כיצד הונצח חייל צה”ל הראשון בעולם שנפל בעיר חרקוב האוקראינית

זהו המקרה הראשון בעולם שבו רחוב בעיר מחוץ לישראל נקרא על שם חייל צה”ל שנפל.

רחוב בחארקוב נקרא על שם סמל צבא ההגנה לישראל אלכסיי (אשר) נייקוב, שהציל עשרות ילדים ממוות במהלך מתקפת טרוריסטים על אוטובוס בית ספר. כך דיווח העיתונאי הישראלי שמעון ברימן במאמרו באתר “המפגש היהודי-אוקראיני”.

בספטמבר 1996, אלכסיי בן ה-17 עלה לישראל מחארקוב. הוא התכונן ללימודים בטכניון — חלם על מחלקת האסטרונאוטיקה והאווירודינמיקה. אך החליט קודם לשרת בצה”ל — צבא ההגנה לישראל.

ב-29 באוקטובר 1998, טרוריסטים כיוונו מכונית עמוסה בחומרי נפץ לשני אוטובוסים שהסיעו ילדים יהודים ליד היישוב כפר דרום.

חיילי צה”ל ששמרו על האוטובוסים הצליחו להפנות את הג’יפ שלהם לרוחב הכביש — וקיבלו את המכה על עצמם. הילדים לא נפגעו, שני חיילים נפצעו. אחד נהרג. זה היה סמל אלכסיי (אשר) נייקוב.

סמל צבא ההגנה לישראל אלכסיי (אשר) נייקוב — גיבור, כותב שמעון ברימן, שהציל עשרות ילדים ממוות במהלך מתקפת טרוריסטים ערבים על אוטובוס בית ספר, קיבל את ההוקרה הגבוהה ביותר לאחר מותו בעיר הולדתו: רחוב בחארקוב — המטרופולין השני בגודלו באוקראינה, נקרא על שמו. זהו המקרה הראשון בעולם שבו רחוב בעיר מחוץ לישראל נקרא על שם חייל צה”ל שנפל.

חארקוב נמצאת רק 30 קילומטרים מהגבול עם רוסיה ונמצאת תחת מתקפות טילים יומיות מצד המדינה התוקפנית. העיר, שבה חיו לפני הפלישה הרוסית בפברואר 2022 מיליון וחצי תושבים, מגנה על עצמה לא רק בחזית אלא גם בתחום התרבות והאידיאולוגיה.

הוועדה הטופונימית של מועצת העיר חארקוב קיבלה לאחרונה החלטה לשנות את שמותיהם של 367 רחובות, סמטאות וכיכרות הקשורים לרוסיה ולברית המועצות. ראש העיר חארקוב איגור טארחוב חתם על ההחלטה, והיא נכנסה לתוקף ב-1 במאי 2024.

בין השמות החדשים של הרחובות — שמותיהם של 35 מגיני אוקראינה שנפלו, שנולדו בחארקוב או הגנו על העיר; מתוכם 13 אנשים קיבלו את התואר הגבוה ביותר של גיבור אוקראינה.

ברחובות חארקוב, בנוסף לחיילים וקצינים אוקראינים שנפלו, מונצח כעת לנצח שמו של אחד מבני חארקוב – אלכסיי נייקוב, סמל צה”ל, שנפל בהגנה על ילדים ישראלים ב-1998.

על רקע הפגנות אנטישמיות ומהומות אנטי-ישראליות בקמפוסים בארה”ב ובערי מערב אירופה, צעד פרו-ישראלי ברור כזה של מועצת העיר וראש העיר חארקוב האוקראינית ראוי להערכה מיוחדת.

במסגרת יישום חוק אוקראינה “על גינוי ואיסור תעמולה של מדיניות האימפריה הרוסית ודקולוניזציה של טופונימיה” מאז תחילת התוקפנות של רוסיה נגד אוקראינה, שונו בחארקוב 510 שמות של רחובות ואובייקטים טופונימיים אחרים.

ההיסטוריה צחקה על פוטין: נשיא רוסיה תקף את אוקראינה תוך שימוש ברעיונות מגדלוריים של “הגנה והפצת העולם הרוסי”, אך למעשה פוטין הביא לצמצום עצום של אזור ההשפעה של התרבות הרוסית והשפה הרוסית.

