הסכמי פריז: ההימור של אירופה וגבולות הפשרה

האיחוד האירופי וארצות הברית מראים בפומבי נכונות לתיאום מאמצים בנושאי ביטחון ועתיד היבשת. עם זאת, עמדת רוסיה נותרת נוקשה וכמעט בלתי משתנה, מה שמגביל באופן ניכר את המרחב לתמרון דיפלומטי. ההסכמים הפריזאיים בהקשר זה נראים לא כסיום, אלא כנקודת ביניים.

המרכיב המרכזי בכל המבנה הוא תפקידה של אוקראינה. שמירה ותמיכה בצבא האוקראיני המונה כ-700 אלף חיילים נחשבים בבריסל כבסיס לביטחון האירופי. ללא הכוחות המזוינים של אוקראינה, רעיון ההגנה על האגף המזרחי של אירופה הופך לתיאוריה שאינה מגובה במשאבים ממשיים. עבור האיחוד האירופי זה כבר לא שאלה מופשטת, אלא משימה מעשית לשנים קדימה.

על רקע זה עולה השאלה המרכזית עבור קייב: האם אוקראינה תוכל להפיק מהמצב את המקסימום. על הפרק — פרספקטיבת האינטגרציה לאיחוד האירופי, תמיכה כספית ארוכת טווח והשתתפות במנגנוני הביטחון הכלל-אירופיים. רעיונות אחרים, כולל דיונים על משימות שמירת שלום בריטיות-צרפתיות אפשריות, נשארים כרקע משני ואינם משנים את התמונה האסטרטגית.

החלק הגיאופוליטי של המשוואה מסתבך על ידי גורמים חיצוניים. רוסיה עדיין אינה מראה נכונות למשא ומתן מהותי. עם זאת, אנליסטים מציינים: אם ארצות הברית וישראל ישיגו תוצאות משמעותיות בכיוון האיראני, זה עשוי ליצור למוסקבה בעיות רציניות בשוקי הנפט. תרחיש כזה עשוי לחזק את עמדות וושינגטון בדיאלוג עם סין ובמשך הזמן יאלץ את הקרמלין לתקן את הקו שלו.

בינתיים כל זה נשאר ברמת החישובים וההנחות. ההסכמים הפריזאיים אינם נותנים תשובות מהירות, אך מראים בבירור את סדרי העדיפויות ואת גבולות הפשרות האפשריות. בחודשים הקרובים, דווקא הצעדים המעשיים ולא ההצהרות יקבעו לאן יזוז מאזן הכוחות. חדשות ישראל | Nikk.Agency