קייב שוב תחת אש: 419 מטרות בלילה, בתים מגורים בהריסות ושאלה לבעלי בריתה של אוקראינה

בלילה שבין 6 ביולי 2026 קייב התעוררה שוב לא מצלצולי שעונים, לא מרעש תחבורה ולא מחיי העיר הרגילים.

היא התעוררה מפיצוצים.

טרוריסטים רוסים ביצעו מתקפה משולבת מסיבית על אוקראינה, כשהכיוון המרכזי היה קייב. זו הייתה כבר המכה הכבדה השנייה על הבירה בתוך ארבעה ימים: בלילה שבין 2 ביולי המתקפה הרוסית גבתה בקייב 31 חיים, יותר ממאה אנשים נפצעו. ועכשיו — שוב בניינים רבי קומות, שוב אש, שוב מצילים על סולמות, שוב אנשים תחת ההריסות.

לפי נתוני חיל האוויר האוקראיני, בלילה שבין 6 ביולי רוסיה שיגרה 419 אמצעי תקיפה אוויריים — 68 טילים ו-351 מל”טים מסוגים שונים. ביניהם היו 6 טילים נגד ספינות 3M22 “צירקון”/”אוניקס”, 23 טילים בליסטיים “איסקנדר-M”/S-400, 33 טילים שיוט X-101, 6 טילים שיוט “קליבר” ו-351 מל”טים תקיפה מסוג שאהד, “גרברה”, “איטלמאס” ומל”טים מדמים.

מערכת ההגנה האווירית האוקראינית הצליחה להפיל או לדכא 363 מטרות: 37 טילים ו-326 מל”טים. זו עבודה עצומה של מגיני השמיים.

אבל הטרגדיה העיקרית של הלילה הזה — במקום אחר.

לפי נתונים ראשוניים של חיל האוויר בשעה 08:30, נרשמו פגיעות של 29 טילים בליסטיים, כולל נגד ספינות ו-18 מל”טים תקיפה ב-34 מיקומים. כמו כן, נרשמה נפילת שברים של מל”טים שהופלו ב-16 מיקומים. הבליסטיקה וה”צירקונים” היו המכה שאוקראינה לא הצליחה לעצור בגלל מחסור בטילים מיירטים.

בניינים מגורים במקום “מטרות צבאיות”

בבוקר 6 ביולי בקייב היה ידוע על 11 הרוגים. בתחילה דווח על 46 פצועים, מהם 27 אושפזו, בין המאושפזים היו שלושה ילדים. מאוחר יותר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי דיבר כבר על כ-60 פצועים בבירה.

זה לא סתם מספרים.

מאחורי כל מספר — אדם שהיה בערב בבית. מישהו ישן. מישהו בדק את הטלפון. מישהו השכיב ילד. מישהו השאיר כוס במטבח ולא ידע שתוך כמה שעות הדירה שלו תהפוך לחור בקיר של בניין רב קומות.

ההשלכות הכבדות ביותר נרשמו ברבעים פודולסקי ו-דרניצקי של הבירה.

ברובע פודולסקי הייתה פגיעה בבניין רב קומות. בבניין אחד נהרסו מבנים מהקומה ה-9 עד ה-5, אנשים הוצאו לאוויר הפתוח וניצלו מהקומות העליונות בעזרת סולמות אוטומטיים. כמו כן, נמשכו חיפושים אחר נפגעים בבניין מגורים בן 21 קומות, שבו ההרס היה מהקומה ה-2 עד ה-5.

ברובע דרניצקי ניזוקו בנייני מגורים, פרצו שריפות בדירות ובקואופרטיב חניה. לפי נתוני TSN, באחד הבניינים בני 25 קומות נפלו שברים ברמת הקומה ה-4, ובבניין מגורים בן 30 קומות פרצה שריפה מהקומה ה-23 עד ה-25.

כמו כן, ההשלכות טופלו ברבעים גולוסייבסקי ו-אובולונסקי. לפי נתוני KGVA, נזקים היו ביותר מ-20 מיקומים, למרות שהדיווחים הראשונים דיברו על 15.

אורלובסקיה: צעצועי ילדים בין ההריסות

יש תמונות שלא דורשות הסברים ארוכים.

ברחוב אורלובסקיה לאחר המכה הרוסית ניזוקו בניינים רבי קומות. גל הפיצוץ ניפץ את רוב החלונות בבניינים הלא גמורים של מתחם המגורים “אורלובסקי”. בחצרות הושמדו עשרות מכוניות חונות. במגרש המשחקים לילדים, שנמצא ליד מקום הפגיעה, נותרו צעצועי ילדים נטושים בין ההריסות.

זהו פני המלחמה הרוסית.

לא מפות במשרדי הקרמלין.

לא תפאורות טלוויזיה עם רשתות הסוואה.

לא התפארות מוספילמובית, שבה השלטון הפוטיני מציג “כוח”.

