עם יום האחדות בירכו את האוקראינים הרב הראשי של אוקראינה ושגרירות ישראל

מה משמעות היום הזה, איך הוא נוצר ולמה הוא שוב הפך למכריע

ברכות לאוקראינה מצד ישראל

ב-22 בינואר אוקראינה מציינת את יום האחדות — חג לאומי הקשור לרעיון האחדות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית של המדינה. ביום זה נשמעו דברי תמיכה לעם האוקראיני גם מצד ישראל.

ברכה רשמית נמסרה על ידי שגרירות ישראל באוקראינה. בנאום השגריר מיכאל ברודסקי הודגש כי יום האחדות הוא יום של אחדות, עמידות וערכים משותפים, שהם בעלי משמעות מיוחדת למדינה הנמצאת במצב של מלחמה כוללת. צוין כי מדובר לא רק בתאריך היסטורי, אלא גם בעקרון המסייע לחברה האוקראינית לשמור על שלמותה בתנאי איומים מתמשכים.

פנייה נפרדת ואישית יותר פרסם הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן. בהצהרתו דיבר על המציאות הקשה שבה חיה אוקראינה, על סבלם של אנשים חפים מפשע כתוצאה מהתוקפנות הרוסית, על המתקפות על ערים, אנרגיה ותשתיות קריטיות. הרב ציין כי הוא פונה לאלוהים בתפילה לנס — לכוח שיעזור לאוקראינים לעמוד ולהפסיק את המלחמה. הוא הביע הערכה כנה לאחדות העם האוקראיני ולכבוד שבו המדינה עוברת את המבחנים הקשים ביותר, וסיים את הפנייה בברכה לאוקראינה.

מהו יום האחדות של אוקראינה — הסבר מפורט והיסטוריה

יום האחדות של אוקראינה מצוין מדי שנה ב-22 בינואר. הוא מוקדש לאירוע שהתרחש ב-22 בינואר 1919 והפך לאחד הרגעים המרכזיים בהיסטוריה האוקראינית — אקט האיחוד, כלומר ההכרזה הרשמית על איחוד שתי המדינות האוקראיניות של אותה תקופה.

מדובר באיחוד של:

• הרפובליקה העממית האוקראינית (UNR), שהוקמה בשטחי האימפריה הרוסית לשעבר,
• והרפובליקה העממית המערב-אוקראינית (ZUNR), שהוקמה על אדמות האימפריה האוסטרו-הונגרית שהתפרקה.

הטקס החגיגי התקיים בקייב, בכיכר סופיה, בדיוק בצהריים. תאריך זה נבחר לא במקרה: ב-22 בינואר 1918, בדיוק שנה קודם לכן, הכריזה המועצה המרכזית בקייב על עצמאות מלאה של אוקראינה.

הקשר הפוליטי

בתחילת המאה ה-20 היו האדמות האוקראיניות מחולקות בין מדינות שונות. המזרח והמרכז היו תחת שליטת האימפריה הרוסית לשעבר, האזורים המערביים — גליציה, בוקובינה, זקרפטיה — היו חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, שתי האימפריות התפרקו, ולאוקראינים ניתנה לראשונה מזה מאות שנים הזדמנות להקים מדינה משלהם.

בנובמבר 1917 הוכרזה הרפובליקה העממית האוקראינית. היא כללה תשעה מחוזות. באוקטובר 1918 הוקמה בלבוב המועצה הלאומית האוקראינית, וב-19 באוקטובר 1918 הוכרזה הרפובליקה העממית המערב-אוקראינית.

המשא ומתן על איחוד שתי המדינות החל כמעט מיד. ב-1 בדצמבר 1918 בעיר פסטוב נחתם הסכם מוקדם על כוונה להקים מדינה אוקראינית מאוחדת. ב-3 בינואר 1919 אישר הפרלמנט של ZUNR בעיר סטניסלב (כיום איוונו-פרנקובסק) רשמית את האיחוד. ב-21 בינואר 1919 הוחלט בחוסט על הצטרפות זקרפטיה לאוקראינה.

למחרת, ב-22 בינואר 1919, הוכרז אקט האיחוד בקייב בפומבי בפני עשרות אלפי אנשים.

הטקס החגיגי בקייב

בבוקר ה-22 בינואר התקיימו בקייב תפילות בכל הכנסיות. העיר קושטה בדגלים כחולים-צהובים ובסמלים לאומיים. בכיכר סופיה הוקמה קשת ניצחון.

במהלך הטקס הקריא נציג ZUNR לונגין צגילסקי את כתב האיחוד והעביר אותו להנהגת UNR. את האוניברסל של הדירקטוריון הקריא פיודור שווץ, חבר הגוף השלטוני העליון. במסמך נאמר כי מעתה האדמות האוקראיניות המזרחיות והמערביות “מתאחדות לאחד” ויוצרות מדינה אחת.

