NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency

3 min read

האירועים באוקראינה הובילו לכך שחלק מהאנשים, שחוו את המלחמה, החליטו להתחיל חיים חדשים בישראל. הם, למרות הקשיים שחוו במדינתם, הפכו למתנדבים בישראל.

אחד מהעולים משתף את חוויותיו: “לאחר האירועים ב-7 באוקטובר חזרו אליי הזיכרונות מהגיהנום שעברנו באוקראינה. אבל אני לא מתחרט לרגע שעברתי לישראל”. בסיפוריהם, שנאספו על ידי “וסטי”, מסופר על 3 משפחות שהחליטו על התחלה חדשה בירושלים.

.......

העולים החדשים, שעברו מאוקראינה מוכת המלחמה והתיישבו בירושלים, עדיין לא הספיקו להסתגל למולדתם החדשה, כאשר בישראל החלה מלחמה חדשה. במקום להישאר בצד, הם הצטרפו לפעילות התנדבותית, מסייעים לחיילי צה”ל ולתושבים שפונו מהדרום והצפון.

רבים מהעולים החדשים עדיין לא התאוששו מהאירועים הנוראים באוקראינה ולא יכלו לדמיין שיתמודדו כל כך מהר עם מלחמה ומצב חירום בישראל. אך ייתכן שדווקא זה היה הדחף להבעת אקטיביזם אזרחי. עובדי מחלקת העלייה והקליטה של עיריית ירושלים, שמלווים את העולים החדשים, התרשמו מכוח הרוח של הבאים מאוקראינה ומהסולידריות שלהם עם מדינת ישראל. עיריית ירושלים מציעה לתושבים להשתתף ביוזמות התנדבותיות רבות הקשורות למצב הנוכחי, והעולים החדשים תורמים רבות למאמצים אלו.

“לאחר ה-7 באוקטובר יש לנו תחושת דז’ה וו”

בין המתנדבים הפעילים בולטת מרינה סטפניוק, אם לשני ילדים: יבגני בן ה-28 ואורינה בת ה-16. בעלה נשאר באוקראינה בגלל המלחמה, ולא קיבל אישור יציאה. בנה יבגני עלה לפני חמש שנים במסגרת תוכנית “מסע” והחליט להישאר בישראל, שם גויס לצה”ל. הוא תמיד הרגיש שביתו בישראל, ומאוקטובר 2023 השתתף בלחימה בדרום הארץ.

READ  היא הייתה בת 100: חסידת אומות העולם לידיה סבצ'וק – אישה אוקראינית שגם הנאציזם של היטלר וגם הרשיזם של פוטין רצו למחות מעל פני האדמה.

מרינה ובתה הגיעו לישראל במרץ 2022, מיד לאחר תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה. היא חשבה זמן רב על עלייה, אך חיכתה שבתה תסיים את לימודיה. משפחתם גרה בקרמטורסק, שם נהרס ביתם בטיל במהלך המלחמה.

המשפחה פונתה מהעיר בגלל הקרבות הקשים וההרס הרב, מה שהוביל להחלטה הסופית לעבור לישראל. מרינה אומרת: “לאחר האירועים הנוראים ב-7 באוקטובר חזרו אליי הזיכרונות מהגיהנום שעברנו באוקראינה. הייתה תחושת דז’ה וו”. עם זאת, היא לא מתחרטת על המעבר ומרגישה בטוחה בירושלים.

מרינה מתרשמת מהסולידריות של הישראלים בזמן המלחמה ומחליטה לסייע למדינה, תומכת בקשישים בודדים באזור פסגת זאב. בנוסף, בהיותה ספרית מקצועית, היא גוזרת חינם לחיילים ולמפונים.

“המלחמה כאילו עוקבת אחרינו”

משפחה נוספת של עולים, המשתתפת בפעילות התנדבותית, היא פאינה ופאבל לוין, בני 58, יחד עם בנם ליאוניד בן ה-26. פאינה עובדת כרואת חשבון בחברה גדולה ועוברת קורסים בחשבונאות, ובעלה פאבל עובד בחנות.