אלא מגרש משחקים לילדים, שעליו מונחים צעצועים בין זכוכית, מתכת ואבק.

אנשים רצו מהבתים במה שהם היו. מישהו — בחלוקי בית. המצילים הוציאו לא רק אנשים, אלא גם חיות מחמד: לאחת התושבות עזרו להוציא שני חתולים, שישבו בכלובים לאחר הפינוי, מפוחדים כמו בעליהם.

באחד הבתים ההרוסים ברובע פודולסקי, לפי דיווחי התקשורת האוקראינית, נהרגה משפחה שלמה — אם, אב ובן. זו הנקודה שבה השפה הפוליטית נגמרת. נותרת רק שתיקה, שלא ניתן להצדיק בשום “חישובים גיאופוליטיים”.

מחוז קייב: וישנבוי, שריפה ופינוי

המכה לא הייתה רק על הבירה.

במחוז קייב זלנסקי דיווח על 3 הרוגים ו-16 פצועים. ב-וישנבוי נמשכה שריפה במקום פגיעת הטיל, בוצע פינוי אנשים מהאזור הפרטי. לטיפול בהשלכות המתקפה גויסו יותר מ-400 מצילים ושוטרים.

מאוחר יותר הרשויות המחוזיות הבהירו שמספר הפצועים בקייבשצ’ינה עלה ל-26 אנשים, ביניהם — שני ילדים: תינוק בן 9 חודשים ו-ילד בן 12. מוישנבוי, בגלל איום של פיצוץ חוזר, פונו זמנית יותר מ-500 תושבים.

זו פרט חשוב: גם לאחר הפיצוץ הסכנה לא הסתיימה.

אנשים לא רק איבדו בתים, חלונות, מכוניות ותחושת ביטחון. הם גם פונו בגלל סיכון לפיצוץ חוזר. כלומר, המכה הרוסית המשיכה לאיים עליהם גם לאחר שהטיל כבר נפל.

פטריוט, שחסר

נשיא אוקראינה אמר ישירות את מה שברור כבר זמן רב בקייב, במוסקבה, בטהרן ובבירות המערב: הצבא האוקראיני עבד היטב נגד מל”טים וטילי שיוט, אבל לא הצליח לעצור את הבליסטיקה הרוסית בגלל מחסור בטילים מיירטים למערכות פטריוט.

דווקא פטריוט נשאר האמצעי המרכזי להגנה מפני מכות בליסטיות. דווקא טילים מיירטים — לא מילים יפות, לא הצהרות, לא “דאגה”, אלא טילים קונקרטיים על משגרים קונקרטיים — קובעים אם בניין רב קומות יעמוד בבוקר או יהפוך לקבר אחים.

רויטרס, בהתבסס על נתוני חיל האוויר, מציינת גם: רוסיה השתמשה ב-68 טילים ו-351 מל”טים, מערכת ההגנה האווירית האוקראינית הפילה או דיכאה 37 טילים ו-326 מל”טים, אבל לא טילים בליסטיים ולא טילים על-קוליים/היפר-קוליים במתקפה זו יורטו.

זלנסקי קרא לארה”ב ולשותפים האירופיים לצאת מפסגת נאט”ו באנקרה עם החלטות חזקות להגנת השמיים האוקראיניים. המשפט שלו נשמע כהאשמה וכבקשה בו זמנית: כל עוד הטילים לפטריוט נשארים במחסנים של בעלי הברית, רוסיה מקבלת תמריץ להמשיך “לנצח” בנייני מגורים.

לקהל הישראלי זה צריך להיות מובן במיוחד.

בישראל יודעים מה זה לילה תחת טילים. יודעים מה זו תלות בהגנה אווירית. יודעים שלפעמים בין חיים למוות עומד לא נוסחה דיפלומטית, אלא מיירט שהצליחו להציב בזמן.

לכן נאחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה דגש על פרט זה: השאלה האוקראינית היום — זו לא רק שאלה של חזית. זו שאלה של זכות אנשים שלווים לישון בדירותיהם ולא למות כי הטילים הנדרשים שוכבים במחסנים של בעלי הברית.

פסגת נאט”ו וההפגנתיות של מוסקבה

המתקפה הזו התרחשה ערב פסגת נאט”ו באנקרה, שתוכננה ל-7–8 ביולי 2026. ערב קודם זלנסקי הזהיר, שלפי נתוני המודיעין, רוסיה מכינה מתקפה מסיבית חדשה. הוא קישר זאת להרגל של פוטין לפעול בהפגנתיות — לאחר יום העצמאות של ארה”ב ולפני פסגת נאט”ו.

זו לא מקריות.

השלטון הטרוריסטי הרוסי אוהב סמלים וחי מהפגנת כוח. קודם מראים לעולם את הדיקטטור בתפאורות, שבהן מפות ורשתות הסוואה אמורות להציג “כוח צבאי”. אחר כך טילים רוסיים עפים לערים אוקראיניות ישנות.

