- October 22, 2025
- 6:54 pm
- אוקראינה, מזרח תיכון
דונלד טראמפ גאה ב”הפסקת האש” בין ישראל לחמאס — וכבר מנסה ליישם את אותו תרחיש במלחמת רוסיה נגד אוקראינה. אך כפי שציינה ב-21 באוקטובר 2025 האנליסטית האוקראינית (אוק’) מריה זולקינה, “שלום בסגנון טראמפ” — זה לא דיפלומטיה, אלא חיקוי של שלום.
«העיקר עבור טראמפ — להכריז על שקט, ולא להשיג את שמירתו», — כותבת זולקינה ב-21 באוקטובר 2025.
הניתוח שלה מראה: ההסכם שהביא לישראל שקט זמני, בהקשר האוקראיני נידון לכישלון.
על פי החומרים של מריה זולקינה, ראש תחום “ביטחון אזורי וחקר סכסוכים” בקרן “יוזמות דמוקרטיות על שם אילקה קוצ’ריבה”
כאשר “שקט” הופך ל”מטרה בפני עצמה”
לדעת מריה זולקינה, ההסכם החדש בעזה הפך לספר לימוד להבנת איך דונלד טראמפ רואה את סיום המלחמות. העיקר עבורו — לא עיבוד הפרטים, אלא עצם החתימה על מסמך “שלום”.
«הממשל האמריקאי בלוגיקה כזו אינו מחויב לנתח את מאזן הכוחות או את האינטרסים האמיתיים של הצדדים. העיקר — לקבל הסכמה פורמלית להפסקת אש, גם אם היא נכפתה בכוח או בלחץ», — כותבת זולקינה.
כך בדיוק, לדבריה, היה במקרה של ישראל וחמאס.
שני הצדדים מסיבות שונות היו מוכנים להפסיק את הלחימה: ישראל — למען ייצוב זמני, חמאס — למען שחזור עמדותיו.
«לפני “השלום” של טראמפ, ניסיונות לראות משהו משותף בין מלחמת ישראל וחמאס למלחמה הרוסית-אוקראינית היו, במידה רבה, חסרי משמעות. עם זאת, ההסכם האחרון על הפסקת הלחימה ברצועת עזה משקף באופן ישיר וחינוכי את חזונו של טראמפ עצמו — כיצד הסכמים כאלה יכולים להיראות, על מה הם צריכים להתבסס וכיצד יש לארגן אותם», — כותבת זולקינה.
כאשר “שקט” הופך למטרה בפני עצמה
לדעת מריה זולקינה, העיקר בגישת טראמפ — להשיג הסכמה עקרונית של הצדדים להפסקת המלחמה או הלחימה, מבלי להיכנס לסיבות ולאינטרסים.
«לכך לא קודמת ולא צריכה לקדום, מנקודת המבט של הממשל האמריקאי, שום ניתוח של אינטרסים הדדיים ומאזן הכוחות. לכן עבור טראמפ לא עקרוני אם הצדדים יסכימו להפסקת האש כי זה באינטרסים שלהם, או כי טראמפ יכפה על הצדדים, או על אחד מהם, להפסיק את האש — בזכות השימוש בכלי השפעה שברשות אמריקה תחת הנהגתו», — מציינת זולקינה.
במקרה של ישראל וחמאס, היא מוסיפה, הכפייה הייתה “יחסית רכה”, והמפתח להסכמת הצדדים היה האינטרס העצמי שלהם, גם אם מסיבות שונות, לסיים את השלב הפעיל של המלחמה.
שלום פורמלי ללא ערבויות
«לאחר הפסקת האש, ליתר דיוק — לאחר הסכמת שני הצדדים להפסיק את האש, מתחיל השיח על פרטים כלשהם. אבל חשוב מאוד שהפרטים האלה — על איך יישמר משטר השקט, האם יהיו סנקציות על הפרתו, האם יהיה שיקום ועל מה ייבנו היחסים בין הצדדים הלוחמים — כל זה יכול להיות חלק ממפת דרכים, אבל לא בהכרח. זה משני», — מסבירה זולקינה.
לדבריה, בגישת טראמפ הדגש מושם על הכרזת משטר השקט, ולא על שמירתו.
«המנגנונים יהיו בעלי ניסוחים מעורפלים, ללא אלגוריתמים ברורים כלשהם. דונלד טראמפ לא מתעניין אם משטר הפסקת האש יהיה יציב».
פוליטיקה במקום חוק
«ברור שכאשר אתה מתמקד בעצם הכרזת הפסקת האש, והערבויות לשמירת משטר השקט הזה אינן מהוות עבורך אלמנט מרכזי בתוכנית, מודל קיבוע הסכם כזה בין הצדדים יהיה גם הוא פוליטי ככל האפשר, ולא משפטי.
