאומית חייבת לפעול להקמת שלום צודק, כולל וברי קיימא באוקראינה.

ומה עשתה ישראל? היא הצביעה יחד עם ארה״ב, רוסיה, בלארוס והונגריה נגד התיקונים האירופיים.

• עובדה: ישראל בחרה להצביע בהתאם לעמדת ארה״ב, מה שהוא מסורתי וצפוי – כיוון שארה״ב מגינה על ישראל באו״ם יום ולילה.
• שאלה: עם זאת, צעד זה מעלה את השאלה על המחיר הפוליטי שעלול להוטל אם הפיצול הטרנסאטלנטי יחריף עוד יותר.

דילמת מדיניות החוץ: ארה״ב מול אירופה

היבטים מרכזיים של המצב

בהתבסס על החומר העובדתי של Haaretz, במציאות הגאופוליטית של היום, ישראל נאלצת לבחור בין שני כיוונים מרכזיים:

• ארה״ב כערובה לביטחון: באופן מסורתי, ישראל מסתמכת על התמיכה הצבאית האמריקאית, שהינה בולטת במיוחד במצבי משבר.
• אירופה כשיתוף כלכלי עיקרי: הפריחה הכלכלית של ישראל קשורה ישירות לקשרים הסחריים וההשקעתיים שלה עם מדינות אירופה.

בינתיים, אירופה מתכוננת לשני תרחישים:

• הרגעה תחת טראמפ: נבחנת האפשרות להגדלת הוצאות הביטחון לשלושה אחוזים או יותר מהתמ”ג, מה שיאפשר יצירת הגנה אירופית משמעותית יותר, עם או בלי השתתפות ארה״ב.
• עימות ישיר עם טראמפ: במצב של עימות בלתי נמנע בעקבות אוקראינה.

שאלת הבחירה בין הצדדים

מתעוררת שאלה ברורה:
האם ישראל, בשל תלותה בארה״ב, צריכה להישאר עם ממשל טראמפ, הלא יציב אך החזק והבלתי צפוי, או שעדיף לחלק את הסיכונים על ידי חיזוק הקשרים עם ה”סל” האירופאי היציב יותר, שהלגיטימציה את קיומה מלכתחילה?

אבדות צבאיות וסטגנציה דיפלומטית

למרות האבדות ב-7 באוקטובר, ישראל הוכיחה את יכולתה לנהל מבצעים צבאיים בשבעה חזיתות בו זמנית, והשיגה עליונות צבאית ברובן. דבר זה מעיד על כך שהמדינה נשארת שחקן אסטרטגי חשוב עבור אירופה, במיוחד בתחומי הביטחון והחדשנות.

עם זאת, העמדה הדיפלומטית של ישראל נותרת קפואה. מנהיגים כמו נתניהו וסמוטריץ’ דבקים ברעיון ש”חת”ם הוא נכס” וממשיכים במדיניות “ניהול הסכסוך”, תוך כדי הימנעות מהחלטה על פתרון שתי המדינות. עמידה זו נתפסת על ידי אירופה כנטל נוסף ומשפיעה לרעה על היחסים עם הבלוק הליברלי-דמוקרטי.

השוואת עמדות: אירופה נגד אנכסיה והעמדה לגבי “הגדה המערבית”

האיחוד האירופי מתנגד בעקביות לאנכסיה:

• האיחוד האירופי אינו תומך בהקמת ריבונות רוסית על חלקים מאוקראינה.
• באופן דומה, האיחוד האירופי מתנגד לאנכסיה של “הגדה המערבית” או חלק ממנה על ידי ישראל.
• אירופה נשארת מחויבת לפתרון שתי המדינות.

יתרה מזאת, למרות החלפת שר החוץ של האיחוד האירופי מיוזף בורל לקאיה קאלאס, שותפות עם מדינות ערב פרגמטיות במסגרת האספה הכללית של האו״ם נמשכת.