בנם ליאוניד עלה לישראל במסגרת תוכנית לבוגרי בתי ספר ישראליים, ולאחר מכן גויס לצבא ומשרת בכוחות הגבול. כשהחלה המלחמה בעזה, ליאוניד חזר מחופשה באיטליה ומיד יצא ליחידתו, שם שהה 64 ימים במסגרת כוחות ההנדסה.

.......
READ  סרטון: רגינה שפיר. אישה שמציירת את המלחמה באוקראינה. "הרדיו הכי טוב בישראל"

עבור פאינה ופאבל, המלחמה הרוסית-אוקראינית החלה ב-2014. פאינה גרה בלוגנסק ועבדה בעירייה, וכשהחלו המהומות, המשפחה עברה לעיר אחרת באוקראינה. בנם החל לפרסם סיפורים על המתרחש באוקראינה ברשתות החברתיות, מה שהוביל ישראלים רבים לשלוח כסף כדי לסייע לנזקקים. כשהמלחמה התקרבה לביתם, משפחת לוין החליטה לעבור לישראל, עדיף לירושלים, שם היה בנם.

לאחר האירועים ב-7 באוקטובר, פאינה אומרת: “יש לי תחושה כאילו המלחמה עוקבת אחריי”. עם זאת, הם לא מתחרטים על העלייה, במיוחד לאחר שהעריכו את הסולידריות של העם הישראלי. פאינה החלה בפעילות התנדבותית בפרויקט “פסגה בעזה”, מסייעת לספק לחיילים דברים נחוצים – מהלבשה תחתונה ועד אפודי מגן.

“כשאנחנו הגענו, דאגו לנו – עכשיו תורנו להחזיר”

משפחת לשבסקי עלתה במאי 2022 מאודסה. ולדימיר ואנה לשבסקי בני 75 ו-71 בהתאמה, הם פנסיונרים. ולדימיר עבר ניתוח וכימותרפיה עקב מחלה אונקולוגית. בישראל הם נשארו ללא קרובים: בנם נשאר באוקראינה, ובתם גרה בארה”ב.

הם נפגעו קשות מהמלחמה באוקראינה ולא יכלו לדבר על כך זמן רב. למרות שחלמו זמן רב על מעבר לישראל, חשבו שהם מבוגרים מדי לכך ולא רצו להיות לנטל. אך האירועים במולדתם גרמו להם לעשות את הצעד הזה.

בירושלים, שם התיישבו, יש להם הרבה חברים, ותמיד רצו לגור דווקא כאן. אך האירועים ב-7 באוקטובר הביאו לחייהם פחד ודאגה: “המלחמה בישראל גורמת לנו לכאב”, הם אומרים.

READ  פרויקט מאת ליאוניד נבזלין: "חוזרים יהודים אוקראינים בישראל: זהות יהודית בהקשר של המלחמה הרוסית-אוקראינית"

עם זאת, הם לא מתחרטים על העלייה, משוכנעים שהם נמצאים במקום שתמיד רצו להיות בו. עבורם ישראל היא בית, בו הם מרגישים בטוחים. לאחר האירועים באוקטובר הם פנו לעזרה לארגונים מקומיים כדי לסייע בהתנדבות: “אנחנו רוצים לעזור למדינה לעבור את התקופה הקשה”.

בתם, ביאטה, שחיה בארה”ב, מסייעת לחיילי צה”ל בדברים שונים ובכסף. ההורים קונים דברים לחיילות. פעילות ההתנדבות הזו עוזרת לולדימיר לשכוח ממחלתו: “הדבר החשוב ביותר עכשיו הוא ניצחון ישראל. מחשבותיי ומעשיי מכוונים לכך”.

השאר תגובה

חדשות ישראל והעולם קראו בערוצים ניקק
Nikk.Agency ב

טלגרם ,

.......

 פייסבוק

ו  Google News

От войны в Украине к войне в Израиле: репатрианты из Украины стали волонтерами в Израиле - история 3-х семей новых репатриантов
דילוג לתוכן