אוקראינה זקוקה לשותפות ישירה עם ארצות הברית כדי להשתתף באופן פעיל בפוליטיקה הבינלאומית.

מקובל לחשוב שהקרב העיקרי על עתיד העולם מתרחש באוקראינה. עם זאת, עבור ארצות הברית, הקרב מתרחש יותר ויותר לא באירופה, אלא באזור הודו-פסיפיק, שם נחרץ גורל הטכנולוגיה והמנהיגות העולמית. זה מדגים בבירור כמה מהר וושינגטון יכולה לעבור מאזור אחד למשנהו.

למה הפוקוס על טייוואן

ב-17 בספטמבר 2025, ראש הממשלה יוליה סווירידנקו הצהירה כי תאגיד הפיתוח הפיננסי הבינלאומי של ארה”ב (DFC) השקיע 150 מיליון דולר בקרן לשיקום אוקראינה. באותו זמן, בארצות הברית נדון פרויקט ענק בסכום של 100 מיליארד דולר מחברת Taiwan Semiconductor Manufacturing Company (TSMC).

הניגוד בין האירועים הללו בולט: העדיפות הכלכלית והביטחונית של וושינגטון מתמקדת כעת לא באירופה או באוקראינה, אלא ביבשת אחרת.

הסטת תשומת הלב של הממשל האמריקאי לכיוון טייוואן מוסברת על ידי סדרי עדיפויות אסטרטגיים: ארה”ב שואפת להקדים את סין, ולכן טייוואן הופכת לשותפה מרכזית במרוץ הזה.

TSMC כבר בונה מפעלים לייצור שבבים באריזונה, ומשלבת אינטרסים כלכליים וביטחוניים של אמריקה. טייוואן שואפת לא רק לצמצם את הגירעון המסחרי, אלא גם רוכשת באופן פעיל נשק אמריקאי, משתתפת בפרויקטים משותפים בתחום ההגנה בתחומי הרחפנים והבינה המלאכותית. בעוד שאוקראינה נאלצת לעבור קרבות פוליטיים על אספקת נשק, טייוואן משתלבת בתהליכים אלה באופן אוטומטי כחלק מאסטרטגיה רחבה של ארה”ב לריסון סין.

למרות המתח הפוליטי, ארה”ב דוחפת באופן פעיל את טייוואן להשתלב בתכנון אסטרטגי ארוך טווח למקרה של משבר במצר טייוואן. טייוואן, בדומה לאוקראינה, מתמודדת עם לחץ קונפליקט מתמיד, אך עבור וושינגטון הפוקוס הזה מתברר כחשוב יותר מבחינה אסטרטגית, שכן כאן נפתרים שאלות של מנהיגות טכנולוגית, וכאן רואה ארה”ב את החזית העיקרית של העימות עם סין.

השאיפות הגלובליות של סין על רקע היחלשות המערב

בשנת 2024, מחזור הסחר בין רוסיה לסין יגיע ל-237 מיליארד דולר. לשם השוואה: היקף היצוא והיבוא בין אוקראינה לארה”ב יעמוד על 4.27 מיליארד דולר בלבד.

גיאופוליטית, המלחמה באוקראינה מועילה לסין, שכן היא פותחת אפשרויות לערער את השפעת המערב בזירה העולמית, תוך חיזוק הברית עם רוסיה.

בייג’ינג נמנעת מסיוע צבאי ישיר לרוסיה, מחשש לתוצאות, אך מאפשרת ייצוא של מוצרים בעלי שימוש כפול, מה שמזין למעשה את המכונה הצבאית הרוסית. בעוד שהמערב מבודד את הקרמלין, בייג’ינג ממלאת את הנישה שנוצרה, מספקת הכל: מנפט ועד טכנולוגיות מתקדמות.

תמיכה זו משקפת את האינטרס האסטרטגי של סין בשמירה על קשרים הדוקים עם רוסיה, במיוחד בתנאי הלחץ הגובר של הסנקציות המערביות על שתי המדינות. הסיכון עבור ארה”ב אינו רק בהגברת שיתוף הפעולה בין סין לרוסיה, אלא גם בכך שבייג’ינג מנסה במקביל להתחזק באפריקה, שהופכת לזירה נוספת של מאבק על השפעה.

