היד הבלתי נראית של מוסקבה מעל איראן: מה האות של בלומברג אומר לישראל ולאזור

על פי נתוני בלומברג, המודיעין הרוסי עשוי לסייע לאיראן בהכנת מתקפות תגמול נגד ארה”ב, ישראל ובעלי בריתם במדינות המפרץ הפרסי. מדובר, כך טוענים מקורות המכירים את הערכות המודיעין האמריקאי והמערבי, לא רק בתמיכה פוליטית, אלא גם בדברים מעשיים יותר – תמונות לוויין, עצות טקטיות והמלצות לשימוש ברחפנים.

לקהל הישראלי זה לא נראה כמשהו מופשט. להיפך, זהו עוד אישור לכך שהמלחמה נגד אוקראינה, המלחמה של איראן נגד ישראל והלחץ על הנוכחות האמריקאית במזרח התיכון מתגבשים יותר ויותר למערכת קואורדינטות אחת. בה טכנולוגיות, טקטיקות ומודיעין מתחילים להסתובב בין יריבי המערב כמעט ללא המגבלות הקודמות.

מה בדיוק טוען בלומברג ולמה זה חשוב לישראל

תמצית הפרסום של בלומברג מסתכמת בכך: מוסקבה, לפי מקורות, מספקת כעת לטהראן סוגים שונים של סיוע מודיעיני, כולל תמונות לוויין והמלצות טקטיות, שיכולות לשמש להכוונת רחפנים ותכנון מתקפות. המטרה העיקרית של תמיכה כזו, כפי שטוען החומר, היא לחזק את יכולות איראן במתקפות תגמול נגד הכוחות האמריקאים באזור.

עם זאת, בפרסום עצמו יש הסתייגות חשובה, ואי אפשר להתעלם ממנה. המקורות מודים: עדיין לא ברור עד כמה המידע הזה עדכני, עד כמה הוא מדויק וכמה פעמים רוסיה מעבירה לאיראן נתונים המתאימים לשימוש מיידי. כלומר, לא מדובר במנגנון מוכח ציבורית עם תמונה מלאה, אלא בהערכות מודיעיניות רציניות וחשדות גוברים שכבר אי אפשר לייחס למקריות.

לישראל זו כבר לא היסטוריה חיצונית

ישראל במבנה הזה לא נמצאת בפריפריה, אלא במרכז הסיכון.

אם הסיוע הרוסי לאיראן אכן כולל אלמנטים המגבירים את הדיוק, ההסתרה או היעילות של המתקפות, זה אומר שנגד ישראל ובעלי הברית האמריקאים באזור עשוי לשמש לא רק המשאב האיראני, אלא גם הניסיון הצבאי הרוסי שנצבר. והניסיון הזה, כפי שהראתה אוקראינה, מבוסס על התשה ממושכת, מתקפות סדרתיות ברחפנים, שילוב של לחץ פסיכולוגי והעמסת מערכות ההגנה האווירית.

זו הסיבה שהנושא מפסיק להיות רק דיפלומטי. הוא הופך לצבאי, טכנולוגי ואסטרטגי בו זמנית.

לא מדובר רק באיראן

בפרסום ניתן דגש מיוחד לחששות שהסיוע לטהראן עשוי להגיע לא רק ממוסקבה. לאחר תדרוך מודיעיני סגור על איראן, הסנאטור האמריקאי ריצ’רד בלומנטל הצהיר כי רוסיה כנראה מסייעת לטהראן “באופן פעיל ואינטנסיבי” – במודיעין ואולי באמצעים אחרים. הוא גם הניח כי לסיוע לאיראן עשוי להיות מעורב גם סין.

בייג’ינג דחתה את החשדות הללו. נציג שגרירות סין בוושינגטון, ליו פנג’וי, כינה את ההאשמות הללו חסרות בסיס והצהיר כי סין משחקת “תפקיד קונסטרוקטיבי” בהפחתת ההסלמה והשבת השלום. אך עצם הופעת החשדות הללו מראה כיצד בוושינגטון תופסים כעת את הרחבת הסכסוך סביב איראן.

איך המלחמה נגד אוקראינה הגיעה למזרח התיכון

לישראל חשוב במיוחד לא רק עצם העובדה האפשרית של הסיוע הרוסי לאיראן, אלא גם אופי הסיוע הזה. שר ההגנה הבריטי ג’ון הילי הצהיר בלונדון כי לא יופתע אם מאחורי חלק מההחלטות הטקטיות של איראן עומדת “יד נסתרת” של ולדימיר פוטין. הניסוח הזה אינו מקרי.

הילי הדגיש במיוחד כי דגמי המתקפות האיראניות מזכירים את השיטות שרוסיה משתמשת נגד אוקראינה. וזה כבר רגע מפתח. כי מדובר לא רק בברית פוליטית בין מוסקבה לטהראן, אלא בהעברת פרקטיקות מלחמה מזירה אחת לאחרת.

רחפנים, גובה טיסה ושיעורים מהחזית האוקראינית

לפי דיווחים בתקשורת המערבית, מפעילי רחפנים איראניים החלו להשתמש ברחפנים בגבהים נמוכים יותר. זה מקשה על גילויים ויירוטם על ידי מערכות הגנה אווירית מודרניות. לישראל, שחיה במצב של התאמה מתמדת של ההגנה האווירית שלה לאיומים חדשים, זו לא פרט טכני קטן, אלא אות חשוב ביותר.

