“ברצלונה” זכתה בסופרקאפ הספרדי בקלאסיקו לוהט: 3:2 נגד “ריאל” בג’דה

ספרד / ערב הסעודית, 11 בינואר 2026

גמר הסופרקאפ הספרדי 2026 היה בדיוק כפי שמצפים ממנו בכל מדינה שבה כדורגל הוא יותר מספורט. “ברצלונה” ניצחה את “ריאל מדריד” 3:2 באצטדיון King Abdullah Sports City בג’דה הסעודית וזכתה שוב בגביע לאחר עוד קלאסיקו עצבני ורועש.

המשחק נראה כמו סיפור על שני מחציות שונות.

הראשונה — “קרב יריות” טהור עם שערים בזמן פציעות, כאשר הקבוצות כאילו החליטו לא לדחות את הדרמה לאחר כך. השנייה — מאבק על סנטימטרים, על קצב, על אוויר, שבו אירוע אחד הופך למכריע.

כיצד התפתח המשחק: חמישה שערים ומחצית אחת שלא “משחררת”

“ברצלונה” פתחה את התוצאה בדקה ה-36. רפיניה כבש ונתן לקטלונים את מה שהם בדרך כלל מחפשים במשחקים גדולים: שליטה מוקדמת ברגשות, תחושה של “אנחנו במשחק”. עם זאת, השער לא “סגר” את המפגש — הוא חימם אותו.

מכאן הכל התגלגל למצב של סדרת גמר.

בדקה ה-45+2 “ריאל” השוותה בזכות בעיטה מדויקת של ויניסיוס ג’וניור. לכאורה, ההפסקה קרובה, אפשר לנשום לרווחה — אבל הקבוצות ערכו עוד מלחמה קצרה ממש בזמן הפציעות.

בדקה ה-45+4 “ברצלונה” שוב עלתה ליתרון: רוברט לבנדובסקי כבש.

ובכל זאת, להפסקה יצאו בשוויון, כי בדקה ה-45+6 “ריאל” הגיבה עם שער של גונסלו גרסיה. 2:2 — וזהו המקרה שבו המספרים נראים “רגועים” מדי למה שהתרחש על המגרש.

המחצית השנייה: פחות כאוס, יותר לחץ

לאחר ההפסקה המשחק הפך לצפוף יותר. פחות ריצות “נקיות”, יותר מאבקים, יותר עימותים עמדתיים. לקלאסיקו כזה יש היגיון משלו: תחילה הקבוצות מוציאות רגשות, ואז נשאר האופי והעבודה בפרטים.

הבעיטה המכרעת שוב ניתנה על ידי רפיניה — בדקה ה-73 הוא השלים צמד ועשה 3:2. השער הזה הפך למה שמכנים אחר כך “אליפותי”: לא הכי יפה לפי האגדה, אבל הכי יקר במחיר.

כרטיס אדום וסיום על עצבים

הגמר לא יכול היה להסתיים בשקט.

בדקה ה-90+1 “ברצלונה” נותרה בעשרה שחקנים: פרנקי דה יונג קיבל כרטיס אדום ישיר על עבירה גסה. בסיומים כאלה “ריאל” תמיד מסוכנת כברירת מחדל — גם כשלא הולך המשחק, גם כשלא מתחבר. אבל “ברצלונה” שמרה על התוצאה והביאה את המשחק לגביע.

מי היה בשער, ואיפה היה לונין

השוער האוקראיני של “ריאל” אנדריי לונין בילה את הקלאסיקו על ספסל המחליפים.

את שערי מדריד הגן הבלגי טיבו קורטואה.

עבור לונין, העונה הזו, לפי הסטטיסטיקה הזמינה של המשחקים, מתפתחת באפיזודות: בהרכב הוא מופיע לעיתים רחוקות, ובגמרים הגדולים ההימור שוב נעשה על השוער הראשון.

מה המשמעות של הניצחון הזה עבור “ברצלונה”

ראשית, “ברצלונה” הגנה על התואר של מחזיקת הסופרקאפ הנוכחית. לפני שנה הקטלונים גם זכו בגביע, וגם בגמר נגד “ריאל” — אז הכל היה אפילו יותר תוצאתי (5:2).

שנית, זהו הסופרקאפ הספרדי ה-16 בהיסטוריה של המועדון — שיא הטורניר. ל”ריאל” יש 13 גביעים כאלה, והמרדף הזה אחר המספרים ההיסטוריים מחמם כל קלאסיקו בנפרד: גם כשזה “רק” משחק אחד, הוא תמיד עוסק ב”מי גבוה יותר” בקו הזמן הארוך.

שלישית, ניצחון במשחק כזה — זה תמיד עניין של פסיכולוגיה. גמרים לא נותנים שלוש נקודות בטבלת הליגה הספרדית, אבל נותנים תחושה שהקבוצה יודעת לנצח בדיוק “ברגע”, כשהעצבים, הכרטיסים, הזמן הפציעות והכל נופל על הראש בבת אחת.

למה הגמר בג’דה מדברים עליו אפילו בישראל

הסופרקאפ הספרדי בערב הסעודית הפך מזמן למוצר מדיה נפרד: פריים-טיים, שידור ענק, כרזה רועשת. בישראל משחקים כאלה נצפים באופן מסורתי בהמוניהם — גם ברוסית וגם בעברית: זהו הערב הנדיר שבו אנשים, רחוקים מלוח הזמנים היומי של הכדורגל, עדיין יודעים את התוצאה.

זו הסיבה שגמרים כאלה מופיעים בזרם החדשות הכללי, ולא רק בספורטיבי.

כדורגל כאן עובד כשפה משותפת: מישהו מתווכח על רפיניה ולבנדובסקי, מישהו — על הכרטיס האדום של דה יונג, מישהו פשוט מתעד את התוצאה, כי “ברסה — ריאל” תמיד נשמע כמו אירוע.

וכן — בדיוק עם המשמעות הזו הנושא מופיע אצלנו בסוף היום: NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency כותבת על הסופרקאפ הספרדי לא למען “התוצאה היבשה”, אלא כי קלאסיקו בפורמט כזה הופך לחלק מהנושא הכללי, שמדברים עליו בישראל לצד שאר החדשות.