לאחר החלק הרשמי התקיימה תפילה ותהלוכה צבאית.

למה האיחוד היה סמלי

למרות ההכרזה המשפטית, לא התרחש איחוד מדיני ממשי. אוקראינה הייתה במצב מלחמה בכמה חזיתות, בתנאי בידוד דיפלומטי ומשבר פנימי. כבר בשנים 1919–1920 המדינה הצעירה ספגה תבוסה צבאית, והאדמות האוקראיניות חולקו שוב בין מדינות שכנות.

עם זאת, לאקט האיחוד הייתה משמעות היסטורית עצומה. זה היה הצעד הפוליטי הראשון מזה כ-600 שנה לאיחוד האדמות האוקראיניות. הוא הפך לסמל עוצמתי לרצון העם לאחדות ושיחק תפקיד מפתח בהיווצרות האומה הפוליטית האוקראינית.

האיסור והחזרת החג

בתקופה הסובייטית נאסר יום האחדות. כל אזכור שלו נחשב “מהפכני נגד”. עם זאת, הזיכרון עליו נשמר — בגלות ובתודעה הציבורית.

אחד הסמלים החשובים ביותר להחזרת הרעיון הזה היה “שרשרת חיה” ב-21 בינואר 1990, כאשר מ-איוונו-פרנקובסק דרך לבוב לקייב נוצרה שרשרת אנשים באורך מאות קילומטרים. לפי הערכות שונות, השתתפו באירוע מ-500 אלף עד 3 מיליון אנשים.

באופן רשמי נקבע יום האחדות כחג לאומי ב-1999. בשנים 2011–2014 הוא נשא זמנית את השם “יום האחדות והחירות”, אך מאוחר יותר הוחזר השם ההיסטורי.

המשמעות היום

היום יום האחדות הוא כבר לא רק תאריך היסטורי ולא רק זיכרון לאירועי 1919. בתנאי מלחמה כוללת הוא הפך לסמל מאבק אמיתי להישרדות המדינה. אוקראינה מגנה על שלמותה הטריטוריאלית לא ברמת ההצהרות, אלא תחת מתקפות טילים, רחפנים וארטילריה של רוסיה הפוטינית.

התוקפנות הרוסית מכוונת לא רק נגד הצבא. המתקפות על ערים, אנרגיה ותשתיות קריטיות הובילו להרס המוני, לניתוקי חשמל, מים וחימום. החורפים עבור מיליוני אנשים עוברים בתנאי קור, חושך ואיום מתמיד של מתקפות חדשות. אזורים שלמים חיים במצב של משבר הומניטרי, כאשר כל יום הוא שאלה של עמידות ותמיכה הדדית.

בתנאים אלה, האחדות חדלה להיות מושג מופשט. היום היא אומרת שכל המדינה מחזיקה יחד — החזית והעורף, המזרח והמערב, ערים גדולות וקהילות קטנות. האחדות הזו מתבטאת בצבא, בתנועת המתנדבים, בעזרה למפונים, בתמיכה באלה שנשארו ללא בית, חום ותנאים בסיסיים לחיים.

בהגנה המשותפת הזו של אוקראינה משתתפת גם הקהילה היהודית של המדינה. היהודים האוקראינים — כמו כל האזרחים — נמצאים תחת אותם מתקפות, חווים את אותם ניתוקים, קוברים את ההרוגים ועוזרים לפצועים. נציגי הקהילות היהודיות משרתים בצבא, עובדים כמתנדבים, מארגנים סיוע הומניטרי, תומכים בקשישים, ילדים ומפונים. המלחמה לא מחלקת את החברה האוקראינית לפי דת או מוצא — היא מאחדת אותה מול איום משותף.

לכן היום האחדות עבור האוקראינים היא בראש ובראשונה הגנה משותפת על המדינה, הזכות לחיות במדינה עצמאית ולקבוע את עתידם בעצמם. זהו סירוב לקבל את לוגיקת הכוח שהוטלה מבחוץ ונכונות לשלם מחיר גבוה עבור חירות ועצמאות.

הברכות ודברי התמיכה שנשמעו ביום זה מצד ישראל הם בעלי משמעות מיוחדת. הם מראים שהניסיון הטראגי של מלחמה, מאבק להישרדות והגנה על מדינתך מובן לחברה הישראלית. הסולידריות, שהובעה הן ברמה הדיפלומטית והן ברמת המנהיגים הרוחניים, מדגישה: המאבק של אוקראינה לאחדות וחירות נתפס כחלק מהמאבק האוניברסלי של עמים על הזכות לחיים וביטחון.

נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency