שם ועידן: מדוע נפרדה האקדמיה למוזיקה של קייב מצ’ייקובסקי

בסוף דצמבר 2025 קיבל משרד התרבות של אוקראינה החלטה שסיימה ויכוח שנמשך שנים. משמה הרשמי של האקדמיה הלאומית למוזיקה של אוקראינה הוסר שמו של פיוטר צ’ייקובסקי — דמות שסביבה התנהלו במדינה לא רק דיונים תרבותיים, אלא גם פוליטיים.

ההחלטה לא התקבלה בחלל ריק. שרת התרבות טטיאנה ברז’נה הבהירה כי אין מדובר בשאלת טעם או פרשנות אמנותית, אלא בנושא של ביטחון לאומי. לפי עמדת המשרד, דקולוניזציה של התרבות אינה מחווה סמלית, אלא חלק ממערך ההגנה של מדינה המצויה במלחמה.

עם זאת, מעמד האקדמיה, תוכניות הלימוד והפעילות האמנותית שלה אינם משתנים. השינוי נוגע לשם בלבד — ולדעת המשרד, דווקא השם אינו יכול עוד להישאר כשהיה.

שמה החדש של האקדמיה, הממוקמת במרכז קייב, ייקבע לאחר התייעצויות עם סגל המוסד, מומחים ונציגי הציבור. עד אז ממשיכה האקדמיה לפעול במתכונתה הרגילה, אף שעל אתר האינטרנט והרשתות החברתיות שלה טרם הוסר השם הקודם. הנהלת המוסד התנגדה בעבר בעקביות לשינוי.

הבסיס להחלטה היה חוות דעת של ועדת מומחים מהמכון הלאומי לזיכרון. במסמך נקבע כי השימוש בשם צ’ייקובסקי בשם האקדמיה מהווה סמל למדיניות אימפריאלית רוסית ואינו תואם את החקיקה האוקראינית הקיימת בתחום הדקולוניזציה.

התגובה הציבורית הייתה מעורבת. ברשתות החברתיות נרשמו ביטויי שמחה, אירוניה וכעס גם יחד. עלתה גם שאלה מרכזית: מדוע ההחלטה התקבלה רק כעת, בשנה החמישית למלחמה רחבת־ההיקף, ולא מוקדם יותר — כאשר החוק כבר היה בתוקף.

שורשי המחלוקת נעוצים בשנת 2022. באותה שנה יצאו סטודנטים וחלק מהמרצים להפגנות, כשהם נושאים דיוקנאות מחוקים של המלחין ושלטים שעליהם נכתב “לא לתרבות הרוסית”. סקר פנימי הראה כי למעלה מ־75% מהסטודנטים תמכו בשינוי שם האקדמיה.

הנהלת האקדמיה, מנגד, טענה כי אין להשתמש בצ’ייקובסקי כ“כלי של נרטיב אימפריאלי”. הועלו טיעונים בדבר מוצאו, יחסו החיובי לאוקראינה והשימוש שעשה במוטיבים של פולקלור מוזיקלי אוקראיני. המשורר יורי ריבצ’ינסקי השווה את המלחין לדמויות אוניברסליות של תרבות עולמית שאינן שייכות לעם אחד.

עם זאת, בתוך האקדמיה עצמה נוצר עימות חריף. מספר מרצים הצהירו בפומבי כי עמדתם לא נלקחה בחשבון. פרופ’ ילנה קורצ’ובה כתבה כי מוסד שהוא פורמלית אוקראיני נתפס בפועל כסמלי ומכוון לרוסיה. חוקר האמנות יורי צ’קן הגדיר את הניסיון להציג את צ’ייקובסקי כמלחין אוקראיני כביטוי לחשיבה פוסט־קולוניאלית.

המחלוקת לא הייתה רק רגשית אלא גם עקרונית. צ’ייקובסקי אכן כתב חלק מיצירותיו באוקראינה, השתמש במנגינות מקומיות וביקר במדינה פעמים רבות. אך מבקריו הדגישו כי מקום מגורים או השראה אינם קובעים שיוך תרבותי, וכי המלחין עצמו מעולם לא הגדיר את עצמו כאוקראיני.

בעקבות הסכסוך עזבו בשנת 2022 מספר מרצים את האקדמיה. בהמשך הזמינה הנהלת המוסד חוות דעת מהמכון לאוקראינולוגיה, שב־2023 קבע קיומו של “קוד גנטי אוקראיני” אצל צ’ייקובסקי — מסקנה שעוררה גל נוסף של מחלוקות בציבור ובקהילה המקצועית.

ההכרעה הגיעה בשנת 2025, לאחר תיקון מרכזי לחוק “על יסודות מדיניות המדינה בתחום הזיכרון הלאומי”. התיקון העניק למשרד התרבות סמכות לקבל החלטה עצמאית על שינוי השם, מבלי להמתין ליוזמה מצד האקדמיה עצמה.

חברת הפרלמנט יבגניה קרבצ’וק הגדירה את המהלך כשאלה של צדק וכבוד עצמי. לדבריה, לצ’ייקובסקי לא היה קשר להקמת האקדמיה, שנוסדה בשנת 1863 כשלוחה הקייבית של החברה המוזיקלית הרוסית. שמו של המלחין נוסף לשם המוסד רק בשנת 1940 — לציון מאה שנה להולדתו, ובמקביל להענקת שמו לקונסרבטוריון במוסקבה.

ברוסיה נותר צ’ייקובסקי דמות מרכזית בקאנון התרבותי — מחבר המוזיקה ל“אגם הברבורים” ול“מפצח האגוזים”. בדיוק בשל כך, מדגישה קרבצ’וק, שימש שמו ככלי לרוסיפיקציה ולהדחקת המסורת המוזיקלית האוקראינית.

להחלטת משרד התרבות יש גם הקשר מדיני־חיצוני. לדברי חברת הפרלמנט, דיפלומטים אוקראינים נתקלו במשך שנים בחו״ל בטיעון חוזר: “אם במרכז קייב פועלת קונסרבטוריון על שם צ’ייקובסקי — על מה אתם מתווכחים?”. כעת, לשיטתה, הטיעון הזה איבד את תוקפו.

עמדת המערכת

ההחלטה נראית הגיונית בהקשר של מלחמה ודקולוניזציה, גם אם היא כואבת לחלק מהקהילה המוזיקלית. המוזיקה של צ’ייקובסקי אינה נעלמת — הדיון אינו עוסק ביצירות, אלא בסמלים. השם על חזית המוסד הוא מסגרת של זהות. ובמצב שבו רוסיה מנהלת מלחמה שמטרתה פגיעה בריבונות האוקראינית, שימור סמלים אימפריאליים במרכז קייב נתפס בהכרח כדיסוננס.

השאלה המרכזית אינה האם צ’ייקובסקי “אוקראיני או לא”. גם אם מתקבלים הטיעונים בדבר מוצאו ויחסו לאוקראינה, הוא נותר חלק יסודי מהקאנון התרבותי הרוסי, המשמש כיום ככלי של כוח רך. לאוקראינה עומדת הזכות לצאת ממסגרת זו ולהחזיר לאקדמיה שם משלה, שאינו תוצר של התקופה הסובייטית.

הסיפור סביב שינוי השם ממחיש כי סמלים תרבותיים באוקראינה אינם נתפסים עוד כנייטרליים. השלט על הבניין אינו רק עניין של אמנות, אלא גם של הנרטיב שהמדינה משדרת לעולם. החלטות מסוג זה הן שמעצבות את מדיניות התרבות החדשה — עליה מדווח היום
NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency.