הפנייה הסעודית של קייב: אוקראינה מביאה את המלחמה עם המל”טים האיראניים למזרח התיכון

ב-27 במרץ 2026, ולדימיר זלנסקי הודיע כי אוקראינה וערב הסעודית חתמו על הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני. לדבריו, המסמך יוצר בסיס לחוזים עתידיים, אינטראקציה טכנולוגית והשקעות, והלוגיקה של העסקה מבוססת על חילופי ניסיון ויכולות: קייב מוכנה לשתף את הפתרונות שלה בתחום ההגנה מפני בליסטיקה ורחפנים, בעוד ריאד מחזיקה במשאבים וטכנולוגיות שמעניינים את אוקראינה.

לקהל הישראלי כאן חשובה לא רק החדשה עצמה, אלא המשמעות הרחבה יותר שלה. אוקראינה, שכבר חיה חמש שנים תחת מתקפות ‘שהידים’, מתחילה למעשה להפוך את הניסיון הצבאי שלה למוצר ביטחוני לייצוא למדינות המפרץ. כלומר, האיום האיראני מפסיק להיות מחולק ל’אירופי’ ו’מזרח תיכוני’. זה כבר אותו סיפור צבאי, פשוט במפות שונות.

אוקראינה מציעה לערב הסעודית לא סיסמאות, אלא מערכת מתורגלת

זלנסקי ניסח זאת די ישירות: אוקראינה מוכנה לשתף את המומחיות והמערכות שלה עם ערב הסעודית כדי לחזק יחד את הגנת החיים. רויטרס מציין במיוחד כי לפני הפגישה עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן נחתם הסכם מסגרת לשיתוף פעולה ביטחוני, המתמקד בחוזים, טכנולוגיות והשקעות. כלומר, לא מדובר במזכר סמלי לצילום, אלא בניסיון ליצור קשר מעשי ארוך טווח.

מאחורי זה עומדת מתמטיקה צבאית מאוד קונקרטית. אוקראינה למדה להפיל רחפנים איראניים בתנאים של מתקפות רוסיות כמעט יומיומיות, תוך שימוש לא רק במערכות הגנה אווירית יקרות, אלא גם בפתרונות זולים יותר – יירוטים, לוחמה אלקטרונית, תכניות משולבות לגילוי והשמדת מטרות. זה בדיוק הניסיון הזה שדרוש כעת למדינות המפרץ, שהתמודדו עם אותו סוג של איומים מצד איראן.

וכאן חשוב לא לאבד את העצב הראשי של החדשה. ערב הסעודית, כמו מדינות אחרות באזור, כבר מזמן מחזיקה בפטיוט ו-THAAD, אבל אפילו זלנסקי בנאומו לפרלמנט הבריטי הדגיש: מערכות אלו אינן מספיקות להגנה מלאה מפני מתקפות רחפנים זולות המוניות. איראן מתמקדת באסימטריה כזו – להרוג בזול, להעמיס את ההגנה ביוקר. אוקראינה הייתה אחת המדינות הבודדות שנאלצו ללמוד לשבור את הלוגיקה הזו בקרב אמיתי.

זה כבר לא רק סיפור סעודי

כבר ב-10 במרץ רויטרס דיווח כי קייב שלחה קבוצות מומחים להגנה אווירית לקטאר, איחוד האמירויות וערב הסעודית. ב-15 במרץ זלנסקי דיבר כבר על שלוש קבוצות והזכיר במיוחד את הבסיס האמריקאי בירדן, לשם גם נשלחה עזרה. וב-17 במרץ בנאום לפרלמנט הבריטי הוא הודיע כי במדינות המזרח התיכון והמפרץ נמצאים 201 מומחים אוקראינים, ועוד 34 מוכנים לשליחה; בין המדינות הוא ציין את איחוד האמירויות, קטאר, ערב הסעודית וכווית. מאוחר יותר רויטרס הבהיר כי מספר המומחים האוקראינים עלה ל-228, והגיאוגרפיה כבר כוללת חמש מדינות, כולל ירדן.

במקביל, זלנסקי ב-4 במרץ אמר כי דן באיום האיראני עם מנהיגי בחריין וכווית, וכן עם ירדן, קטאר ואיחוד האמירויות, והוסיף: שותפים, כולל הצד האמריקאי, פונים לאוקראינה לעזרה בהגנה מפני ‘שהידים’. זה פרט חשוב. הוא מראה שקייב כבר לא רק מבקשת מהעולם תמיכה, אלא הופכת בעצמה לספקית של מומחיות יישומית למדינות שבעבר נתפסו רק כתורמות או מזמינות נשק.

לישראל זהו אות רחב יותר מאשר חדשות רגילות על הסכם דו-צדדי

הקורא הישראלי כאן מבחין במהירות במה שחלק מאירופה מפספס מתוך הרגל. אותו חבילת טכנולוגיה איראנית פועלת כעת נגד אוקראינה, נגד מדינות המפרץ, נגד מתקנים אמריקאים באזור ונגד בעלי ברית של ארה”ב בכלל. כאשר אוקראינה חותמת על הסכם ביטחוני עם ערב הסעודית, היא למעשה משתלבת בארכיטקטורה אזורית רחבה יותר של הרתעת איראן.

