- January 24, 2026
- 6:21 pm
- בעולם
הסוכנות הממשלתית הרוסית ТАСС פרסמה ב-21 בינואר 2026 חומר בשם “ТАСС: נמצאו קליעים ישראליים בגופות הילדים שנהרגו באיראן” על מותם של ילדים במהלך הפגנות באיראן. הטקסט מוצג כ”חדשות”, אך מבוסס כולו על טענות של מקור אנונימי במבנים הביטחוניים האיראניים.
הפרסום של ТАСС על “קליעים ישראליים”, שלכאורה נמצאו בגופות הילדים שנהרגו במהלך ההפגנות באיראן, היה נראה כשלעצמו כהפצת תעמולה נוספת. אך הוא לא היה בודד. כמעט במקביל, מוסקבה שלחה איתות נוסף — מחווה דיפלומטית מופגנת כלפי ישראל.
תחילה — מה בדיוק כתב ТАСС, ללא פרשנויות ותוספות.
«קליעים קרביים ישראליים נמצאו בגופות הילדים שנהרגו במהלך ההפגנות באיראן. זאת אישרה בדיקה רפואית-משפטית, כך מסר מקור בסוכנויות הביטחון האיראניות לТАСС».
«זו הייתה ילדה בת שמונה מאספהאן… הבדיקה הרפואית-משפטית הראתה שהקליעים היו קליעים קרביים ישראליים», — ציין בן השיח של הסוכנות.
«בערב ה-7 בינואר 2026, בקירמנשאה, מלינה אסאדי בת השלוש… בדרכה חזרה היא נורתה לפתע מאחור על ידי טרוריסטים ונהרגה», — מסר המקור.
כאן מסתיימת העובדתיות.
בטקסט אין שמות של מומחים, שמות של מעבדות, סוגי תחמושת, בליסטיקה, או הוכחות צילום או תיעוד. ישראל אינה צד בהפגנות האיראניות, אך היא זו שמובאת בכותרת והופכת להסבר לטרגדיה.
כמעט במקביל, משרד החוץ הרוסי דיווח על “פגישה” עם שגריר ישראל במוסקבה — בפורמט שנקרא לקהל הפנימי כ”הזמנה לשטיח האדום”.
הנה מילה במילה, מה שפורסם רשמית:
«ב-23 בינואר, מנהלת מחלקת המידע והעיתונות של משרד החוץ הרוסי מ.ו. זכרובה קיימה פגישה עם שגריר מדינת ישראל במוסקבה עודד יוסף».
«התקיים חילופי דעות בנושאים של שמירת הזיכרון ההיסטורי על מלחמת העולם השנייה וקורבנות הנאציזם באירופה».
«לעודד יוסף נמסר מידע על המאמצים של רוסיה להנצחת גבורת הלוחמים הסובייטים».
«לקראת ה-27 בינואר… הצדדים הדגישו את הצורך בהתנגדות משותפת לניסיונות לשכתב את ההיסטוריה, להכחיש את פשעי הנאציזם», — עם הפניה להחלטה מס’ 60/7 של העצרת הכללית של האו”ם.
פורמלית — לשון דיפלומטית תקינה.
בפועל — החלק השני של אותה מבנה.
החלק הראשון — רגשי ורעיל. דרך סוכנות ממשלתית מיוחסת לישראל מעורבות במותם של ילדים במדינה זרה.
השני — מופגן. מוסקבה מראה שהיא יכולה להאשים ולדבר “מלמעלה” בו זמנית, תוך פניה לזיכרון המלחמה והשואה.
לקהל הרוסי הפנימי זה מתגבש לתמונה שלמה:
ישראל — חשודה.
ישראל — מושא ללחץ.
רוסיה — בוררת ונושאת “האמת ההיסטורית”.
הרקע האוקראיני כאן הוא מפתחי, גם אם לא נאמר במפורש. רוסיה מנהלת מלחמה נגד אוקראינה, שם מתועדים פגיעות ברבעים מגורים ומות ילדים. נושא זה רעיל לתעמולה. לכן מופיעים “ילדים זרים” ו”קליעים זרים” — באיראן, עם אשם חיצוני נוח. כך מטשטשת האחריות המוסרית ומוסחת תשומת הלב מהמעשים העצמיים.
וכאן עולה השאלה המרכזית, שמוסקבה כבר שאלה את עצמה — ולא קיבלה תשובה: למה ישראל שותקת.
מי שמע את הזעם הרשמי של ירושלים על הפרסום האנטישמי הגלוי של ТАСС?
מי ראה את המחאה הפומבית של משרד החוץ הישראלי?
מי שמע על תגובה קשה לכך שמדינה, שאין לה קשר לאירועים, נגררת לרצח ילדים?
התשובה פשוטה — אף אחד.
שתיקה זו במוסקבה נקראת לא כהתאפקות דיפלומטית, אלא כהיתר.
לכן אפשר “להכות” את ישראל בשדה התקשורתי הרוסי היום ללא עונש — להאשים, לגרור, להטיף. היום — “קליעים ישראליים” באיראן. מחר — משהו אחר. לא תהיה תגובה — כלומר, אפשר להמשיך.
בצירוף “ТАСС + דוח דיפלומטי” זה נראה כבר לא כמקריות, אלא כקו מסונכרן. האשמה פלוס לחץ. רגש פלוס מחווה סימבולית. וכל זה — על רקע המלחמה נגד אוקראינה, שממנה קשה יותר ויותר לקרמלין להסיט את מבט הקהילה הבינלאומית.
כל עוד צד אחד בוחר בשתיקה, הצד השני מתרגל לחוסר עונש מוחלט — בכותרות, בניסוחים ובמשמעויות. את הנורמה המסוכנת הזו מתעדות НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency: שורה אחר שורה, ללא השערות, אך עם הבנה כיצד תעמולה ודיפלומטיה פועלות יחד.
