לא טילים ולא טנקים: איך ישראל ואוקראינה מגנות על עצמן בחזית האקולוגית

מלחמה ואקלים כבר אינם קיימים בנפרד מפוליטיקת הביטחון. עבור אוקראינה, הביטחון הסביבתי היום אינו נושא “ירוק” משני, אלא מרכיב ישיר של הישרדות לאומית. הנזק מהלחימה אינו רק ערים הרוסות, אלא גם נהרות מורעלים, קרקעות מדורדרות, מערכות אקולוגיות מושמדות, שהשלכותיהן נמשכות עשרות שנים.

הביטחון הסביבתי חדל להיות שאלה של העתיד. הוא פועל כאן ועכשיו – כגורם שתלוי בו ישירות בריאות האוכלוסייה, המזון ויציבות המדינה.

מה באמת אומר ביטחון סביבתי

הכוונה אינה לנורמות מופשטות ודוחות. אקולוגיה – זה האוויר שהערים נושמות, המים בנהרות ובבארות, האדמה שמזינה את המדינה. בתנאי מלחמה כל זה יכול ברגע אחד להפוך למקור איומים – בגלל שריפות, הצפות, זיהום כימי או הרס תשתיות.

זו הסיבה שבאוקראינה האקולוגיה הפכה לחלק מהמעגל ההגנתי: ללא סביבה בריאה אין אומה יציבה.

כיצד המלחמה הפכה את הטבע לשדה קרב

הפלישה המלאה של רוסיה העלתה את הסיכונים הסביבתיים לרמה אסטרטגית. פיצוצים, שריפות, מיקוש שטחים, פיצוץ סכרים ומתקנים תעשייתיים הרחיבו באופן חד את היקף הזיהומים והפכו אזורים רבים לבלתי ניתנים לשליטה.

זה משפיע לא רק על הטבע, אלא גם על בריאות החיילים והאזרחים, על הביטחון התזונתי והכלכלה. במקביל, חלק ניכר מההשלכות נושאות אופי חוצה גבולות ומשפיעות על מדינות שכנות.

המשפט הבינלאומי ופשעי מלחמה סביבתיים

המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר זה מכבר על שיטות לחימה הגורמות נזק רחב, ארוך טווח וחמור לסביבה. הפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז’נבה מגן ישירות על הטבע ועל מתקנים עם “כוחות מסוכנים” – סכרים, תחנות כוח גרעיניות, מתקנים הידרולוגיים.

נורמות אלו הפכו לבסיס משפטי לחקירות פשעי מלחמה סביבתיים הקשורים לתוקפנות הרוסית נגד אוקראינה.

אוקראינה במוקד בית הדין הפלילי הבינלאומי

בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כבר כלל פשעים סביבתיים בחקירת המצב באוקראינה. פיצוץ תחנת הכוח ההידרואלקטרית בקחובקה הוא אחד הפרקים המרכזיים: זיהום נהר הדנייפר במתכות כבדות, מות הפאונה הימית, נזק המוערך ביותר מ-57 מיליארד אירו.

רשויות האכיפה האוקראיניות רשמו מאות פרקים של פשעי מלחמה סביבתיים, חלקם סווגו כאקוסייד. תיקים אלו יוצרים תקדים בינלאומי: השמדת הטבע חדלה להיות “תופעת לוואי” של המלחמה.

מדוע זו איום לא רק על אוקראינה

קטסטרופה סביבתית אינה נעצרת בגבול. זיהום הים השחור כבר השפיע על חופי רומניה וטורקיה, משקעים רעילים נרשמים בדלתת הדנובה, ומוצרים ומים מזוהמים נעים בשרשראות המזון האירופיות.

המקרה האוקראיני הפך לשאלה ביטחונית כלל-אירופית, ולא לטרגדיה מקומית.

ישראל: כאשר האקולוגיה משולבת בביטחון

על רקע זה, הניסיון של ישראל – מדינה שחיה עשרות שנים בתנאי קונפליקטים ומחסור במשאבים – הוא במיוחד מראה. בישראל הביטחון הסביבתי משולב באסטרטגיה הלאומית: האקלים נחשב כמכפיל איומים, והמעקב אחר הסביבה – כמרכיב הגנה.

מערכות תצפית לווייניות, רשתות חיישנים, טכנולוגיות ניידות, חידושים במים וחקלאות בת קיימא הפכו את האקולוגיה מחולשה ליתרון אסטרטגי.

זו הסיבה שהאנליזה בפלטפורמת נאנווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת יותר ויותר את אוקראינה וישראל בהקשר אחד – כמדינות שעבורן האקולוגיה קשורה ישירות להגנה, דיפלומטיה והישרדות.

מה כבר עשתה אוקראינה – והיכן נותרו פערים

אוקראינה אישרה את אסטרטגיית הביטחון הסביבתי וההתאמה לשינויי האקלים עד 2030, וכן את התוכנית המבצעית ליישומה תוך התחשבות בסיכוני המלחמה. זהו בסיס נורמטיבי חשוב.

אך האתגר המרכזי הוא היישום המעשי: מודרניזציה של המעקב, שימוש בלוויינים ורחפנים, איסוף ראיות לבתי משפט בינלאומיים והשתתפות אזרחים בתיעוד הנזק.

המסקנה העיקרית

במאה ה-21 המלחמה הורסת לא רק מבנים ותשתיות. היא משמידה את הבסיס לחיים – מים, אוויר, אדמה ומגוון ביולוגי. אם הביטחון הסביבתי אינו משולב בהגנה ובמדיניות החוץ, המדינה מפסידה הרבה לפני סיום הלחימה.

עבור אוקראינה, השיעור הזה ברור. הניסיון של ישראל מראה: גם בתנאי איומים מתמידים, ניתן להפוך את האקולוגיה לא לכלי פגיעות, אלא לכלי יציבות והישרדות.