- March 5, 2025
- 9:33 pm
- בעולם
התעמולה הרוסית שילבה אנטישמיות ושנאה לאוקראינים, והציגה את “המאבק הקדוש של המבצע הצבאי המיוחד” כדוגמה אוניברסלית ל”מלחמה צודקת”, שבה אוקראינה מוצגת כ”אויב נאו-נאצי” וישראל כ”תוקפן” שמשמיד “פלסטינים חסרי ישע”.
בקונספט זה, הקרמלין מצדיק את התוקפנות שלו נגד אוקראינה ומעורר במקביל שנאה כלפי יהודים, תוך קידום נרטיב של “קורבנות הציונות”, המשרת את בעלי בריתה של רוסיה – איראן, חיזבאללה, חמאס וארגוני טרור נוספים.
בסוף פברואר התקיים במוסקבה הפסטיבל הבינלאומי השלישי “RT.Doc: זמנם של גיבורינו“, שהוצג על ידי התעמולה הרוסית כ”אירוע התיעודי הגדול ביותר”.
לפי “המארגנים”, נוסף על “הוקעת פשעי משטר קייב”:
“תוכנית הפסטיבל כוללת יותר מ-70 סרטים. אלה סרטים של כתבי המלחמה של RT, הערוץ הראשון, VGTRK, ערוץ ‘זבזדה’, ערוץ SPAS ויוצרים עצמאיים, כולל מחו”ל. בפסטיבל מוצגים סרטים תיעודיים מאיטליה, צרפת, ארה”ב, פלסטין, איראן ועוד מדינות רבות.”
הפסטיבל נערך בתאריך 23 בפברואר – יום שנקרא “יום מגן המולדת”, אשר ברוסיה המודרנית הפך לפחות ליום הוקרה לחיילים ויותר לכלי תעמולה. בשנים האחרונות יום זה מנוצל להצדקת המלחמה נגד אוקראינה, שהחלה רוסיה בשנת 2014 והתרחבה לפלישה רחבת היקף ב-24 בפברואר 2022.
האירוע הוקדש למה שמכונה “המבצע הצבאי המיוחד” – מונח כוזב שהומצא על ידי התעמולה הקרמלינית במקום “מלחמה” ו”פלישה”. במציאות, מדובר בתוקפנות ג’נוסיידית של רוסיה נגד אוקראינה, המלווה בפשעי מלחמה, הרס ערים אוקראיניות, רצח אזרחים, גירושים המוניים ועינויים.
הפסטיבל נתמך על ידי רוססוטרודניצ’סטבו – ארגון שלכאורה מקדם “יוזמות תרבותיות והומניטריות” בחו”ל, אך בפועל משמש כזרוע של ה-FSB, המפקחת על פעילות “הבתים הרוסיים” ברחבי העולם. דרכם מקדמים נרטיבים פרו-קרמליניים, תעמולה אנטי-מערבית ו”כוח רך” של רוסיה.
במקביל, הקרנות הסרטים של הפסטיבל נערכו בתמיכת רוססוטרודניצ’סטבו ב”בתים הרוסיים” ב-21 מדינות: “אבחזיה, ארמניה, בלארוס, בולגריה, מצרים, זמביה, הודו, אינדונזיה, קירגיזסטן, סין, לבנון, ניקרגואה, פקיסטן, פלסטין, פרו, סרביה, טג’יקיסטן, טנזניה, טורקיה, אוזבקיסטן, דרום אוסטיה”.
עם זאת, “הבית הרוסי” בישראל לא הוזכר בהקשר זה – אולי בשל נושאי ותכני הסרטים?
סרטים “תיעודיים”: כיצד הוצגו…
באתר הפסטיבל מופיעים התיאורים הבאים של הסרטים (כל הסרטים זמינים לצפייה בקישורים):
“לבנון: על סף התהום” (רוסיה)
“כיום, יותר משליש מאוכלוסיית לבנון הם פליטים סורים. פליטים פלסטינים ממשיכים לזרום למדינה. בסך הכל, יותר משני מיליון איש מחפשים שם מקלט.”
