רקטה, RT ותוכנית ישנה של מוסקבה: איך הפציעה של צוות הצילום בלבנון הפכה לקמפיין נגד ישראל

ב-19 במרץ 2026, המדיה הממלכתית הרוסית השיקה גל מידע סינכרוני לאחר הדיווח על פציעת עובדי RT בדרום לבנון. לפי גרסת הערוץ עצמו, ראש משרד RT בלבנון סטיב סוויני והצלם של צוות הצילום עלי רידה נפצעו כתוצאה מתקיפה ישראלית, כשהיו ליד גשר סמוך לבסיס צבאי. כמעט מיד לאחר מכן, TASS ומשרד החוץ הרוסי החלו לקדם פרשנות פוליטית לאירוע: התקיפה לכאורה אינה יכולה להיחשב כמקרית, וארגונים בינלאומיים, לדברי מריה זכרובה, צריכים להגיב.

בסיפור הזה חשוב לא רק האירוע עצמו, אלא גם מהירות השילוב שלו בתבנית המוכרת למוסקבה. תחילה נשמע האשמה רגשית. לאחר מכן מצטרפת סוכנות ממשלתית. ואז יוצא נציג רשמי של משרד החוץ. ובסופו של דבר, הקהל מקבל לא רק חדשות על פצועים, אלא מבנה פוליטי מוכן: ישראל, לכאורה, מכוונת לתקוף את ‘העיתונות’, ורוסיה שוב מנסה לתפוס עמדה של מאשימה ופרשנית מוסרית.

מה בדיוק הצהירו RT, TASS ומשרד החוץ הרוסי

הגרסה שהחלו מיד לקדם המדיה הממלכתית הרוסית

לפי דיווחי RT, סטיב סוויני והצלם של קבוצתו נפצעו בדרום לבנון, כאשר מטוס ישראלי שיגר טיל על רכבם בעת חציית גשר סמוך לבסיס צבאי. עלי רידה הצהיר שהתקיפה הייתה מכוונת, ועל העיתונאים עצמם הייתה תלבושת עם סימון ‘עיתונות’. הערוץ הדגיש שהפצועים בהכרה ומקבלים טיפול רפואי בבית חולים.

לאחר מכן נכנס לתמונה TASS. הסוכנות הממשלתית חזרה במהירות על התזות המרכזיות של RT והביאה בכותרת לא את עצם הפציעה, אלא מסקנה פוליטית: משרד החוץ הרוסי מצפה לתגובה מארגונים בינלאומיים, שכן התקיפה ‘לא יכולה להיקרא מקרית’. כלומר, עוד לפני כל בדיקה בינלאומית מלאה, הצופה קיבל פסק דין מוכן.

כיצד זכרובה שילבה את המקרה הזה ברטוריקה אנטי-ישראלית רחבה יותר

מריה זכרובה הלכה עוד רחוק יותר. היא קישרה את האירוע לקו האנטי-ישראלי הכללי, זכרה את מותם של עיתונאים בעזה וטענה שעל רקע זה המקריות לכאורה נשללת. הנוסחה כאן שקופה לחלוטין: כל אירוע עם עיתונאי פצוע או הרוג מיד ממוקם בהקשר מוכן מראש, שבו ישראל צריכה להיראות לא כמדינה הנלחמת נגד אויבים חמושים, אלא כצד המכוון לתקוף את העיתונות.

כך בדיוק פועלת התעמולה החוץ-מדינית הרוסית. היא לא מחכה לסיום הבדיקה, לא מפרידה בין אזור קרבות למיקום שקט, לא מבהירה את נסיבות נוכחות צוות הצילום ליד הבסיס הצבאי והגשר באזור קונפליקט פעיל. לה חשוב דבר אחר — לתפוס במהירות את הגובה המוסרי בשידור.

מדוע הסיפור הזה כל כך מועיל למוסקבה דווקא עכשיו

רוסיה מנסה לדבר על ‘העיתונות’, בעוד היא עצמה משרתת תעמולה צבאית במשך שנים

צריך לקרוא לדברים בשמם. RT — זה לא משקיף בינלאומי נייטרלי ולא מוסד עיתונאי עצמאי. זהו אחד הכלים המרכזיים של התעמולה הממלכתית הרוסית, המשולב במערכת ההשפעה החוץ-מדינית של הקרמלין. לכן, כאשר גורמים רשמיים רוסיים מנסים להציג את התקיפה על צוות הצילום של RT כמעשה סמלי מיוחד נגד חופש העיתונות, מדובר לא בהגנה על עיתונאות, אלא בהגנה על המשאב התעמולתי שלהם.