בחארקוב, שנחשבה בעבר לעיר הדוברת רוסית ביותר באוקראינה, נמחקו מהמפה כמעט כל השמות הקשורים לרוסיה ולברית המועצות, לתרבות הרוסית והסובייטית, בין השנים 2022-2024. יותר ויותר תושבי חארקוב עוברים באופן הפגנתי לשפה האוקראינית, לא רוצים לדבר בשפת הכובשים.

“מחבר השורות הללו, כותב שמעון ברימן, עקב במשך כמעט שנתיים אחרי שינויים אלה. כהיסטוריון וכותב המאמר “חארקוב” באנציקלופדיה היהודית, בקיץ 2022 הכנתי לבקשת הקהילה היהודית רשימה של 25 יהודים בולטים בהיסטוריה של חארקוב. רשימה זו הועברה למועצת העיר כהצעות לשינוי שמות רחובות. אחד השמות המרכזיים ברשימה זו היה אלכסיי נייקוב.

בעד שמו של נייקוב יצאו חברת מועצת העיר אירינה גונצ’רובה-בגאלי והרב הראשי של חארקוב מוישה מוסקוביץ’. מכתבים לתמיכה ביוזמה זו נכתבו על ידי שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי, ארגונים ציבוריים “חברים ישראלים של אוקראינה” ו”Orthodox Union Israel”.

היום אני יכול לומר בגאווה ששלוש אישים מרשימה זו של יהודים בולטים הפכו לרחובות בחארקוב, שם עברו ילדותי ונעוריי”.

בנוסף לשם אלכסיי נייקוב, ברשימת השמות החדשים אושרו גם שמותיהם של האדריכלים ויקטור אסטרוביץ’ ואלכסנדר גינזבורג, שיצירות המופת שלהם עדיין מעטרות את חארקוב, תוך סכנה של פגיעות טילים רוסיים ו”שאהידים” איראניים.

ויקטור אסטרוביץ’ נורה על ידי הנאצים בדצמבר 1941 בדרוביצקי יאר. הכובשים הפוטיניים המשיכו את טרגדיית השואה במקום זה במרץ 2022, כשהם יורים טילים ופגזים על מתחם הזיכרון בדרוביצקי יאר, שם קבורים בשני קברים המוניים כמעט 15,000 יהודים מחארקוב, שנרצחו על ידי הכובשים הנאצים.

העירוני הבולט אלכסנדר גינזבורג עמד בראש הקהילה היהודית בעיר לאחר שחרור חארקוב מהנאצים בשנים 1944-1945, כשהוא נתון ללחץ של רשויות הדיכוי הסטליניסטיות.

האירוניה של היום, כותב שמעון ברימן, היא שחלק מהשמות היהודיים או הכמעט יהודיים הוסרו באביב 2024 מהמפה של חארקוב במהלך חיסול המורשת הרוסית. כך, שונו ארבעה (!) מעברים בירוביג’ניים, שנקראו על שם “האזור האוטונומי היהודי” של הפדרציה הרוסית.

כמו כן שונה שם הרחוב של יצחק דונייבסקי – מלחין יהודי סובייטי משנות ה-1920-1950. חארקוב לא סלח לדונייבסקי, שלמד והתחיל את הקריירה שלו בעיר זו, על שירים פרו-קומוניסטיים כמו “מוסקבה שלי”, “ארצי הרחבה”, “אה, טוב לחיות בארץ הסובייטית”, “שיר על סטלין”, “שיר על קחובקה”. במיוחד בזמן מלחמה, כאשר מוסקבה זו מנסה להרחיב את שליטתה בדרכים ברבריות על חשבון המדינה השכנה, וקחובקה נכבשה על ידי הכובשים הרוסיים שפוצצו את מאגר קחובקה בדרום אוקראינה.

אבל, כותב שמעון ברימן, נחזור לגורלו של הנער היהודי מחארקוב אלכסיי נייקוב, שחיבר בתוכו את אוקראינה וישראל.