אירועים אחרונים הראו שבמושבות לשעבר של צרפת באפריקה התרחשו הפיכות, שבמהלכן עלו לשלטון משטרים צבאיים פרו-רוסיים. הממשלות החדשות מגרשות לא רק את הנוכחות הצבאית הצרפתית, אלא גם את האמריקאית. העניין הבינלאומי באפריקה ניתן להסביר על ידי נוכחות של מתכות נדירות ומינרלים קריטיים, המפתח לטכנולוגיות מתקדמות. סין מנצלת באופן פעיל את המנוף הפיננסי, מציעה הלוואות בתנאים לא נוחים, כדי לארגן ניתוק יחסים דיפלומטיים של מדינות אפריקה עם אחרות, במיוחד עם טייוואן וארה”ב.

כך, מדיניות החוץ של סין מעידה על שאיפה ליצור מערכת ניהול גלובלית מקבילה, הדומה לאמריקאית והאירופית.

קיים תפיסה משתנה כל הזמן של תפקיד ארה”ב בעניינים בינלאומיים, ומדינות הדרום הגלובלי דורשות יותר ויותר את קולן ביחסים בינלאומיים.

תפקיד אוקראינה בעימות הבינלאומי

בעימות בין ארה”ב לסין נוצרת ארכיטקטורה חדשה של פוליטיקה וכלכלה גלובלית. אוקראינה צריכה להגדיר את מקומה בקונפיגורציה זו.

למה זה כל כך חשוב עכשיו?

ראשית, אם אוקראינה לא תהפוך לבעלת ברית אסטרטגית ארוכת טווח של ארה”ב בתחום הביטחון, מדינות אחרות עם פוטנציאל דומה עשויות לתפוס את מקומה. וושינגטון כבר הראתה נכונות להמר היכן שהיא רואה יתרונות קונקרטיים.

טייוואן נכנסה לאסטרטגיה של ארה”ב בזכות פיתוחים בתחום השבבים והטכנולוגיות ההגנתיות. דוגמה בולטת לאופן שבו זה מתממש היא ישראל, שהפכה כתוצאה משיתוף פעולה עמוק עם ארה”ב לאחר מלחמת העולם השנייה לשותפה מרכזית באזור המזרח התיכון. זה לא קרה במקרה, אלא בזכות אסטרטגיה ברורה: מבריתות צבאיות ועד פתרונות טכנולוגיים ותפקיד של מעוז דמוקרטי. גם לאוקראינה יש פוטנציאל ייחודי: ניסיון קרבי, חידושים הגנתיים ומיצוב גיאופוליטי כמגן לאירופה.

שנית, אם קייב לא תבנה ברית אסטרטגית ארוכת טווח עם וושינגטון, היא עלולה למצוא את עצמה בתפקיד שותפה של סין ובסופו של דבר של הקרמלין. במקרה של הפסקת אש בתנאים לא נוחים, רוסיה תשקם במהירות את כוחותיה הודות להסרת הסנקציות, בעוד שאוקראינה תיחלש עקב ירידה במימון הבינלאומי.

לדברי ודים סקיביצקי, סגן ראש המודיעין של משרד ההגנה של אוקראינה, רוסיה מתכננת עד 2030 להכין את כוחותיה המזוינים לעימות אפשרי עם נאט”ו. בתנאים כאלה, צעד אסטרטגי מועיל למוסקבה יהיה “פיוס”, תוך הצעת ברית לאוקראינה. זה עשוי לפתוח את הדרך לחזרה לגבולות 1991, אך תחת דיקטטורת מוסקבה ובמסגרת מודל סמכותני. מחיר “הברית” כזה יהיה קטסטרופלי: אובדן עצמאות, הפיכה לכלי של מדיניות רוסית, צמצום הדמוקרטיה ומעבר סופי למערכת סמכותנית.

הבחירה האוקראינית בהקשר זה אינה להתאים את עצמה לכללי האימפריה החדשה, אלא בהצהרה ברורה: הרצון להיות חלק מהמערב ולא להיכנע לדיקטטים זרים.

