שמואל יוסף עגנון: סופר יהודי, זוכה פרס נובל שמוצאו מגליציה (אוקראינה)

בבוטשאטש מולדתו הוקם לו פסל, רחוב בעיר נקרא על שמו, ובכניסה ל”ארט-דבור” המקומי יש תבליט של הסופר.

שמואל עגנון (נולד ב-17 ביולי 1888, בוטשאטש, אוקראינה) סופר יהודי ידוע, שחייו ויצירתו קשורים קשר הדוק לאוקראינה. אירועי הרומנים המפורסמים ביותר שלו, “חופת חתנים” ו”אורח ללילה אחד”, עליהם קיבל את פרס נובל לספרות, מתרחשים בבוטשאטש מולדתו ובסביבתה.

בבוטשאטש האוקראינית

עד היום לא תורגמו הרבה מיצירותיו של עגנון לאוקראינית, אך העניין בהן באוקראינה גובר, מה שאומר שהקוראים האוקראינים יזכו להכיר את ספריו.

זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1966 “על אמנות סיפור מקורית ועמוקה, בהשראת מוטיבים עממיים יהודיים”. היה הראשון שזכה באחד מפרסי נובל כנציג ישראל. כתב בעברית וביידיש.

השפעת התלמוד על יצירתו של שמואל עגנון הייתה משמעותית. הוא נולד כשמואל יוסף הלוי טשאטשקעס ביולי 1887 בבוטשאטש, כיום מחוז צ’ורטקוב במחוז טרנופול. אביו, שלום מרדכי הלוי טשאטשקעס, היה רב וסוחר פרוות, ידע את התורה והתלמוד, והסביר אותם לעיתים קרובות לקהילה היהודית המקומית.

אמו של שמואל, אסתר פארב, וסבו, יהודה פארב, היו גם הם אנשים משכילים. שמואל למד בחדר וקיבל חינוך ביתי טוב, למד יידיש, עברית, גרמנית ואוקראינית, וכן תלמוד בהדרכת אביו.

הוא החל לכתוב מוקדם, בגיל 8, ופרסם סיפורים בעיתונים מקומיים. בגיל 19 עבר ללבוב ועבד בעיתון יהודי. בשנת 1907 פורסם סיפורו הראשון “נשים נטושות”, שבשפה העברית נשמע כ”עגנון”, שהפך לשם העט שלו ולשם משפחתו הרשמי משנת 1924.

פלשתינה וברלין

באותה שנה נסע עגנון לפלשתינה, ולאחר מכן לברלין, שם כתב, הרצה, נתן שיעורים פרטיים בעברית והוציא לאור יצירות בעיתון Jude.

תמך בו הפטרון זלמן שוקן, שנתן לו מלגה לחמש שנים לסידור אנתולוגיה של ספרות יהודית ולכתיבת יצירות חדשות. בהוצאת שוקן בברלין הודפסו יצירותיו של עגנון בשפה הגרמנית.

אהבה בניגוד

בברלין פגש שמואל עגנון את אהבתו האמיתית – אסתר מרקס, או “אסתרליין היקרה”, כפי שכינה אותה. אביה של הנערה התנגד לנישואיהם, אך הם בכל זאת נישאו, והטקס נערך על ידי הרב יחיאל יעקב ויינברג.

נולדו להם בת בשם אמונה (“אמונה”) ובן בשם שלום מרדכי, שכונה בבית חמדת (“שאיפת הנפש”).

שלושה בתים הרוסים

בשנת 1924 עברה המשפחה לירושלים. המעבר קדם לטרגדיה: ביתו של הסופר בהמבורג נשרף, והשמיד את הספרייה והכתבי יד, כולל הרומן “קהילת הנצח”.

עגנון החליט לחזור לארץ המובטחת. הוא עבר לירושלים ראשון, ולאחר שנה הזמין את אסתר עם הילדים. בשנת 1927 אירעה רעידת אדמה בירושלים.

“האסון לא השמיד את נפשותינו,” כתב עגנון, “רק את הבית שבו גרנו”.

שנתיים לאחר מכן, ב-1929, נבזז ביתם החדש של עגנון בירושלים במהלך מהומות ערביות. “אסתרליין,” כתב לאשתו, “צריך להתחיל הכל מחדש: הבית נבזז, החפצים נגנבו או נשברו. אבל… אל תתעצבו ואל תחשבו על זה”.

תהילה עולמית ופרס נובל

עגנון זכה לתהילה עולמית בסוף שנות ה-40, כאשר יצירותיו החלו להתפרסם באנגלית. בשנת 1966 הפך עגנון לסופר הראשון שכותב בעברית וביידיש שזכה בפרס נובל על הרומנים “חופת חתנים” ו”אורח ללילה אחד”.

בנאומו ציין כי הוא שואב השראה מהספרות הרוחנית.

“שמרו על השקט! עגנון עובד!”

ישראל גאה בנובליסט שלה. כאשר בשכונת תלפיות נפתח אתר בנייה, הציב ראש העיר טדי קולק שלט עם הכיתוב: “שמרו על השקט! עגנון עובד!”. מבקרים אירופיים השוו אותו למרסל פרוסט, ג’יימס ג’ויס וויליאם פוקנר.

עגנון כתב בז’אנרים שונים, אך נפגע מהעובדה שרבים מקוראיו הפכו לקורבנות השואה. הרומן האחרון “לא מזמן”, שמתרחש בפלשתינה בתקופת העלייה השנייה, מוקדש לאסון יהדות אירופה.

זיכרון הסופר

שמואל עגנון נפטר מהתקף לב ב-17 בפברואר 1970 בירושלים בגיל 82. הוא נקבר בהר הזיתים, ודירתו הפכה למוזיאון זיכרון.

בבוטשאטש מולדתו, שביקר בפעם האחרונה בשנת 1930, הוקם פסל לכבודו, רחוב נקרא על שמו, ותבליט של הסופר מעטר את הכניסה ל”ארט-דבור” המקומי.