ישראל היום כתב על התמיכה בקהילה היהודית באודסה לאחר המתקפה הרוסית על בית הספר ובית הילדים

העיתון הישראלי ישראל היום ב-17 ביוני 2026 פרסם חומר על גל התמיכה הבינלאומית בקהילה היהודית באודסה לאחר המכה הרוסית על מתקני החינוך והחברה היהודיים.

מדובר במתחם “אור אבנר חב”ד” ובית הילדים “משפחה אוקראינה”, שבו חיים ולומדים ילדים, כולל יתומים וילדים שעברו פינוי, מלחמה ואובדן חיים רגילים.

פרט חשוב: המתקפה עצמה לא התרחשה ב-17 ביוני. המכה הרוסית על אודסה, שגרמה לנזק חמור למתחם בית הספר היהודי ולפגיעה בתשתיות בית הילדים, התרחשה בלילה שבין 30 באפריל 2026.

לפי דיווחים ממקורות יהודיים וישראליים, בזמן האזעקה הצליחו העובדים והמחנכים להוריד את הילדים למקלט. בחומרים מדובר על 124 ילדים שהצליחו להוציא למקום בטוח ברגעים ספורים לפני הפיצוץ החזק. זה בדיוק מה שאיפשר להימנע מטרגדיה בקרב החניכים והצוות.

לאחר המכה, בניין בית הספר נמצא פגוע קשות. תהליך הלמידה נאלץ לעבור למקומות אחרים, וחלק מהשיעורים אורגנו בתנאים שקשה לקרוא להם נורמליים: במסדרונות, בכיתות שהותאמו זמנית ובמרחבים מוגנים. אך הקהילה המשיכה בעבודתה.

בסוף מאי הפכה אודסה לנקודת ביקור של מספר ביקורים בינלאומיים.

ב-31 במאי 2026 ביקר בקהילה היהודית באודסה שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי. ביקורו היה קשור לסיום המסורתי של שנת הלימודים בליציאום “אור אבנר” — חגיגה שבאוקראינה נקראת “הצלצול האחרון”.

בזמן רגיל, טקס כזה מתקיים בחצר בית הספר. אך לאחר המכה הרוסית ועל רקע איומי הביטחון, האירוע הועבר למרחב מוגן. עבור הילדים זה לא היה רק חג בית ספרי, אלא רגע של חזרה לחיים נורמליים לאחר לילה שבו המקלט הציל להם את החיים.

ביום הקודם, ב-30 במאי 2026, ביקר בקהילה שגריר גרמניה באוקראינה הייקו תומס. הוא נפגש עם רב אודסה ודרום אוקראינה אברהם וולף, נציגי הקהילה וילדים מ-“משפחה אוקראינה”. במרכז השיחה הייתה עזרה לילדים, ביטחון ושיקום התשתיות הפגועות.

באותם ימים, במהלך פורום הביטחון של הים השחור, שהתקיים באודסה ב-29–31 במאי 2026, ביקר בקהילה היהודית הלורד הבריטי הנרי ביירון דייוויס, הברון דייוויס מגאוור. הוא הגיע לבית הכנסת ההיסטורי המרכזי של חב”ד, נפגש עם הרב אברהם וולף ודיבר על מצב הקהילה, שאלות אנטישמיות וביטחון המוסדות היהודיים בתנאי מלחמה.

במאמר ישראל היום סיפור זה מוצג כדוגמה לסולידריות בינלאומית יוצאת דופן: ישראל, גרמניה ובריטניה גילו עניין בקהילה היהודית באוקראינה לא ברמת הצהרות כלליות, אלא דרך ביקורים קונקרטיים, פגישות והבטחות לעזרה.

לישראל נושא זה יש משמעות נפרדת. אודסה היא לא רק עיר אוקראינית על הים השחור. זהו אחד מהמרכזים ההיסטוריים של החיים היהודיים במזרח אירופה, עיר הקשורה לתרבות יהודית, מסורת דתית, תנועת הציונות, ספרות וגורלות של משפחות רבות שצאצאיהן חיים היום בישראל.

לכן המכה על בית הספר היהודי ובית הילדים באודסה היא לא רק חדשות אוקראיניות. זהו סיפור על ילדים, קהילה, זיכרון, ביטחון והקשר בין ישראל ליהודי אוקראינה.

חשוב במיוחד שהדבר נוגע לא לעבר, אלא להווה. באודסה ממשיכים לפעול בתי ספר יהודיים, בתי ילדים, בתי כנסת, פרויקטים הומניטריים ומבנים קהילתיים. הם עושים זאת בתנאי אזעקות מתמידות, מתקפות רוסיות והרס, אך לא מפסיקים את העבודה החינוכית והחברתית.

בדיוק בגלל זה הפרסום בישראל היום חשוב לקהל הישראלי. הוא מראה שהמלחמה של רוסיה נגד אוקראינה נוגעת לא רק לחזית, לדיפלומטיה ולפוליטיקה הגדולה. היא נוגעת למשפחות יהודיות קונקרטיות, ילדים, מורים, רבנים, מחנכים וקהילות שמנסים לשמור על חיים, חינוך ומסורת במקום שבו כל יום יכול להתחיל עם אזעקה.

סיפור אודסה לאחר המכה ב-30 באפריל 2026 הוא סיפור על איך 124 ילדים הצליחו לרדת למקלט, איך בית הספר המשיך לפעול למרות ההרס ואיך התמיכה הבינלאומית הפכה עבור הקהילה לא לסמל, אלא לתמיכה מוסרית אמיתית.

לישראל כאן השאלה המרכזית פשוטה: האם אנו רואים את יהודי אוקראינה רק כחלק מתפוצה רחוקה — או כקהילה שמקשרת אותנו עם היסטוריה, אחריות וסולידריות אנושית.