זו הסיבה שהשיחות על כך שקייב כביכול ‘נכנסת למלחמה זרה’ נשמעות שטחיות מדי. אוקראינה לא נכנסת למזרח התיכון כצבא חדש מסוג משלחת. זלנסקי אמר במפורש שזה לא השתתפות במבצעי לחימה ושאוקראינה לא נמצאת במלחמה עם איראן במובן הישיר. מדובר במשהו אחר: בהעברת הניסיון המצטבר במאבק נגד רחפנים איראניים למקום שבו הניסיון הזה נדרש בפתאומיות.

לירושלים, תל אביב, חיפה ובכלל לקהל הישראלי זה נקרא אפילו יותר פשוט. אם אותה מערכת איום איראנית פועלת בכמה חזיתות, אז התשובה לה הופכת בהדרגה למשותפת. אוקראינה, ישראל ומדינות ערביות במפרץ אינן חייבות להסכים בכל דבר פוליטית, אבל בנושא ההתמודדות עם רחפנים, טילים ופרוקסי איראניים יש להן פחות ופחות מקום למותרות של חוסר הבנה הדדי. זה כבר שאלה של הישרדות התשתיות, האנרגיה והערים.

כאן מופיע ההקשר הרחב יותר, שחשוב במיוחד לשדה התקשורתי הישראלי. החדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency בסיפורים כאלה נדרשות לא כדי לספר מחדש עוד הודעה לעיתונות בינלאומית, אלא כדי להראות את הקשר: איראן לימדה את רוסיה להשתמש ב’שהידים’, רוסיה על בסיס זה מנהלת מלחמה נגד אוקראינה, אוקראינה מפתחת פרקטיקה של יירוט וכעת מעבירה אותה לערב הסעודית ולמדינות מפרץ אחרות, כי אותו כתב יד איראני כבר פוגע במזרח התיכון. בשנת 2026 אלה כבר לא משברים נפרדים. זו מערכת איומים אחת, רק עם נקודות כניסה שונות.

מדוע ‘ציר ההתנגדות’ צריך לקרוא את החדשה הזו ללא אופטימיות מיותרת

מה שהפרוקסי האיראניים עצמם מכנים ‘ציר ההתנגדות’, כולל כבר מזמן כוחות כמו ‘חיזבאללה’, חמאס, ‘הג’יהאד האסלאמי’, קבוצות שיעיות עיראקיות והחוסים. רויטרס ו-CFR מתארים את הרשת הזו במשך שנים רבות כמערכת של בעלי ברית חמושים ופרוקסי איראניים, שדרכה טהראן מרחיבה את השפעתה בכל האזור. לכן החדשה שאוקראינה מתחילה לארוז רשמית את הניסיון האנטי-רחפני שלה בעסקאות עם מדינות המפרץ, נראית לסביבה זו באופן אובייקטיבי רעה. זה לא ציטוט ישיר מהערוצים שלהם, אלא מסקנה שקופה למדי מהאינטרסים שלהם: ככל שיותר מוגנות ערב הסעודית, קטאר, איחוד האמירויות, כווית, ירדן והמתקנים האמריקאים הקשורים אליהם, כך פחות עובדת האסטרטגיה האיראנית של לחץ באמצעות מכות זולות והעמסת מערכות הגנה אווירית.

קייב מנסה להחליף ניסיון צבאי במה שחסר לה עצמה

בסיפור הזה יש גם חישוב אוקראיני קר. זלנסקי לא הסתיר שאוקראינה רוצה לקבל בתמורה כסף וטכנולוגיות, וכן להסכים על אספקת מה שחסר לה עצמה, כולל טילים מסוימים להגנה אווירית. כלומר, שיתוף הפעולה עם ערב הסעודית ומדינות אחרות באזור מבוסס לא על סולידריות רומנטית, אלא על תועלת הדדית. קייב מציעה מומחיות שנבדקה במלחמה. בתמורה היא רוצה לחזק את ההגנה שלה עצמה נגד רוסיה.

זה, אגב, הופך את החדשה לעוד יותר רצינית. אם היה מדובר רק בייעוץ, אפשר היה לשייך אותה לרעש דיפלומטי. אבל כאשר מופיעים הסכמי מסגרת, קבוצות מומחים בשטח, סמינרים לצבא הסעודי ושיחה ישירה על טכנולוגיות, השקעות וחוזים עתידיים, מתברר: אוקראינה ממירה באופן שיטתי את הניסיון החזיתי שלה למשאב חיצוני חדש.

לישראל המסקנה מכאן די קשה, אבל ברורה. המזרח התיכון והחזית האוקראינית כבר לא ניתן לראות כשתי תיקיות נפרדות של ביטחון עולמי. איראן עצמה חיברה אותן מזמן – דרך רחפנים, טכנולוגיות, פרוקסי ואסטרטגיה אנטי-מערבית כללית. כעת אוקראינה מתחילה להגיב על כך בכיוון ההפוך: דרך ייצוא הידע הקרבי שלה למדינות המפרץ.

זו הסיבה שההסכם עם ערב הסעודית – זו לא חדשות חולפות מהז’אנר של ‘חתמו על עוד מסמך’. זה סימן לכך שעל רקע המלחמה עם איראן נוצרת קו שיתוף פעולה חדש, שבו אוקראינה מפסיקה להיות רק מקבלת עזרה והופכת לשותפה באקוסיסטמה הביטחונית של המזרח התיכון. לישראל זו חדשות שכדאי לקרוא בעיון. לא מתוך נימוס לקייב. מתוך תחושת מציאות.