הוא למד כמה שנים בבית הספר היהודי מס’ 170 בניהולו של גריגורי שויכט, ולאחר מכן סיים את הכיתות העליונות של התיכון הדתי-ציוני “שעלבים”, שבאותן שנים היה לו את אחוז העלייה הגבוה ביותר בעולם של בוגרים לישראל.

כעת, לאחר שינוי שם הרחוב לשעבר גסטלו, בית הספר התיכון היהודי מס’ 170, שבו יש חדר זיכרון לאלכסיי נייקוב, ימוקם ברחוב שנקרא על שם תלמידו נייקוב.

בספטמבר 1996, אלכסיי בן ה-17 הגיע לישראל ללא הוריו. הוא התכונן ללימודים בטכניון – חלם על תחום האסטרונאוטיקה והאווירודינמיקה. אך החליט קודם לשרת בצה”ל – צבא ההגנה לישראל.

ביום הטרגי 29 באוקטובר (ט’ בחשוון) 1998 בשעה 07:30 בבוקר, טרוריסטים ערבים כיוונו מכונית עמוסה בחומרי נפץ לשני אוטובוסים שהסיעו 48 ילדים יהודים ליד היישוב כפר דרום בגוש קטיף.

חיילי צה”ל ששמרו על האוטובוסים הצליחו להפנות את הג’יפ שלהם לרוחב הכביש – וקיבלו את המכה על עצמם. הילדים לא נפגעו, שני חיילים נפצעו. אחד נהרג. זה היה סמל אלכסיי (אשר) נייקוב – לעד בן 19, עולה חדש מחארקוב.

בערב שלפני כן אשר התקשר הביתה.

“מחר יש לי משימה קרבית ראשונה: ללוות אוטובוס עם ילדים. אסע בג’יפ הראשון”. “למה דווקא בראשון?” – דאגה האם. “כי בראשון. כך החלטתי”.

בזכות גבורתו, בילדים שהציל, שגדלו במשך 25 שנה, נולדו יותר מ-120 ילדים משלהם – ישראלים צעירים. כלומר, אשר נייקוב שמר על חייהם גם כן. חלקם קראו לילדיהם על שמו בשמות אשר ואשרת. הם עדיין שומרים על קשר עם הוריו של החייל – קלרה וסמיון נייקוב, שגרים בחיפה.

לזכרו של נייקוב נכתב ספר תורה לבית הכנסת ביישוב היהודי כפר דרום, שנהרס ב-2005 בהוראת ראש ממשלת ישראל אריאל שרון במהלך מה שנקרא “ההתנתקות מרצועת עזה”. היישובים היהודיים שנהרסו אז הפכו מאוחר יותר לבסיסי טרוריסטים של חמאס, נגדם ישראל נלחמת כעת במלחמה קשה.

הילדים שהציל וגדלו יצרו ב-2014 קליפ מרגש “ילדי ט’ בחשוון” לזכרו של הסמל נייקוב.

ב-2022 הוענק להוריו של נייקוב פורטרט של אלכסיי, שהורכב ממאות תמונות של הילדים שהציל, משפחותיהם והילדים שנולדו להם.

“הענקת שם הרחוב על שם תלמידנו אשר נייקוב – זהו הישג עצום! בתחילה לא האמנתי שבמצב המלחמה בחארקוב זוכרים את האדם שנולד בעיר והפך לגיבור אמיתי של ישראל. לכן אני רואה בהחלטת מועצת העיר וראש העיר איגור טארחוב כאירוע היסטורי וכשלב חשוב בהקשר של יחסי אוקראינה-ישראל”,

– הצהיר לי, כותב שמעון ברימן, הרב והעורך דין הישראלי שלמה אשרף, שהיה מייסד ומנהיג רוחני של מרכז “אורתודוקס יוניון” בחארקוב והתיכון הדתי-ציוני “שעלבים” בשנים 1993-2009.