וזה מסר שמופנה לא רק לאוקראינה.

מוסקבה מראה לאירופה: הנה מה שאנחנו יכולים.

הנה איך נראית מלחמה, אם לא עוצרים אותה בזמן.

הנה מה שיקרה לבתים, בתי חולים, בתי ספר, תחנות כוח ורחובות, אם המערב ימשיך להעמיד פנים שניתן להימנע מ”הסלמה” על ידי ויתורים לטרוריסט.

מאז 2022, ואם נסתכל רחב יותר — מאז המלחמה נגד גאורגיה ב-2008, רוסיה שוב ושוב מראה שהאגרסיה שלה לא נעצרת מעצמה. עוצרים אותה רק בכוח, נשק, סנקציות, בידוד והבנה ברורה: טרוריסט לא נרגע מרכות. הוא תופס רכות כהזמנה להמשיך.

ה”דאגה” הבינלאומית כבר לא מצילה

אחרי לילות כאלה במיוחד מריר לשמוע את השפה המוכרת של ארגונים בינלאומיים.

“דאגה עמוקה”.

“קריאה לריסון”.

“הצורך בהפסקת אש”.

לאנשים שמחכים תחת ההריסות, זה לא עזרה.

להורים שמחפשים ילדים, זה לא הגנה.

למצילים שעולים בסולמות אוטומטיים לקומות ההרוסות, זה לא כלי.

כן, מבנים בינלאומיים יכולים לעשות הצהרות. אבל אם אחרי הצהרות טילים שוב מגיעים לבנייני מגורים, זה אומר שהצהרות אלה לא פועלות כמנגנון הגנה. הם נשארים מילים, ולאוקראינים דרושות מערכות הגנה אווירית, טילים מיירטים, ייצור, לוגיסטיקה, החלטות פוליטיות ואחריות על כל יום של עיכוב.

העולם לא יכול להיות מופתע כל פעם מחדש שרוסיה שוב הורגת אזרחים שלווים.

זה כבר לא “הלם”.

זו מערכת.

ואם מערכת ההרג ממשיכה לפעול, זה אומר שמערכת ההגנה עדיין לא מספקת.

כשנגמרת הסבלנות

בחברה האוקראינית אחרי לילות כאלה נשמע יותר ויותר השאלה המפחידה: מה יקרה אם לאנשים תיגמר הסבלנות סופית?

כשמכים שוב ושוב בבנייני מגורים, כשמשפחות נהרגות, כשצעצועי ילדים מונחים בין זכוכית, כשערים שלווים הופכים למטרות, הרצון לנקמה הופך לתגובה אנושית מובנת.

אבל דווקא בגלל זה בעלי הברית של אוקראינה צריכים לפעול עכשיו.

לא כדי שאוקראינה “לא תגיב”.

אלא כדי שהזכות להגנה לא תהפוך לייאוש.

העולם הדמוקרטי חייב לעצור את הטרור הרוסי בהחלטות צבאיות, פוליטיות וכלכליות, לפני שהכאב יהפוך לעמוק יותר והמלחמה — לרחבה יותר.

המסקנה העיקרית

הלילה שבין 6 ביולי 2026 היה עוד הוכחה: רוסיה לא מחפשת שלום.

רוסיה בודקת חולשה.

היא הכתה בקייב עם 68 טילים ו-351 מל”טים. היא כיוונה את המכה העיקרית על הבירה. היא פרצה את ההגנה האווירית האוקראינית עם בליסטיקה, “צירקונים”, “אוניקסים”, “איסקנדרים”, S-400, X-101, “קליברים” ומאות מל”טים. היא פגעה בבנייני מגורים. היא הרגה אנשים. היא שוב הכריחה את המצילים לחפש חיים ומתים בין הבטון.

בקייב נהרגו 11 אנשים, כ-60 נפצעו. בקייבשצ’ינה נהרגו 3 אנשים, מספר הפצועים, לפי נתונים מעודכנים של הרשויות המחוזיות, עלה ל-26. בוישנבוי פונו מאות תושבים. ברבעים פודולסקי ודרניצקי של הבירה נשרפו והתמוטטו בניינים רבי קומות. ברחוב אורלובסקיה נותרו צעצועי ילדים בין ההריסות.

זה לא “עוד פרק במלחמה”.

זו שאלה לבעלי הברית של אוקראינה.

כמה עוד לילות צריכים לעבור כדי שהטילים לפטריוט יפסיקו לשכב במחסנים ויתחילו להגן על אנשים?

כמה עוד בתים צריכים להתמוטט?

כמה עוד משפחות צריכות להיהרג?

וכמה עוד פעמים העולם יעמיד פנים שהוא לא מבין את המובן מאליו: הטרור הרוסי לא ייעצר מעצמו. צריך לעצור אותו. עכשיו.