בהיותה בשותפות עם המערב, אוקראינה לא רק חולקת ערכים, אלא גם יכולה להציע יתרונות קונקרטיים לשני הצדדים. ארה”ב מהמרת על טייוואן בזכות הטכנולוגיות שלה ושיתוף הפעולה ההגנתי. אוקראינה מצידה צריכה לנסח את הצעתה לוושינגטון על היותה בלתי ניתנת להחלפה.

בתחום הטכנולוגיות, יש לשים דגש על הפיתוחים האוקראיניים בתחום הרחפנים, הלוחמה האלקטרונית והגנת הסייבר, שכבר הוכיחו את עצמם במאבק נגד רוסיה.

באפריקה, אוקראינה יכולה לחזק את עמדות בעלי הברית בזכות מאגרי המינרלים הקריטיים שלה, כמו גם באמצעות מיומנויות התמודדות עם פעולות היברידיות. לאוקראינה יש ניסיון ייחודי במאבק נגד פעולות מידע רוסיות ושיטות דה-סטביליזציה, שמוסקבה ובייג’ינג משתמשות בהן באופן פעיל, מה שיכול להיתפס כתורם חשוב לחיזוק עמידות בעלי הברית ביבשת.

בתחום הצבאי, אוקראינה יכולה להעביר את הטקטיקות המוכחות שלה לשימוש ברחפנים וארגון התמודדות עם כטב”מים, לערוך אימונים משותפים ולבדוק מערכות הגנה אווירית ולוחמה אלקטרונית חדשות. הניסיון של הצי האוקראיני בפעולות בים השחור יכול להיות בעל ערך לגיבוש דוקטרינה ימית של ארה”ב.

באמצעות המנדט של המערב והפיתוחים הקרביים הייחודיים שלה, אוקראינה מסוגלת לא רק לרסן את רוסיה, אלא גם לחזק את בעלי בריתה, תוך שיפור עמדותיה הבינלאומיות.

רק על ידי שילוב הטכנולוגיות שלה במערכת ההגנה הכללית וחיזוק עמדות בעלי הברית באפריקה, אוקראינה לא רק תישאר “אובייקט של סיוע”, אלא תהפוך לשחקן מלא בזירה החדשה של הפוליטיקה הגלובלית. בתנאים שבהם העיקר הוא מאזן הכוחות בין וושינגטון לבייג’ינג, אוקראינה צריכה להיות שותפה ולא נטל. זהו הדרך לקביעת מקומה במערב.

חוסר הווקטור האירופי: הימור על ארה”ב

קייב צריכה לבנות שותפות אסטרטגית ישירה עם ארה”ב, מבלי להעמיד אותה בתלות בעמדת האיחוד האירופי. דונלד טראמפ הדגיש כי הנכונות של ארה”ב למדיניות סנקציות תהיה תלויה בעמדה מאוחדת של מדינות נאט”ו, כולל ויתור על משאבי אנרגיה רוסיים לטובת האמריקאים. זה מעיד על כך שאמריקה מצפה מבעלי הברית לבחור בה ולא לאזן.

זהו מסקנה ברורה לאוקראינה: בשאיפה להפוך לשותפה מרכזית של וושינגטון, יש להציע שיתוף פעולה אסטרטגי ישירות, ולא דרך אירופה. השותפות מבוססת על אינטרסים הדדיים: כדי לקבל תמיכה, אוקראינה צריכה להציע את יתרונותיה – בתחום הטכנולוגיות, הביטחון והיציבות הבינלאומית. כך, המדינה יכולה להפוך לסובייקט ולא לאובייקט במשחק המעצמות הגדולות.

הבטחות, הצהרות ופסגות, שלעיתים קרובות מסתיימות בתמונות ריקות, מצביעות על הסבר קיים: תשומת הלב האסטרטגית של וושינגטון היום עוברת לאזור האינדו-פסיפי, לסין וטייוואן, שם מתנהל השאלה של מנהיגות גלובלית ועליונות טכנולוגית, מה שמעמיד את אוקראינה במקום השני.

מקור – www.pravda.com.ua