תושבת חארקוב אירינה שרסטוביטובה, מורתו לאנגלית של אשר נייקוב בתיכון “שעלבים”, ציינה:

“אנחנו מספרים לתלמידינו כל שנה על גבורתו. בתיכון יש לוח זיכרון על המעשה המדהים של אשר. בחור מבריק ונכון, מנומס ומשכיל, שלט בצרפתית, אנגלית, רוסית, אוקראינית ועברית, אמיץ ומוכן פיזית, עם חיוך מושך להפליא. אנחנו חייבים להאמין בעתיד בהיר, שמעניקים לנו בחורים אמיצים כמוהו”.

קלרה נייקוב, אמו של אלכסיי, קיבלה את החדשות מחארקוב בהכרת תודה עצומה.

“אין לי פשוט מילים. תודה רבה לכל מי שתמך ביוזמה זו. אנחנו ובעלי נשמח לבקר בחארקוב ולפתוח לוח זיכרון ברחוב שנקרא על שם בננו. אם רק המצב סביב העיר ישתפר, ואם רק תסתיים המלחמה”, – אמרה לי, כותב שמעון ברימן, קלרה נייקוב בשיחת טלפון.

בארגון הישראלי “יד לבנים”, אשר מתאם את העבודה להנצחת זכרם של חיילי צה”ל שנפלו, בתשובה לבקשתי, כותב שמעון ברימן, השיבו כי לא ידועים להם מקרים אחרים של הענקת שם של חייל צה”ל שנפל לרחובות בערים מחוץ לישראל, וכי, ככל הנראה, החלטת הרשויות בחארקוב היא הדוגמה הראשונה בעולם מסוג זה.

רחוב חארקוב על שם אלכסיי נייקוב יהפוך לגשר נוסף של ידידות וקשרים בין-אנושיים, המחבר בין אוקראינה לישראל – שתי מדינות הנאבקות על חירות, עצמאות והישרדות פיזית של אזרחיהן.

גשר זה פועל לשני הכיוונים. באותם ימים שבהם הרשויות העירוניות של חארקוב קיבלו את ההחלטה על שינוי שמות הרחובות, אוניברסיטת חארקוב הלאומית על שם וסילי קראזין בחרה את הזוכה הראשון בפרס מארק אזבל בתחום הפיזיקה התיאורטית.

כתבנו על כך – “פרס המדען והדיסידנט הישראלי מארק אזבל יסייע לאוניברסיטה שלו בחארקוב, אוקראינה”.

פרס זה הוקם באביב 2024 לזכרו של הפיזיקאי הבולט – פרופסור באוניברסיטת תל אביב מארק אזבל, שהחל את הקריירה המדעית שלו באוניברסיטת חארקוב.

אירינה קולודנה מהעיר הישראלית רמת השרון, אלמנתו של המדען, הקצתה 25,000 דולר לחמש שנים לתמיכה בחוקרים צעירים באוניברסיטת חארקוב הלאומית. הזוכה הראשון בפרס אזבל היה ד”ר זכר מייזליס בן ה-39, פרופסור במחלקה לפיזיקה תיאורטית; טקס הענקת הפרס יתקיים ב-16 במאי 2024 לכבוד יום העצמאות של ישראל.

בכל זה אני, כותב שמעון ברימן, רואה סמליות עצומה – ותזמון. בדיוק עכשיו, כאשר אוקראינה וישראל דוחות את התקפות ציר הרשע העולמי.

בדיוק מחארקוב הגיע האנסמבל ביל”ו (1882) – סטודנטים יהודים באוניברסיטה, שהחלו לראשונה בעולם להחיות את ארץ ישראל בעבודתם. בדיוק ועידת הציונים בחארקוב (1903) דרשה בצורה אולטימטיבית את הקמת מדינה יהודית רק בארץ ישראל העתיקה, ודחתה את “תוכנית אוגנדה”.

בדיוק הענק התעשייתי של חארקוב “טורבואטום” סירב ב-1997 – לבקשת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי, – לספק טורבינות לכור גרעיני באיראן, מה שעיכב במשך שנים רבות את תוכנית הגרעין האיראנית.

בדיוק בחארקוב ב-2024 לראשונה בעולם נקרא רחוב על שם חייל צבא ההגנה לישראל.

ובדיוק לאוניברסיטת חארקוב הלאומית מגיע מישראל פרס על שם מדען פיזיקאי ישראלי – תלמידם של האקדמאים לנדאו וליבשיץ.