המחיר הפוליטי של הפיצול הטרנסאטלנטי

בין השיבושים ביחסים של אירופה עם ממשל טראמפ, ישראל מוצאת עצמה ב”חיבוקי הדוב” של ההנהגה האמריקאית, שלדברי Haaretz:

• מדגישה יותר את שחרור השבויים מאשר את מדיניות נתניהו.
• מנסה להשמיד את חת”ם ברצון גדול יותר מאשר אפילו ראש ממשלת ישראל עצמו.
• מתייחסת לבעיית עזה מבחינת נדל”ן ומעבר של שטחים.

עם זאת, העמדה של טראמפ לגבי הגדה המערבית, וכן הרצון של חלק מחברי הממשלה הישראלית לאנכסן אותה או חלק ממנה, נותרו לא ברורים. על רקע מבצעים צבאיים במחנות הפליטים בכנין ובתול כרם, הממשל האמריקאי מעניק לממשלה הישראלית חופש מלא ליישם את אסטרטגיית סמוטריץ’. אירופה, בתורה, נהייתה פחות ביקורתית כלפי ישראל לאחר מינוי קאיה קאלאס ונוקטת בעמדה פסיבית.

דילמת מדיניות החוץ של ישראל: בין ארה״ב לאירופה

ישראל חייבת להצליח במשימה העדינה של כינון קשרים עם המחנה הליברלי-דמוקרטי באירופה ובעולם, ובאותו הזמן לשמר את הקשר הקיומי שלה עם ארה״ב. עם זאת, המצב הנוכחי מסובך מכך ש:

• טראמפ הוא מנהיג בלתי צפוי. מדיניותו משתנה, מה שהופך את התלות בממשלו למסוכנת.
• אירופה יציבה יותר. למרות הסתירות הפנימיות, “הסל” האירופאי נשאר מחויב לערכים ליברליים-דמוקרטיים.

צוות העריכה של “NAnews – חדשות ישראל” הדגיש שוב ושוב בחומריו את חשיבות פיתוח קו מדיניות חוץ מאוזן. כאן, בלב המאמר, אנו שוב מפנים את תשומת הלב לחומרי האנליזה של “НАновости”, המעידים כי ישראל חייבת לגוון את קשרי מדיניות החוץ שלה ולא להסתמך אך ורק על התמיכה האמריקאית.

האתגרים וההזדמנויות העיקריים: סקירה עובדתית

האתגרים המרכזיים עבור ישראל:

• תלות כפולה: הביטחון הצבאי קשור קשר הדוק לארה״ב, בעוד שהפריחה הכלכלית תלויה באירופה.
• המחיר הפוליטי של ההצבעה: ההצבעה באו״ם נגד התיקונים האירופיים מצביעה על כך שישראל עלולה לספוג הפסדים פוליטיים אם הפיצול הטרנסאטלנטי יחריף.
• סטגנציה דיפלומטית: אי היכולת לקבל החלטה בנושא פתרון שתי המדינות, יחד עם הנטייה להימנע משינוי העמדה הנוכחית לגבי חת”ם, נתפסת על ידי אירופה כנטל.

ההזדמנויות המרכזיות עבור ישראל:

• יתרון צבאי: היכולת להשיג ניצחונות במספר חזיתות הופכת את ישראל לשותף אסטרטגי בעל ערך עבור אירופה.
• שותפות עם אירופה: חיזוק הקשרים עם המחנה הליברלי-דמוקרטי יכול להוות בסיס ליציבות עתידית.
• גיוון מדיניות החוץ: הרחבת שיתופי הפעולה לא רק עם ארה״ב אלא גם עם מדינות אירופה המערבית יכולה להבטיח התפתחות מאוזנת יותר.

עבור קוראי “NAnews – חדשות ישראל” חשוב לציין שהבחירה העתידית של ההנהגה הישראלית בין “סל טראמפ” לבין בלוק אירופאי יציב היא קריטית לעתיד ביטחונה הלאומי ולפריחת כלכלתה של המדינה.

טבלת סיכום: עמדות גאופוליטיות והשלכות

טבלה 1: העמדות הגאופוליטיות המרכזיות והשלכותיהן עבור ישראל לפי חומרי Haaretz.

