מלחמה עם איראן ללא סוף: ארה”ב כבר הוציאה 6 מיליארד דולר, אך מטרת הניצחון נותרת לא ברורה

הקמפיין הצבאי נגד איראן הופך בהדרגה לעימות יקר ולא ברור מבחינה אסטרטגית. על פי נתוני The New York Times, ארצות הברית כבר הוציאה כ-6 מיליארד דולר על פעולות לחימה נוכחיות ופעולות באזור, אך בוושינגטון עדיין אין תשובה אחידה לשאלה המרכזית: מה צריך להיות התוצאה הסופית של המלחמה הזו.

רוב ההוצאות היו על אמצעי הגנה. כ-4 מיליארד דולר הוצאו על תחמושת, בעיקר על טילים מיירטים שנועדו להדוף התקפות טילים ומזל”טים איראניים. זה מדגיש את אופיו של העימות הנוכחי: חלק ניכר מהמשאבים לא הולך להתקפה, אלא להגנה על תשתיות צבאיות ובעלי ברית של ארה”ב במזרח התיכון.

על רקע ההוצאות הגוברות עולה שאלה חריפה יותר ויותר – האם האסטרטגיה הנוכחית מסוגלת להוביל לתוצאה צבאית או פוליטית ברורה.

היקף המכות על איראן והמצב האמיתי של הארסנל שלה

במהלך הקמפיין הנוכחי, כוחות אמריקאים וישראלים תקפו כ-ארבעת אלפים מטרות בשטח איראן. תחת התקפות נפלו מתקנים צבאיים, תשתיות של תוכניות מזל”טים, מחסני נשק ואלמנטים של תשתית טילים.

עם זאת, כפי שמציינים מקורות NYT בממשלת ארה”ב, היקף המכות הללו עדיין לא הוביל לשינוי אסטרטגי. להערכתם, טהראן עדיין שומרת על כמחצית מארסנל הטילים שלה, וכן חלק ניכר מהמזל”טים, שממשיכים לשחק תפקיד מפתח בפעולות אזוריות.

זה אומר שלמרות המכות האינטנסיביות, הפוטנציאל הצבאי של איראן נשאר משמעותי. יתר על כן, יכולתה של המדינה להמשיך בייצור ושיגור מזל”טים מאפשרת לטהראן לשמור על לחץ על מערכות ההגנה האווירית של ארה”ב ובעלי בריתה באזור המפרץ הפרסי.

מזל”טים כגורם למלחמה ממושכת

אנליסטים מקדישים תשומת לב מיוחדת לתפקידם של מזל”טים. בשנים האחרונות איראן מפתחת באופן פעיל ייצור מזל”טים תקיפה, כולל דגמים ידועים כמו “שהד”.

מערכות אלו הפכו לאחד הסמלים של המלחמה המודרנית: זולות, המוניות ויכולות להעמיס על הגנת הטילים של האויב. השימוש בהם במזרח התיכון מראה שטכנולוגיות כאלה יכולות לשמש לא רק בעימותים מקומיים, אלא גם בעימותים בין מדינות גדולות.

מדוע בוושינגטון לא מצליחים לנסח את מטרת המלחמה

על פי נתוני NYT, אחת הבעיות המרכזיות של הקמפיין הנוכחי היא היעדר ניסוח ברור של ניצחון. בהנהגה הפוליטית האמריקאית אין הבנה אחידה האם תוצאת העימות צריכה להיות תבוסה צבאית של תשתית הצבא האיראנית, שינוי מאזן הכוחות האסטרטגי באזור או לחץ פוליטי על הנהגת איראן.

המצב מסתבך גם מהצהרות פומביות של דונלד טראמפ, שלפי הערכות מקורות העיתון, השתנו מספר פעמים במהלך התפתחות העימות. זה מגביר את חוסר הוודאות לא רק בתוך הממשל האמריקאי, אלא גם בקרב בעלי ברית של ארה”ב.

באמצע הדיון בשאלה זו, אנליסטים של נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמים לב לפרט חשוב: מלחמות מודרניות מתחילות לעיתים קרובות מהר יותר מאשר מנסחים את מטרותיהן האסטרטגיות. זה יוצר סיכון לקמפיינים ממושכים, שבהם פעולות צבאיות נמשכות, אך התוצאה הפוליטית נשארת מטושטשת.

מוכנות איראן לעימות ממושך

בינתיים, הצד האיראני מראה מוכנות למלחמה ממושכת. נציג משמרות המהפכה האסלאמית עלי מוחמד נאיני הצהיר כי הכוחות המזוינים של המדינה מסוגלים לנהל פעולות לחימה אינטנסיביות לפחות שישה חודשים ברמת הפעולות הנוכחית.

הצהרות כאלה משקפות את האסטרטגיה של טהראן: ההימור הוא על סיבולת, ייצור המוני של מזל”טים ושמירה על חלק מארסנל הטילים למקרה של הסלמה נוספת.

בהיגיון זה, איראן מנסה להפוך את העימות למלחמת התשה, שבה הזמן מתחיל לשחק תפקיד מפתח. ככל שהעימות נמשך יותר, כך העומס הכלכלי והפוליטי על ארה”ב ובעלי בריתה גבוה יותר.

על רקע זה, השאלה מה בדיוק צריך להיחשב כניצחון הופכת לבעיה לא רק צבאית, אלא גם פוליטית. בעוד בוושינגטון נמשכות הדיונים על המטרות האסטרטגיות, העימות במזרח התיכון מקבל בהדרגה סימנים של מלחמה אזורית ממושכת.