- March 17, 2026
- 12:13 am
- מזרח תיכון
16 במרץ 2026, סוכנות הידיעות TASS הציגה בכותרת נוסחה שכבר בעצמה פועלת כמכה פוליטית: אוקראינה, כביכול, עשויה להפוך ל’שותפה לתוקפנות של ארה”ב וישראל נגד איראן’. הסיבה לכך הייתה הצהרתו של נציג משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בגאי, שהאשים את ולדימיר זלנסקי ב’ניסיון לגרור את קייב לסכסוך עם טהראן’ באמצעות שליחת יועצים צבאיים ומומחים לסיוע לבעלי ברית של ארה”ב בהדיפת רחפנים איראניים. בגרסה שהפיצה TASS, זה כבר לא סיוע הגנתי, לא חילופי ניסיון ולא ייצוא מומחיות אוקראינית, אלא כמעט כניסה ישירה של אוקראינה למחנה ‘התוקפים’.
כאן חשוב לא רק מה שאמר בגאי, אלא גם איך בדיוק זה הוצג. ה’דיפלומט’ האיראני אמר את הנוסחה המפתח: התנהגות כזו, לפי גרסת טהראן, פירושה ‘שותפות בסכסוך’ ו’שיתוף פעולה עם תוקפים נגד איראן’, ולכן תגרור ‘אחריות בינלאומית’ של המדינה. זה כבר לא טירדה רגשית על רקע המלחמה. זו ניסיון ליצור מראש מסגרת פוליטית-תעמולתית שבה כל צעד הבא של קייב יוכל להיות מוסבר כ’פעולה עוינת נגד הרפובליקה האסלאמית’.
מה בדיוק אמר טהראן ולמה זה לא רק איום נוסף
הסיפור לא נוצר יש מאין. כבר ב-5 במרץ דיווחה רויטרס כי ולדימיר זלנסקי, לאחר בקשה מצד ארה”ב, הורה לספק סיוע להגנה מפני רחפני שאהד במזרח התיכון ולהבטיח נוכחות של מומחים אוקראינים. וכבר ב-15 במרץ רויטרס הבהירה: קייב שלחה שלוש קבוצות מומחים למזרח התיכון להערכת המצב ולהדגמת איך צריכה לעבוד הגנה נגד רחפנים; הוזכרו קטאר, איחוד האמירויות, ערב הסעודית ובסיס אמריקאי בירדן. באותה פרסום זלנסקי אמר במפורש כי לאוקראינה חשובים גם הטכנולוגיות וגם המימון בתמורה לסיוע כזה.
בדיוק על הרקע הזה נפלו דברי בגאי. טהראן בחרה במודע את הפרשנות הקשה ביותר: לא סיוע בהגנה מפני רחפנים, אלא ‘גרירת אוקראינה למלחמה נגד איראן’. לקורא הישראלי תרגיל כזה מוכר היטב. כאשר הצד האיראני לא יכול להכחיש שרחפניו הפכו לחלק מאיום אזורי, הוא משנה את הדגש ומנסה להאשים את מי שעוזר להפיל את הרחפנים האלה.
נוסחת ‘האחריות הבינלאומית’ — זה כבר שפת הלחץ
הביטוי על ‘אחריות בינלאומית’ נשמע חזק, אבל המשמעות שלו שונה.
טהראן לא מציגה לעולם מנגנון משפטי מוכן נגד קייב. היא יוצרת בסיס פוליטי ללחץ נוסף: מידע, דיפלומטי, ובמקרה של הסלמה — גם לאיומים חדשים כלפי אוקראינה. זו אותה לוגיקה שבה נציגים איראניים בשבועות האחרונים הזהירו מדינות אחרות: סיוע לארה”ב ולישראל ייחשב כהשתתפות בצד ‘התוקפים’.
עכשיו מנסים להכניס את אוקראינה לאותו שורה.
