שיחות בז’נבה ותרגילים צבאיים במצרי הורמוז: איראן וארה”ב מעלות את ההימור

בז’נבה, בבניין השגרירות של עומאן, מתקיים סבב נוסף של שיחות אמריקאיות-איראניות. כמעט במקביל להתייעצויות הדיפלומטיות במצר הורמוז החלו תרגילים ימיים של משמרות המהפכה האסלאמית. הצירוף בזמן נראה כהפגנה.

מצר הורמוז נשאר עורק אנרגיה מרכזי של הפלנטה: דרכו עובר חלק משמעותי מיצוא הנפט והגז הנוזלי העולמי מהמפרץ הפרסי. כל איום על חסימתו משפיע אוטומטית על השווקים הגלובליים, עלות ההובלה והפרמיות הביטוחיות. בהקשר זה, השיחות בז’נבה מקבלות לא רק ממד פוליטי, אלא גם ממד כלכלי ישיר.

רטוריקה צבאית על רקע דיפלומטיה

הצהרות עלי חמינאי ואות לוושינגטון

המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי באותו יום השמיע ניסוחים קשים כלפי ארה”ב. לדבריו, אפילו הצבא החזק ביותר יכול לקבל מכה כזו שלאחריה יאבד את היכולת לשקם את כושרו הקרבי.

הושם דגש מיוחד על הנוכחות הצבאית של ארה”ב באזור. חמינאי הצהיר כי הספינה האמריקאית שנשלחה לאיראן היא כלי לחץ רציני, אך “גורם רציני עוד יותר” הוא החימוש שיכול לשלוח אותה לקרקעית.

הביטוי התפשט במהירות בסוכנויות הבינלאומיות. בתנאים שבהם כבר פרוסה קבוצת ימית אמריקאית באזור, הצהרות כאלה נתפסות לא כרטוריקה מופשטת, אלא כאלמנט של לחץ פסיכולוגי.

עמדת משמרות המהפכה על מצר הורמוז

מפקד חיל הים של משמרות המהפכה האסלאמית תת-אדמירל טנגסירי הצהיר כי איראן מוכנה לחסום את מצר הורמוז אם ההנהגה העליונה תקבל החלטה כזו.

הוא הדגיש כי החימוש המוצג בתרגילים שונה מזה המשמש בקרב אמיתי. הצהרה זו חיזקה את האות שטהראן רואה בתרחיש צבאי כאופציה ממשית, גם אם היא מצהירה על היעדר שאיפה למלחמה.

מצד שני, הצד האמריקאי ממשיך להתעקש על רמת העשרה אפסית של אורניום, בעוד שאיראן מגנה על זכותה לתוכנית גרעינית משלה. הפער בעמדות נשאר עקרוני.

רקע גיאופוליטי: אנרגיה, ביטחון, ישראל

מצר הורמוז כגורם סיכון גלובלי

חסימת מצר הורמוז עשויה לגרום לעלייה מיידית במחירי הנפט והגז, שתשפיע על שווקי אסיה, אירופה וארה”ב. עבור ישראל, הנמצאת בקרבה אזורית ישירה, הסלמה פירושה עלייה בסיכונים בתחום הביטחון והלוגיסטיקה.

האזור כבר נמצא במצב של מתיחות מוגברת. פעילות ימית, איומים הדדיים והיעדר פשרה בנושא הגרעין יוצרים תצורה בלתי יציבה ביותר.

לפי הערכת אנליסטים, בתנאים כאלה פריצת דרך דיפלומטית נראית בלתי סבירה. השיחות מתקיימות על רקע הפגנת כוח, ולא דה-אסקלציה.

כפי שמציין נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency, השילוב של סבבי דיפלומטיה ותרגילים צבאיים בו זמנית יוצר מודל של “שיחות תחת לחץ”, שבו כל צד שואף לחזק את עמדותיו לא רק בשולחן המשא ומתן, אלא גם במימי המפרץ הפרסי.

האם פשרה אפשרית

המחלוקות על תוכנית הגרעין נשארות מחסום מרכזי. איראן ממשיכה להתעקש על זכותה להעשיר אורניום, ארה”ב — על ויתור מוחלט על פרקטיקה זו.

בתנאים אלה, הצהרות על “נושאות מטוסים יפות” מצד נשיא ארה”ב ותשובת טהראן על “אמצעים יפים להטביען” מקבלות אופי סמלי. הרטוריקה הופכת לחלק מהאסטרטגיה.

איראן מצהירה רשמית כי אינה שואפת למלחמה, אך מוכנה לתגובה קשה לכל תוקפנות. וושינגטון, מצידה, מפגינה נוכחות ועליונות טכנולוגית.

על רקע כזה, השיחות האמריקאיות-איראניות בז’נבה נראות יותר כניסיון להרוויח זמן מאשר צעד לקראת הסכם סופי. אם לא תימצא פשרה, הקבוצה הצבאית באזור כנראה לא תישאר רק אלמנט של לחץ.

הארכיטקטורה האזורית של הביטחון נכנסת לשלב של אי-ודאות, שבו כל הצהרה של מנהיגים יכולה להשפיע על שווקים, דיפלומטיה וחישובים צבאיים. השאלה כעת אינה רק בתוצאה של סבב שיחות מסוים, אלא באיזו מודל של דו-קיום יתקבל במפרץ הפרסי בשנים הקרובות.