30 בספטמבר 1938 נחתם הסכם מינכן: ויתורים לא עבדו עבור צ’מברלין בשנות ה-30, וגם עכשיו הם לא יעבדו עבור ישראל – דעה

Вשנות ה-30, כאשר אדולף היטלר וגרמניה הנאצית איימו על אירופה, ראש ממשלת בריטניה נוויל צ’מברלין בחר במדיניות הפיוס.

ב-30 בספטמבר 1938 נחתם הסכם מינכן בין בריטניה, צרפת, איטליה וגרמניה. הוא כלל את העברת אזור הסודטים, אזור מבוצר של צ’כוסלובקיה, להיטלר ללא השתתפות צ’כוסלובקיה עצמה. שישה חודשים לאחר מכן גרמניה כבשה את שאר המדינה, מה שהדגים בבירור את כישלון מדיניות הפיוס.

כישלונות מדיניות הפיוס

ההיסטוריה מראה דוגמאות רבות לכישלון אסטרטגיה זו. לדוגמה, חבר הלאומים בשנת 1931 הגיב בצורה חלשה לכיבוש מנצ’וריה על ידי יפן, מה שבסופו של דבר הוביל למלחמת סין-יפן השנייה. קרוב יותר לזמננו, בשנת 2008, ההתנגדות המוגבלת לרוסיה בפלישתה לגאורגיה הכינה את הקרקע לסיפוח קרים בשנת 2014 ולמתקפה כוללת על אוקראינה בשנת 2022.

הכרה בפלסטין

נכון להיום, 157 מתוך 193 המדינות החברות באו”ם, כלומר כ-81%, הכירו רשמית במדינת פלסטין. הכרה זו לא הייתה תלויה בתנאים, אם מדובר בשחרור בני ערובה ישראלים המוחזקים בידי חמאס, או בוויתור של ארגון זה על השליטה בעזה. למעשה, ההכרה ניתנה ללא כל דרישות מחייבות לאחריות לארגון שקיבל את התואר טרוריסטי.

מדיניות המדינות האירופיות

מדוע מדינות כמו צרפת, בריטניה ובלגיה מתקדמות בנושא זה?

אחד ההסברים יכול להיות מדיניות פנימית. אוכלוסיית צרפת מורכבת מכ-10% מוסלמים, ובבריטניה יותר מ-6%. קהילות אלו פעילות ותומכות באג’נדה הפלסטינית, מה שעשוי להעיד על כך שההחלטה להכיר נובעת יותר משאלות פנימיות מאשר ממדיניות חוץ.

המצב באיטליה

איטליה, בניגוד למדינות שהוזכרו לעיל, לא החליטה להכיר במדינת פלסטין, והתגובה הייתה מיידית. בעשרות ערים התקיימו הפגנות של עשרות אלפי אנשים. בערים גדולות כמו רומא, מילאנו ובולוניה נחסמו כבישים, נשרפו דגלים ונשברו חלונות. המשטרה השתמשה בגז מדמיע ובתותחי מים לדיכוי המהומות.

דמוגרפיה של המפגינים

עם זאת, האוכלוסייה הערבית באיטליה מהווה רק 1.3%. היקף ההפגנות מעלה שאלה סבירה: מה היה קורה אם החתך הדמוגרפי הזה היה גדול יותר?

סיכוני הפיוס

סיפוק דרישות פנימיות באמצעות הכרה בפלסטין ללא ויתורים משמעותיים מצד חמאס אינו תורם לכינון שלום.

זה עשוי רק לחזק קבוצות אסלאמיסטיות רדיקליות ולהחליש את התמיכה בערכים מערביים, בביטחון ישראל ובשאיפה לשלום במזרח התיכון. ישראל נותרת המדינה היחידה באזור המחויבת במידה רבה לנורמות דמוקרטיות מערביות. חיזוק מעמדה באמצעות הכרה ללא תנאים שולח אות מדאיג. מדיניות הפיוס עשויה ליצור סדר זמני, אך ההיסטוריה מראה שהיא לעיתים רחוקות מובילה ליציבות ארוכת טווח.