למה כאן חשוב יותר לא קייב, אלא הציר איראן–רוסיה
אם נסיר את הרעש, תישאר הנקודה המרכזית: המתקפה האיראנית על קייב בסיפור הזה נראית כמציאות הפוכה. דווקא איראן הפכה לאחד הספקים החיצוניים המרכזיים של המלחמה נגד אוקראינה עצמה. ב-29 בינואר 2026 הצהיר מועצת האיחוד האירופי במפורש כי איראן ממשיכה לתמוך צבאית במלחמה הרוסית נגד אוקראינה, והטילה מגבלות חדשות, כולל צעדים נגד אנשים ומבנים הקשורים לתוכנית הרחפנים והטילים האיראנית. זה כבר לא ויכוח של פוליטולוגים ולא רטוריקה אוקראינית. זו עמדת האיחוד האירופי הרשמית: איראן ורוסיה קשורות לא באפיזודה, אלא בשותפות צבאית-טכנולוגית יציבה.
יתרה מכך, עד אמצע מרץ 2026 הקשר הזה נראה עוד יותר ציני. רויטרס ב-15 במרץ העבירה את דברי זלנסקי כי עכשיו כבר רוסיה מספקת לאיראן שאהד למתקפות על ארה”ב וישראל. גם אם הסיפור הזה עוד יתבהר בפרטים, הפנייה עצמה כבר מראה: מה שהתחיל פעם כסיוע איראני לקרמלין למתקפות על ערים אוקראיניות, עכשיו חוזר למזרח התיכון כאלמנט של תשתית צבאית אנטי-ישראלית ואנטי-מערבית כוללת. לפנינו לא שני משברים נפרדים, אלא קו אחד של חילופי נשק, טכנולוגיות וכיסוי אסטרטגי.
לחדשות ישראל — Nikk.Agency כאן חשוב ביותר דווקא השכבה הזו. איראן ורוסיה בקונפיגורציה כזו כבר לא פועלות כשותפים מזדמנים, אלא כבעלי ברית בציר רשע משותף, שמכה באוקראינה ברחפנים וטילים, ואז משתמש באותו ניסיון, באותם כלים ובאותה לקסיקון פוליטי נגד ישראל ובעלי ברית אמריקאים במזרח התיכון. לכן דברי בגאי על ‘שותפות’ נשמעים לא כטענה איראנית עצמאית, אלא כחלק מחזית לחץ גדולה משותפת.
למה TASS מאמצת את זה בשמחה כזו
לסוכנות הממשלתית הרוסית הסיפור הזה משתלם משתי סיבות.
ראשית, הוא מאפשר להציג את אוקראינה לא כקורבן של שיתוף פעולה צבאי רוסי-איראני, אלא כביכול כמשתתפת חדשה ב’מלחמה זרה’ בצד ארה”ב וישראל.
שנית, זה עוזר למוסקבה ולטהראן להדביק שני חזיתות לסיפור אחד: אם אוקראינה עוזרת להגן מפני שאהד במפרץ הפרסי, אז היא כבר לא רק נלחמת עם רוסיה, אלא משתתפת במעגל אנטי-איראני רחב. עבור התעמולה הרוסית זו קונסטרוקציה נוחה — להעביר את תשומת הלב מהעובדה של סיוע איראני לקרמלין להאשמת קייב ב’שותפות’.
מה זה אומר לישראל ואיך הסיפור עשוי להסתיים
לישראל החדשות האלה חשובות לא בגלל שטהראן שוב העלתה את רמת הרטוריקה. הן חשובות כי איראן למעשה מודה: הניסיון האוקראיני במאבק נגד שאהד הפך לאסטרטגי עבור מדינות המזרח התיכון. מדינות האזור מוציאות כמויות גדולות של טילים נגד מטוסים להדיפת מתקפות איראניות, וקייב מציעה לא סולידריות מופשטת, אלא מומחיות מעשית אמיתית, שקיבלה תחת מתקפות של אותם רחפנים. זה מה שמכעיס את טהראן יותר מכל.
בטווח הקרוב הסיפור, ככל הנראה, ימשיך לא בתהליך משפטי, אלא בסבב חדש של לחץ על אוקראינה — דרך איומים, תעמולה וניסיונות להציג את קייב כחלק מקואליציה עוינת.
אבל עמוק יותר יש כאן משהו אחר.
איראן כבר מודה בפומבי שהמאבק נגד רחפניה כבר לא נושא אוקראיני בלבד. הוא הפך לחלק מארכיטקטורת ביטחון חדשה במזרח התיכון. ולכן, עבור ישראל זה כבר מזמן לא סיפור זר.