כלומר, מספיק הצהרה פוליטית עקרונית, הסכם פוליטי או תוכנית על הנייר, אבל ללא מעמד של הסכם בינלאומי, ללא אלמנט מחייב משפטית», — כותבת זולקינה.
כך קרה בעזה. ישראל וחמאס לא חתמו ביניהם על הסכם שלום בינלאומי.
«ביניהם נחתם הסכם שנקרא “יישום צעדים למימוש תוכנית השלום של הנשיא דונלד טראמפ לסיום כולל של המלחמה בעזה”. צעדים אלה קיבלו לגיטימציה פוליטית פנימית בישראל בזכות הצבעת חברי הממשלה בתמיכה בהסכם כזה».
טקס מפואר בהשתתפות מנהיגי ארה”ב, קטאר, טורקיה ומצרים, לדברי זולקינה, היה רק “חתימה על הצהרה לתמיכה בהסכם זה להפסקת המלחמה”.
אוקראינה לא משתלבת בתוכנית
לדעת המחברת, זו בדיוק התוכנית שטראמפ מנסה ליישם גם במלחמת רוסיה נגד אוקראינה.
«הסכמה, לא משנה איפה — דונבאס, זפוריז’יה, הרי האם זה צריך להפריע להסכם הגדול והנפלא על סיום המלחמה?» — זולקינה מתלוצצת.
כדי להשיג הסכמה כזו של הצדדים, היא ממשיכה, «נמשכים הפלירטוטים עם רוסיה (אותה, לדעת האמריקאים, צריך לשכנע ולא לכפות) ולחץ חדש, גם אם רך יותר, על אוקראינה».
לוגיקה זו, מדגישה האנליסטית, לא מקבלת קריאות לקבוע ערבויות או לפחות הבטחות ביטחוניות, כי «זה משני».
אבל כאן בדיוק התוכנית מתמוטטת:
«במקרה של אוקראינה ורוסיה, התוכנית של טראמפ מתמוטטת כבר בנקודה הראשונה — אין הסכמה עקרונית של רוסיה לסיום המלחמה. וזה כבר התברר לטראמפ עצמו».
למה “שלום בסגנון טראמפ” נידון לכישלון
«רוסיה זקוקה לכניעה פוליטית של אוקראינה — בנושאי מעמד השטחים, שליטה על דונבאס, הגבלות על גודל וחימוש הצבא, שלא לדבר על בריתות הגנה או השפה הרוסית», — מציינת זולקינה.
מחיר כזה עבור הסכמה מדומה של רוסיה למשטר שקט היא רואה כ”גבוה מדי ולא מוצדק עבור אוקראינה”.
«ישראל, אגב, הסכימה — ללא התחייבויות משפטיות, אזכיר — כמעט לכל מה שהתנגדה לו כל כך הרבה זמן ובנחישות: לנסיגת כוחות מעזה, לשחרור אסירים ועצורים, לניהול עזה על ידי הפלסטינים. רוסיה אפילו לא מתקרבת לוויתורים. וגם למה: ארה”ב לא מנסה ללחוץ עליה, אפילו לא באופן רך כמו שהיה עם ישראל», — היא מדגישה.
מי היא מריה זולקינה
מריה זולקינה — פוליטולוגית ואנליסטית אוקראינית, ראש תחום “ביטחון אזורי וחקר סכסוכים” בקרן “יוזמות דמוקרטיות על שם אילקה קוצ’ריבה”.
היא עוסקת בנושאי ביטחון לאומי, אינטגרציה אירופית, יחסים בינלאומיים ומלחמת רוסיה נגד אוקראינה.
מאז 2022 היא חוקרת אורחת ב-London School of Economics, שם היא חוקרת שינויים במערכות הביטחון של מזרח אירופה לאחר הפלישה הרוסית.
היא מופיעה בקביעות ב-BBC, DW, “נובויה ורמיה”, “אוקראינסקה פראבדה” ופלטפורמות בינלאומיות אחרות.
סיכום
לדעת זולקינה, “שלום בסגנון טראמפ” יכול לעבוד במקום שבו שני הצדדים מוכנים לוויתורים, אבל במקרה של אוקראינה הוא הופך למלכודת.
«בהשראת ניצחונו במשא ומתן על רצועת עזה, טראמפ מנסה בעיוורון ליישם את אותה גישה כלפי רוסיה ואוקראינה. אבל הדמיון בין המלחמות מסתיים כאן — כמו גם הסיכויים של הנשיא האמריקאי להשיג ניצחון כה רועש, אם האסטרטגיה לא תותאם להקשר ולשחקנים».
המקור של מריה זולקינה בפייסבוק כאן (אוק’)
