טילים מכונפים: מדוע הם חזרו לפסגה ואינם מתכוונים לוותר

כאשר דנים בעתיד המלחמה, במרכז תמיד נמצאים רחפנים ובינה מלאכותית. אך אנליסטים ומעשיים מחזירים את השיחה לעיתים קרובות יותר לטילים — אותם תחמושת שיוט ובליסטיים, השומרים על שילוב ייחודי של טווח, דיוק וכוח הרסני.

מייקל בונרט מ-RAND בטור עבור Defense News אמר במפורש: למרות ההייפ סביב רחפנים ומטוסי “סטלס”, הנשק העיקרי של מלחמות העתיד, ככל הנראה, יישארו טילי שיוט. הם מסוגלים לשתק את ההגנה האווירית והפיקוד של האויב, לפתוח דרך לשאר האמצעים ובכך להיות כלכליים — הפגיעה שלהם במטרות מפתח לעיתים קרובות מכסה לחלוטין את עלות הטיל עצמו.

רחפנים, מטוסי סטלס והמציאות בשדה הקרב

השנים האחרונות הראו: רחפנים התקפיים גרמו נזק רציני בסכסוכים מקומיים — והם אכן שלטו בכמות המטרות שנפגעו עד 2025. עם זאת, המקרים של יוני 2025, כאשר הקמפיין האיראני-ישראלי הדגים את תפקידם של תקיפות אוויריות מהירות ומדויקות (כולל F-35) ותעופה אסטרטגית (B-2), החזירו שוב לדיון את חשיבות התעופה הטכנולוגית הגבוהה.

בונרט מדגיש כי לא רחפנים ולא מטוסי סטלס לבדם סוגרים את כל התמונה: טילי שיוט הם המכה הראשונה שמוציאה מכלל פעולה תשתיות קריטיות, הגנה אווירית ומרכזי פיקוד, מה שהופך כל הגנה נוספת לפחות יעילה.

למה טילים “עמידים” יותר מרחפנים וכלכליים יותר מתקיפות אוויריות

טילי שיוט טסים בגובה נמוך, מתחמקים ממכ”מים, ויש להם טווח שבגללו התקנת כמות מספקת של הגנה אווירית בגבולות מדינה גדולה אינה כלכלית. בניגוד לתקיפות אוויריות יקרות או רחפנים פגיעים, טיל יכול “לפרוץ” את המערכת, לפגוע בנקודות מרכזיות של האויב — מרשתות חשמל ועד מרכזי לוגיסטיקה תחבורתיים.

בונרט מביא דוגמאות לשימוש בטילי Tomahawk ומערכות דומות בשלבים מוקדמים של סכסוכים של ארה”ב, בריטניה וצרפת — דווקא מכות כאלה הבטיחו את ההתפתחות הבאה של הפעולות. עם זאת, רחפנים התקפיים נשארים כלי זול ונייד, אך הם פועלים אחרת — לעיתים קרובות כ”מכפיל אפקט”, ולא כאמצעי לשיתוק אסטרטגי.

אוקראינה: טילים משלה ודרך לעצמאות אסטרטגית

אוקראינה כבר עושה צעד איכותי מצרכנית ליצרנית. במאמר מוזכרים כמה פרויקטים ועובדות מפתח:

— “נפטון” (R-360 Neptune) — טיל שיוט אוקראיני, שרבים מהמומחים מכנים אותו כאחד הטובים מסוגו באירופה; הטווח המוצהר של “Long Neptune” בהערכות מסוימות מגיע לכ-1000 ק”מ, ראש הקרב — כ-260 ק”ג; זה הופך את המערכת לגורם ממשי למכות עמוקות במטרות קריטיות של האויב.

— “פלמינגו” — על השימוש דיברו בהתקפות על מטרות בחצי האי קרים הכבוש: לפי נתוני התקשורת, בעתיד ייתכן שייצור טילים כאלה ייפתח בכמויות גדולות — עד מאות יחידות בחודש עם הקמת ייצור סדרתי. יש לפרש נתונים אלה כתחזיות ותוכניות שלא הוכרזו רשמית על ידי התעשייה.

— פרויקטים של מערכות בליסטיות טקטיות (Sapsan / Hrim-2 ופיתוחים פרטיים כמו FP-7/FP-9) נותנים מושג שאוקראינה נעה לכיוון ריבונות טכנולוגית משלה: לא רק פתרונות שיוט, אלא גם בליסטיים כבר נבדקים ונכנסים לסדרה.

מה עושות המעצמות העולמיות

ארה”ב, סין, רוסיה, בריטניה ומדינות אחרות מגבירות את ההשקעות בטכנולוגיות שיוט ועל-קוליות, כמו גם בבסיסים תת-מימיים לטילים. זו — משחק מקדים: מי שיצליח להציב יותר נושאים אוטונומיים, ארוכי טווח ופחות נגישים להגנה אווירית, הוא שיכתיב את האסטרטגיה.

לוגיקה מעשית: המכה הראשונה ושליטה במרחב

טילי שיוט — הם כלי המכה הראשונה: הם פותחים את המרחב למהלכים הבאים, בין אם זה תעופה, נחיתה או מכות רחפנים מסיביות. זו הסיבה שמדינות עם שאיפות גלובליות, כמו גם מדינות השואפות להבטיח את יכולת ההגנה שלהן, מהמרות עליהם.

סיכונים ואתיקה

היכולת להרחיב את מכות הטילים יוצרת גם סיכונים חדשים: הסלמה, שיגורים שגויים, איומי סייבר על מערכות ניהול. יש צורך במנגנונים בינלאומיים של שליטה ו”ריסונים דיגיטליים”, אך בינתיים הפתרון הפוליטי של שאלות אלו מפגר אחרי ההתקדמות הטכנית.

סיכום

כן, רחפנים ובינה מלאכותית הם כלים חשובים של מלחמת הזמן החדש, אך טילי שיוט נשארים ויישארו מרכיב מפתח בארסנל המדינות. עבור אוקראינה זו הזדמנות: פיתוח “נפטון”, “פלמינגו” ופרויקטים בליסטיים מקומיים הופך אותה ממדינה מקבלת ליצרנית נשק אסטרטגי. עבור העולם זה תזכורת: ההתקדמות הטכנולוגית יוצרת לא רק מנופים חדשים של כוח, אלא גם התחייבויות חדשות לשליטה בהם.