- December 21, 2025
- 11:45 am
- בעולם
הפוגרום בן שלושת הימים של יהודי קישינב לפני 120 שנה בדיוק (6 (19)—7 (20) באפריל 1903) הותיר רושם בל יימחה לא רק על האוכלוסייה היהודית המקומית, אלא גם על העולם היהודי כולו.
עד היום זיכרון הפוגרום אינו דועך, לדברי שגריר מולדובה בישראל, אלכס רויטמן, שעבורו יום הזיכרון הוא הזדמנות למדינתו לבנות ולפתח יחסים ידידותיים עם המדינה היהודית.
“השלטונות הרוסיים האימפריאליים, כולל שר הפנים האנטישמי ויאצ’סלב קונסטנטינוביץ’ פון פלווה, רצו לראות פוגרום בעיר, ללא אישורם יהודי קישינב לא היו שורדים טרגדיה הרסנית כזו”.
«רוסיה גם כיום מנסה לערער את יציבות מולדובה, כדי למנוע את בחירתה להיות חלק מהעולם החופשי ואת רצונה להצטרף לאיחוד האירופי», מצהיר רויטמן בנחישות.
“הם מנהלים נגדנו מלחמה ומפיצים תעמולה שנועדה לזרוע שנאה ומחלוקת בין קבוצות אתניות, וזה מזכיר את התעמולה האנטישמית מלפני 120 שנה“.
על כך כותב ישראל היום.
הסתה בעיתונות
«היו שני גורמים עיקריים שגרמו למהומות — הסתה רעילה של אנטישמים והשתיקה של השלטונות הרוסיים ונציגיהם בעיר», מסביר רויטמן, כשהוא חובש את כובע ההיסטוריון.
העיתונים של אותם ימים היו מלאים בתעמולה ודיסאינפורמציה על יהודים, וזה השפיע על מהלך האירועים. הפושע הגרוע ביותר היה העיתון האנטישמי בשפה הרוסית “בסרבץ”, שערך פאבל קרושבן, אנטישמי במיוחד. דפי “בסרבץ” היו מלאים בסיפורים בדויים על “פשעים יהודיים” וקוראים “לנקום עליהם”.
רויטמן מציין שבאופן כללי היחסים בין יהודים ולא יהודים במולדובה, שהייתה ידועה אז כגוברניית בסרביה במסגרת האימפריה הרוסית, היו טובים.
יהודים היוו כמעט 50 אחוז מהאוכלוסייה בערים הגדולות, וביישובים יהודיים אנשים מקבוצות אתניות אחרות אפילו הבינו יידיש. אבל השילוב הרעיל של תעמולה אנטישמית, שחלקה הגיעה מהכנסייה, ורצון השלטונות להפנות את זעם העם על תנאי חייהם הרעים נגד היהודים הוביל לאסון.
«מלמעלה היה צו לא לאפשר מהומות», אומר רויטמן. מסקנתו מבוססת על מחקרים ומסמכים ארכיוניים ועדויות על האירועים במהלך ואחרי הפוגרום.
הצבא והמשטרה הרוסיים לא עשו דבר כדי לעצור את המהומות, והתערבו רק לאחר שלושה ימים של רציחות ואכזריות. היו אפילו דיווחים על כך שהבישוף ראה את המתפרעים וברך אותם.
ידיים חופשיות לפגוע ביהודים
«זיכרונותיו של הנסיך אורוסוב, שמונה לאחר הפוגרום למושל בסרביה, מראים ללא ספק שקודמיו וכפופיו ישבו בחיבוק ידיים ולא עשו דבר כדי להפסיק את האלימות, ושההמון האנטישמי קיבל מהם אות ברור שבמשך שלושה ימים היו להם ידיים חופשיות לתקוף יהודים.
השלטונות האימפריאליים, כולל שר הפנים האנטישמי ויאצ’סלב קונסטנטינוביץ’ פון פלווה, רצו לראות פוגרום בעיר, ללא אישורם יהודי קישינב לא היו שורדים טרגדיה הרסנית כזו.
