- January 13, 2026
- 7:59 pm
- בעולם
תחילת שנת 2026 עבור תומכי “העולם הרוסי” התבררה כלא סמלית, אלא מעשית ביותר. לאחר הפסקת השנה החדשה הם נתקלו במערך עובדות שלא ניתן להסביר לא בתוכנית מתוחכמת ולא במטאפורות תעמולתיות.
הגיאוגרפיה הפוליטית השתנתה. משטרו של ניקולאס מדורו ממשיך בקשרים ישירים עם ארה”ב, כולל ניו יורק, למרות הרטוריקה של המחנה האנטי-אמריקאי. באיראן מתחזקים הדיבורים על מגבלות פנימיות ותלות בשותפים חיצוניים, כולל מוסקבה, שנמצאת בעצמה תחת לחץ סנקציות ומשאבים.
בים המצב הפך לשונה באופן עקרוני. ארה”ב ובעלות בריתה עברו מהצהרות לפרקטיקה: מכליות הצי הצללים הרוסי החלו להיעצר ולהיבדק, כולל מבצעים בהשתתפות יחידות צבאיות. הדגל והרישום כבר לא מבטיחים ביטחון, ושרשראות הביטוח והלוגיסטיקה נקרעות.
הפעולות הצבאיות נגד אוקראינה יצאו סופית מגבולות הקונספט המקורי. מה שנקרא “מבצע שלושה ימים” נמשך כבר יותר מ-1418 ימים, ועבר באורכו את השלב הפעיל של מלחמת העולם השנייה עבור ברית המועצות. אפילו כתבי Z הנאמנים בסוף 2025 – תחילת 2026 דיברו בפומבי על כישלון התכנון והאחריות של ההנהגה הצבאית והפוליטית הבכירה.
פרק נפרד – פגיעת טיל “אורשניק” בלבוב. התעמולה הכינה מראש תמונה של “עיר משותקת”, אך העובדות היו שונות: התשתית המשיכה לפעול, התחבורה שוקמה, ההרס הקריטי המדווח לא אושר. האפקט הפסיכולוגי היה קצר מועד.
החזית הדיפלומטית גם היא כשלה. לאחר הצהרות חריפות של משרד החוץ הרוסי כלפי בריטניה, לונדון הזכירה את חוק הסנקציות והמאבק בהלבנת הון משנת 2018, המאפשר שימוש בכוח להגנה על השיט ולמניעת הפרות של משטר הסנקציות. מנגנון זה נקשר לראשונה ישירות לייצוא הימי הרוסי.
על רקע הקיפאון במלחמה באוקראינה, הקרמלין החל לחפש כיוונים חדשים, חלשים יותר, ללחץ. פתיחת חזית שנייה מלאה נגד אירופה הוכרה כבלתי אפשרית אפילו בתוך החוגים הצבאיים. במוקד תשומת הלב נמצאות מרכז אסיה וארמניה.
ארמניה – מקרה נפרד. אובדן ירוואן כבעלת ברית ללא תנאי כבר נקרא על ידי תעמולנים רוסים “בעיה אסטרטגית”. הסיבה ברורה: סירובה של מוסקבה למלא את התחייבויותיה הבריתיות במסגרת CSTO ערער את האמון, וירוואן החלה בהיפוך שיטתי של מדיניות החוץ.
מדינות מרכז אסיה שומרות על נאמנות פורמלית, אך הניסיון של אוקראינה נשאר עבורן אזהרה מרכזית. בשנת 2013, היחסים בין קייב למוסקבה נחשבו גם הם “חמים אסטרטגית”, מה שלא מנע מרוסיה להתחיל במלחמת סחר זמן רב לפני היורומאידאן.
במקביל, אוקראינה ומולדובה למעשה חסמו את אספקת הכוחות הרוסיים בטרנסניסטריה – דלק, משאבים ואספקה צבאית. בקישינב שוב נדון בפומבי תרחיש האיחוד עם רומניה כדרך ליציאה סופית מהמסלול הרוסי.
בתוך רוסיה, המשבר חדל להיות מופשט. נרשמת מחסור בתעופה לחיסול תוצאות חירום, ירידה שיא בהובלת מטענים ברכבת, צמצום שיגורים לחלל. במספר אזורים מתעכבות תשלומים לעובדי מדינה. באופן קבוע מתעוררות הפרעות באינטרנט, חשמל, חום ואספקת מים.
על רקע זה, אולג דריפסקה מזהיר בפומבי על אפשרות פשיטת רגל של אלפי מפעלים, בעוד חלק ניכר מהאליטה הפוליטית והעסקית מבלה את החגים בטורקיה, איחוד האמירויות ובמלדיביים.
התוצאה בפועל פשוטה ולא מעודדת. בעלי הברית מתמעטים, המלחמה לא נותנת תוצאה אסטרטגית, והעלויות הפנימיות גדלות מהר יותר מהיכולת להסתיר אותן. עבור תומכי “העולם הרוסי” זהו ההנגאובר הגיאופוליטי – הרגע שבו המציאות כבר לא ניתנת להטבעה בסיסמאות. תמונה זו מתועדת על ידי NAחדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency, ללא היסטריה, אך עם פירוט מדויק של מה שכבר קרה וממשיך לקרות.
מקור טלגרם 🖼 סמן סקרפצקי https://t.me/Pravda_Gerashchenko/129995