“המצב מחמיר עקב ירי בלתי פוסק מצד ישראל. החקלאים, שיוצאים בבוקר לשדות, אינם יודעים אם בתיהם יישארו שלמים עד הערב.”
עם זאת, תיאור הסרט אינו מזכיר שלבנון היא בסיס לפעילות ארגון הטרור חיזבאללה, אשר תוקף את ישראל באופן קבוע ומעודד תגובות צבאיות. כמו כן, אין אזכור לכך שחיזבאללה משתמש בתשתיות אזרחיות לאחסון נשק, תוך סיכון האוכלוסייה המקומית.
“צעד אחר צעד” (“פלסטין”)
“לנה אל-אסטאל איבדה את אמה ואת אחיותיה הצעירות לאחר אחת המתקפות הישראליות. היא הייתה רק בת 10. במשך שלושה ימים היא נשארה ליד גופת אמה, ללא מוצא – בית הספר שבו ניסו למצוא מחסה היה מוקף. כשהמצור הוסר, לנה יצאה משם לא עוד כילדה. עכשיו היא מטפלת באחיותיה הצעירות, לומדת לשרוד בין ההריסות ולבנות מחדש את חייה.”
התיאור אינו מתייחס לכך שארגוני טרור כמו חמאס משתמשים לעיתים קרובות בבתי ספר ובמתקנים אזרחיים אחרים כדי לאחסן נשק ולשגר רקטות לעבר ישראל, דבר שמוביל לתוצאות טרגיות עבור האוכלוסייה האזרחית.
“לקריאת הלב” (“פלסטין”)
“נאדה חשאן היא מהנדסת, אך המלחמה ברצועת עזה שינתה את חייה. כעת היא אינה בונה בתים אלא מסייעת לאלה שאיבדו אותם. במחנה הפליטים אל-מאואסי, שהפך למקלט זמני לאלפי משפחות, נאדה מחלקת מזון, בגדים, ועושה את הבלתי אפשרי – מנסה להשיב לילדים את ילדותם הגזולה.”
הסרט אינו עוסק בתפקידו של חמאס בהחמרת המשבר ההומניטרי בעזה, לרבות השימוש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי וסירוב ליוזמות שלום.
“עזה: חיים בהריסות” (איראן)
“המטוסים הישראלים הפציצו ללא הפסקה שכונות מגורים ברצועת עזה. הם הפילו עלונים עם קריאה לעבור דרומה. אך גם אלו שהקשיבו לקריאה לא הגיעו ליעדם – המסדרון ההומניטרי התגלה כמלכודת. גם שם נפלו פצצות.”
“משפחת אל-מסרי נותרה במקום. לא היה להם לאן ללכת. הם מספרים כיצד ניסו למצוא מעט אוכל לילדים, כיצד חילקו את טיפות המים האחרונות, כיצד בכל לילה האזינו לפיצוצים ולא ידעו אם יקומו בבוקר. הסרט מביא את קולותיהם של אלו ששרדו את האימה.”
הסרט אינו מזכיר כי צה”ל נוקט אמצעים להפחתת נפגעים אזרחיים, כולל מתן אזהרות מוקדמות לפני תקיפות. כמו כן, אין בו אזכור לכך שחמאס מונע מפלסטינים להתפנות, תוך שימוש בהם למטרותיו.
לכן, הסרטים המוצגים מספקים תמונה חד-צדדית של המצב, תוך התעלמות מפעולות ארגוני הטרור שגורמות לסבל הן לישראלים והן ל”פלסטינים”.
מה עוד הוקרן?
פסטיבל “RT.Doc: זמנם של גיבורינו” הציע לקהל אוסף של סרטים לכאורה תיעודיים, אך למעשה מלאים בתעמולה צבאית רוסית. כבר מהשמות של הסרטים ניתן להבין אילו רעיונות הוטמעו בתודעת הציבור.
הנה כמה דוגמאות:
- “יוליה צ’יצ’רינה. ואנחנו נעמוד” – סרט על “הזמרת” שהפכה זה מכבר לשופר של התעמולה הצבאית הרוסית.
- “סלידובו. פשע ללא התיישנות” – “חקירה דוקומנטרית” מזויפת ברוח הרטוריקה הקרמלינית.
