הלילה במוסקבה פעלו שליחי נשיא ארה”ב — סטיב ויטקוף וג’ארד קושנר. ביקורם בקרמלין לווה במשא ומתן סגור עם ולדימיר פוטין, שלאחריו הצד הרוסי הצהיר בפומבי על עמדתו: ללא פתרון “שאלת הטריטוריה” אין, לדעת מוסקבה, סיכוי להסדר ארוך טווח. המסקנה נוסחה בצורה ברורה ביותר — המלחמה נגד אוקראינה תימשך.
הנוסחה הזו מוכרת זה מכבר לקייב ולשותפיה. שטחים בתמורה להפסקה. הפסקה — בתמורה לדרישות חדשות.
היום באבו דאבי מתחילים משא ומתן משולש של משלחות אוקראינה, ארה”ב ורוסיה. לפי נתוני Axios, הנושא המרכזי יהיה השליטה על השטחים במזרח אוקראינה. את הקו הזה אישר גם הנשיא ולדימיר זלנסקי, שהדגיש כי המוקד המרכזי של המשא ומתן הוא המצב בדונבאס.
למעשה, מדובר לא בשלום, אלא בקיבוע קו הלחץ.
על רקע התמרונים הדיפלומטיים, המצב בעורף נותר קריטי. ראש עיריית קייב ויטלי קליצ’קו הזהיר מהסבירות הגבוהה להמשך התקפות רוסיה על תשתיות האנרגיה של הבירה. תושבי העיר נקראו לאגור מים ותרופות. בבתים רבים עדיין אין חימום, והאספקה החשמלית במדינה נותרת מוגבלת מאוד.
הטקטיקה הזו לא משתנה. מוסקבה מושכת זמן, תוך כדי הגברת הלחץ על האוכלוסייה האזרחית. שטחים מוצעים בתמורה להפסקת ההפגזות, אך ההפגזות עצמן משמשות ככלי משא ומתן. אנשים מורעבים בקור בכוונה, והופכים את האסון ההומניטרי לטיעון על שולחן המשא ומתן.
הסכנה כאן היא מערכתית. גם במקרה של ויתורים מצד אוקראינה, הקרמלין שומר על מרחב לדרישות חדשות: אזורים נוספים, הכרה משפטית, מעמדות מיוחדים, נוסחאות “זמניות”. המבנה גמיש, הדרישות — ניתנות להרחבה, וההתחייבויות — בלתי הפיכות רק עבור צד אחד.
הבעיה עמוקה יותר מאשר סבב המשא ומתן הספציפי. במוסקבה ישנם אנשים שעבורם שקר הוא כלי עבודה, וטרור הוא שיטה פוליטית מקובלת. והשאלה המרכזית היום אינה מה הם דורשים, אלא מדוע הם עדיין לא מקבלים תגובה הולמת ונוקשה מצד בעלי בריתה של אוקראינה.
ללא זאת, כל דיאלוג הופך לדחייה של המכה הבאה.
חדשות ישראל — Nikk.Agency