מכאן גם מהירות התגובה העצבנית. במקרה של אירוע שטח רגיל, מוסקבה הייתה יכולה להסתפק בתגובה דיפלומטית יבשה. כאן הופעלה המכונה המלאה: RT, TASS, משרד החוץ, הצהרות רגשיות, רמזים לשערורייה בינלאומית. כלומר, השאלה אינה רק בפציעת שני העובדים, אלא באפשרות להשתמש במקרה הזה לגל חדש של לחץ על ישראל בשדה המידע.

לבנון, עזה ונושא ‘התקיפות על עיתונאים’ הופכים לעלילה אחת

לקהל הרוסי, וגם לחלק מהקהל הבינלאומי, הקו הזה מאוד נוח. מחברים יחד את דרום לבנון, עזה, ארגונים בינלאומיים, רטוריקה הומניטרית ותדמית ישראל כמדינה שלכאורה פועלת באופן שיטתי נגד המדיה. זו טכניקה ישנה: להוציא מהתמונה את ההקשר הצבאי, להעלות לקדמת הבמה את הנפגע הרגשי, ואז לבנות פוליטית את השאר.

NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר לא פעם שמו לב לטקטיקה כזו: המדיה הרוסית והפרו-איראנית פועלות יותר ויותר באחדות במקום שבו יש צורך להחליש את המעמד הבינלאומי של ישראל. משתנים הבמות, משתנים הניסוחים, אבל הלוגיקה נשארת. ישראל מוצגת לא כמדינה המתגוננת מרשת איומים חמושים, אלא כמטרה נוחה להאשמות מוסריות, שלאחריהן באות התקפות דיפלומטיות ותעמולתיות.

מדוע לקהל הישראלי חשוב להסתכל לא רק על האירוע עצמו, אלא גם על המסגרת סביבו

באזורי קרבות השאלה תמיד מורכבת יותר מהכותרת של TASS

גם אם נצא מהדיווחים הרוסיים עצמם, מדובר באזור ליד בסיס צבאי, על גשר בדרום לבנון ובאזור קונפליקט פעיל, שבו צבא ישראל מבצע פעולות נגד תשתיות עוינות. זה כבר אוטומטית הופך כל מצב למורכב מבחינת הערכה. עצם נוכחות קבוצת מדיה במקום כזה עדיין לא מוכיחה לא תקיפה מכוונת על העיתונות ולא ההפך. לשם כך נדרשת בדיקה עובדתית, שהצד הרוסי, כמובן, כבר החליף בנרטיב מאשים משלו.

זהו הנקודה המרכזית. מוסקבה לא מוכיחה — היא כופה פרשנות. והיא עושה זאת מתוך חישוב על קהל מוכן מראש, שצריך לשמוע לא ‘יש פצועים, הנסיבות מתבררות’, אלא ‘ישראל תקפה במכוון עיתונאים’.

לישראל זה חלק ממלחמת מידע רחבה יותר

ישראל היום מנהלת לא רק קמפיין צבאי, אלא גם מאבק מתמיד על פרשנות המתרחש. כל אירוע, כל תמונה, כל פציעה, כל שבר טיל או תקיפה על מטרה בלבנון, עזה, סוריה או מעבר — כל זה מיד הופך לאלמנט בקרב בינלאומי גדול על דמות התוקפן והקורבן.

ולכן הסיפור עם RT חשוב לא בכך שלערוץ התעמולה יש כותרות חדשות רועשות. חשוב יותר: אנחנו שוב רואים כיצד הדיפלומטיה הרוסית והמדיה הממלכתית הרוסית מנסים לשלב את ישראל בתסריט מאשים שנכתב מראש. לא כדי לברר מה קרה, אלא כדי להשתמש במה שקרה כעוד מנוף לחץ.

בעצם, זו מהות כל המבנה. לא עיתונאות. לא הגנה על העיתונות. ובוודאי לא אהבה פתאומית של מוסקבה למשפט הבינלאומי. אלא מבצע מידע קר, מוכר, שעובד מזמן — נגד ישראל, לטובת אלה שמועיל להם שהמלחמה שלו על ביטחון תיראה בעולם כפשע.