אוקראינה כבר כמה שנים מהווה מגרש ניסויים שבו רוסיה יחד עם הטכנולוגיות האיראניות מפתחת טקטיקות של שימוש המוני ברחפנים תקיפה. ואם כעת הניסיון הזה חוזר למזרח התיכון בצורה משופרת, ישראל מתמודדת לא רק עם איום איראני, אלא עם איום שעבר בדיקה נוספת במלחמה גדולה.

בזה טמון הקשר האמיתי בין שתי החזיתות, שעליו מדברים יותר ויותר לא רק אנליסטים אוקראינים, אלא גם מערביים.

וכאשר Nikk.Agency — חדשות ישראל כותבת על חפיפה כזו של אינטרסים בין מוסקבה, טהראן ואולי שחקנים אנטי-מערביים אחרים, זה כבר לא שאלה של ניסוחים רועשים. זו ניסיון להראות לקורא הישראלי דבר פשוט: המלחמה נגד אוקראינה מזמן הפסיקה להיות רק נושא אוקראיני, והאיום האיראני – רק מזרח תיכוני.

למה הברית בין מוסקבה לטהראן הפכה עמוקה יותר אחרי 2022

לאחר הפלישה המלאה לאוקראינה ב-2022, רוסיה מצאה את עצמה בבידוד בינלאומי והחלה לחפש שותפים באופן פעיל יותר בקרב יריבים אחרים של ארה”ב. אז שיתוף הפעולה הצבאי בין מוסקבה לטהראן הפך בולט במיוחד.

ה-Shahed האיראניים, שרוסיה החלה להשתמש בהם בהמוניהם נגד ערים אוקראיניות ותשתיות אנרגיה, הפכו לא רק לנשק. הם הפכו לסמל של ציר חדש של חילופים: איראן מספקת טכנולוגיות ופלטפורמות, רוסיה – את קנה המידה של המלחמה, שדה להתאמה ואולי כעת גם צורות תמיכה תגמוליות.

לישראל זו חדשות רעות לא רק במובן הצבאי, אלא גם במובן הגיאופוליטי. כי מדובר ביצירת שותפות יציבה, שבה שני הצדדים מפיקים תועלת מהעימות עם המערב.

למה מדובר כבר בקונפיגורציה חדשה של איומים

היום השאלה המרכזית היא: האם שיתוף הפעולה הזה מוגבל רק לחילופים בין רוסיה לאיראן. אם החשדות לגבי הסיוע הסיני יאושרו לפחות חלקית, בפני ארה”ב, ישראל ובעלי הברית הערביים של וושינגטון במפרץ הפרסי תעמוד כבר לא מערכת מקבילה של משברים, אלא תיאום רחב יותר של כוחות המעוניינים בהחלשת ההשפעה האמריקאית.

ישראל לא מסתכלת על זה מתוך עניין אקדמי

לירושלים זו קודם כל שאלה של ביטחון מעשי.

אם המתקפות האיראניות הופכות לטכנולוגיות יותר, אם יש להן ליווי מודיעיני איכותי יותר, אם הטקטיקה של הרחפנים מאמצת את הניסיון של המלחמה הרוסית נגד אוקראינה, אז מחיר הטעות בהערכת האיום עולה. במיוחד בתנאים שבהם המתקפות עשויות להיות מכוונות לא רק נגד ישראל ישירות, אלא גם נגד מתקנים אמריקאים ותשתיות בעלות ברית באזור.

כאן חשוב גם דבר נוסף. גם אם חלק מהדיווחים הנוכחיים יתבררו מאוחר יותר כלא מלאים או יעודכנו, הכיוון עצמו כבר ברור: יריבי ארה”ב מחליפים ניסיון, כלים ואולי גם תמיכה מודיעינית בצורה הדוקה יותר. ולכן ישראל נאלצת לשקול את האיום האיראני כבר לא בנפרד, אלא בקשר עם הגורם הרוסי.

מה זה משנה בתפיסת האזור

המזרח התיכון תואר זמן רב כעולם משברי נפרד עם ההיגיון שלו. אבל התמונה הנוכחית נראית אחרת.

החזית האוקראינית, ההסלמה האיראנית, המתח סביב הנוכחות האמריקאית במפרץ הפרסי ושיתוף הפעולה הגובר בין מוסקבה, טהראן וכפי שחוששים בוושינגטון, שחקנים אחרים – זה כבר זירה אסטרטגית אחת כוללת. בה טכנולוגיות, מודיעין ושיטות מלחמה חוצים גבולות הרבה יותר מהר מאשר נוסחאות דיפלומטיות.

לכן הפרסום של בלומברג חשוב לא רק כהדלפה רועשת נוספת. הוא מצביע על מגמה מדאיגה יותר. אם בעבר ניתן היה לדבר על בריתות נפרדות לפי אינטרסים, כעת מתגבשת יותר ויותר מבנה שבו מתקפות על אוקראינה, לחץ על ישראל ומתקפות על כוחות אמריקאים באזור הופכים לחלקים מקו עימות אחד.

וזה, אולי, הדבר הכי לא נעים לישראל. נגדה פועל כבר לא רק יריב מקומי, אלא רשת שבה מלחמות אזוריות מזינות זו את זו.