- “מבצע צבאי מיוחד. אף אחד חוץ מאיתנו” – הצדקת התוקפנות הרוסית דרך הגלוריפיקציה של מה שמכונה “המבצע הצבאי המיוחד”.
- “דריה דוגינה: אנחנו לנצח בקיץ הזה…” – סרט על בתו של האידיאולוג של “העולם הרוסי” אלכסנדר דוגין, שנחשב לאחד התיאורטיקנים של המדיניות הניאו-אימפריאלית הרוסית.
- “רצון העם. עדות מדונבאס” – סרט טיפוסי על “השחרור ההרואי” של השטחים הכבושים.
- “אנשי ישו. זמננו” ו”קדושים בחזית” – ניסיון לקשור את התוקפנות הצבאית הרוסית למשימה דתית.
- “שמור על ידי אלוהים” – סרט נוסף המצדיק את הכיבוש תוך שימוש ברטוריקה נוצרית-אורתודוקסית.
- “אזורים חדשים: הדרך הביתה” – אפילו השם מרמז על עוד ניסיון להצדיק את סיפוח השטחים האוקראיניים.
- “בתפילות משותפות” – הקשר דתי המנוצל להצדקת התוקפנות הצבאית הרוסית.
- “כתבי המלחמה-3: הוא מתפלל בשפת האל” – האדרת “כתבי מלחמה” המשמשים את התעמולה הרוסית.
- “זוסימה: צוואת הזקן מדונצק” – שילוב נוסף של מוטיבים היסטוריים כוזבים ודתיים.
- “צלב סברודונצק. חיים אחרי המוות” – ניסיון נוסף להציג ערים שהושמדו על ידי הצבא הרוסי כ”שטחים מוחזרים”.
- “שוערת דונצק” – סרט המבוסס על רעיון “ההתנגדות ההרואית” של המקומיים.
כל ה”יצירות” הללו משרתות מטרה אחת – לקדם את הנרטיב הקרמליני, להצדיק תוקפנות, להשחיר את אוקראינה, ישראל והמערב, ולחבר את המלחמה לדת.
פסטיבל “RT.Doc”: עוד הוכחה לתעמולה האנטישמית והאנטי-אוקראינית של רוסיה
פסטיבל “RT.Doc: זמנם של גיבורינו” במוסקבה הפך לעוד ביטוי של מכונת התעמולה הרוסית, המשתמשת בקולנוע ככלי מניפולציה על דעת הקהל. תחת הכותרת של “קולנוע דוקומנטרי”, הצופים נחשפו לסרטים חד-צדדיים המצדיקים טרור ומסלפים את המציאות באוקראינה, ישראל והעולם.
זה בולט במיוחד שהקרנות הפסטיבל התקיימו בכל “הבתים הרוסיים”, פרט לישראל. הקרמלין מבין היטב שהרטוריקה האנטישמית שלו לא תזכה לאהדה במדינה שבה אנשים יודעים מהו טרור וכיצד נראות הקורבנות האמיתיות של האלימות.
בזמן שישראל ממשיכה להילחם בחמאס ובארגוני טרור נוספים, רוסיה תומכת בהם ברמה התקשורתית והדיפלומטית, תוך שיתוף פעולה עם איראן, חיזבאללה וקיצונים פלסטינים. זה מחזק עוד יותר את ההבנה שמדיניותו של פוטין היא מדיניות המעודדת טרור ולא נלחמת בו.
הפסטיבל נערך בתאריך 23 בפברואר – תאריך שהמשטר הרוסי מנצל להאדרת המלחמה ולשטיפת מוח מיליטריסטית. אך מאחורי כל הדיבורים היפים על “גיבורים”, מסתתרת המציאות: חיילים רוסים משתתפים בכיבוש, גירושים בכפייה, פשעי מלחמה וטבח המוני.
על האוקראינים והישראלים להבין זאת היטב: רוסיה ובעלות בריתה הן תומכות טרור, אנטישמיות והרס.
🔴 NAnews‼️ – חדשות ישראל ממשיך לעקוב כיצד רוסיה משתמשת ב”תרבות” ו”קולנוע דוקומנטרי” כדי להצדיק פשעים נגד האנושות.