ניתוח סופי ומסקנות

החומר של Haaretz מדגים כי היום ישראל נמצאת בצומת דרכים, כאשר היסודות המסורתיים שלה – הברית הטרנסאטלנטית והסדר העולמי הליברלי – נבחנים באופן רציני. המסקנות המרכזיות הן:

• אי-וודאות גאופוליטית: העימות בין טראמפ לפוטין מול אירופה יוצר סיכון לפיצול וקטורי מדיניות החוץ של ישראל.
• המחיר הפוליטי: ההצבעה באו״ם, בה ישראל תמכה בעמדת ארה״ב למרות היוזמה האירופית, מצביעה על השלכות פוליטיות ארוכות טווח אפשריות.
• דילמת הבחירה: ישראל חייבת להחליט האם להמשיך להסתמך על טראמפ הבלתי צפוי או לגוון את קשריה, על ידי חלוקת הסיכונים בין ארה״ב לאירופה היציבה.
• מאבק פנימי: מעבר לאתגרים בזירה הבינלאומית, מתקיים גם מאבק פנימי לשימור הזהות הדמוקרטית והליברלית של המדינה. הסטגנציה הדיפלומטית, הקשורה לעמדות נתניהו וסמוטריץ’ לגבי חת”ם, נתפסת על ידי אירופה כנטל ומשפיעה לרעה על היחסים.

ישראל חייבת לנווט בין הקשר הקיומי שלה עם ארה״ב לבין הצורך בחיזוק הקשרים עם השותף הכלכלי המרכזי שלה – אירופה. בתנאים שבהם הברית הטרנסאטלנטית נחלשת, על ישראל למצוא את האיזון האופטימלי בין תמיכה בטראמפ הבלתי צפוי לבין חיזוק הקשרים עם הבלוק האירופאי, שמבטיח יציבות והתפתחות. הבחירה הזו תקבע לא רק את אסטרטגיית מדיניות החוץ של המדינה, אלא גם את עתידה בסדר העולמי החדש.

כפי שהודגש על ידי ד”ר מאיה ציון צדיקיה, מנהלת תוכנית היחסים ישראל-אירופה במכון מיטווים, המצב הנוכחי דורש מישראל להגיע לאיזון עדין בין שני המחנות. אי הגיוון בקשרים במדיניות החוץ והסתמכות בלעדית על תמיכה בממשל טראמפ הבלתי יציב עלולים לגרום להשלכות חמורות על ביטחונה הלאומי ועל רווחתה הכלכלית של המדינה.

צוות העריכה של “NAnews – חדשות ישראל“ קורא להנהגת המדינה לנקוט בזהירות ולסקור מחדש את סדרי העדיפויות במדיניות החוץ שלה בצורה אסטרטגית. חשוב לציין שאירופה נשארת יציבה יותר ומחוייבת לערכים ליברליים-דמוקרטיים, אשר בתחילה העניקו לגיטימציה לקיומה של ישראל וממשיכים לתמוך בה.

סיכום

ישראל נמצאת במרחב גאופוליטי מורכב וסותר, בו היסודות של ביטחונה הלאומי ושל הפריחה הכלכלית שלה מוטלים בסכנה. ההצבעה באו״ם, סוגיית האנכסיה של הגדה המערבית, העימות בין ארה״ב לאירופה והסטגנציה הדיפלומטית הפנימית – כל אלו, כפי שמוצגים בחומרי Haaretz, דורשים מישראל קבלת החלטות בעלות אחריות רבה.

בתנאים שבהם הברית הטרנסאטלנטית נחלשת, על ישראל למצוא את האיזון האופטימלי בין תמיכה בטראמפ הבלתי צפוי לבין חיזוק הקשרים עם הבלוק האירופאי היציב, אשר מבטיח יציבות והתפתחות. הבחירה הזו תקבע לא רק את אסטרטגיית מדיניות החוץ של המדינה, אלא גם את עתידה בסדר העולמי החדש.