«חקרתי גל נוסף של מהומות אנטי-יהודיות, ששטף את תחום המושב בשנים 1882-1884. גם אז האווירה יכלה להוביל לפוגרומים, אבל הצבא והמשטרה לא אפשרו לשנאה האנטישמית, שרתחה באזור, להתפרץ. לעומת זאת, ב1903 השלטונות המרכזיים ברוסיה רצו שיישפך דם יהודי, וזה בדיוק מה שקרה».
כבוד למורשת היהודית של מולדובה
השנה מולדובה תציין את יום השנה ה-120 לאירועים הטראגיים בקישינב בטקס שבו ישתתפו מנהיגי המדינה.
השלטונות המולדוביים מכבדים את זכר היהודים שנרצחו במהלך הפוגרומים של 1903, בדיוק כפי שהם מכבדים את זכרם של עשרות אלפי יהודים מולדוביים שנספו במהלך השואה. האנטישמיות במולדובה כמעט נעלמה לחלוטין, ובמקומה בא יחס מכבד ליהודים ולמדינת ישראל. אם יש משהו שמקלקל את האידיליה הזו, רומז השגריר המולדובי, זהו ההסתה מצד רוסיה.
«רוסיה כיום מנסה לערער את יציבות מולדובה, כדי למנוע את בחירתה להיות חלק מהעולם החופשי ואת רצונה להצטרף לאיחוד האירופי», מצהיר רויטמן בנחישות.
” הם מנהלים נגדנו מלחמה ומפיצים תעמולה שנועדה לזרוע שנאה ומחלוקת בין קבוצות אתניות, וזה מזכיר את התעמולה האנטישמית מלפני 120 שנה“.
«במולדובה אנו זוכרים ומכירים במורשת הקהילות היהודיות הגדולות שהיו כאן פעם», הצהיר השגריר רויטמן.
«כעת מורשת זו מתבטאת גם בקשרים חזקים בין מולדובה לישראל, ומורשת זו היא גשר שמחבר בינינו ותורם לחיזוק נוסף של הקשרים. מולדובה הייתה אחת המדינות הראשונות שאימצו את ההגדרה של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA) לאנטישמיות. היא תומכת בישראל בארגונים בינלאומיים ועובדת על חיזוק הידידות עם העם היהודי».
עלילת דם שהובילה לפוגרום קישינב
כפי שהיה פעמים רבות בהיסטוריה היהודית, עלילת דם שימשה כהדק נוח להסתה לאלימות. לאחר מותם של שני ילדים מקומיים, ילד וילדה, התפשטו שמועות שקריות שהם “נרצחו על ידי יהודים כדי להשתמש בדמם להכנת מצות לפסח”.
כמובן, האשמות אלו היו חסרות בסיס (הילד נרצח על ידי בני משפחתו, והילדה התאבדה), אך העובדות מעולם לא הפריעו לאנטישמים ללבות את אש השנאה. לאחר תפילות הפסח, פנה המון זועם נגד שכניהם היהודים.
פוגרום קישינב לא היה הפוגרום הראשון באימפריה הרוסית, אך הוא התפרסם באכזריותם של הפורעים, שתקעו מסמרים בראשי הקורבנות, ניקרו את עיניהם, השליכו תינוקות מהחלונות, סירסו גברים ואנסו נשים וילדות.
כאשר המהומות הסתיימו, נערך סיכום עגום: 49 יהודים נרצחו, כ-600 נפצעו (מתוכם 92 קשה), והתוקפים גרמו להרס נורא לבתים ולעסקים יהודיים בעיר.
חדשות אחרות מישראל ומהעולם קראו בערוצים של
Nikk.Agency בטלגרם וב פייסבוק
פוגרום קישינב: בשנת 1903 השלטונות המרכזיים ברוסיה רצו שיישפך דם יהודי, וזה בדיוק מה שקרה
