האג מכינה בית דין לרוסיה: למה זה חשוב לישראל וכיצד הקרמלין ינסה לשבש את התהליך

העבודה על יצירת בית דין מיוחד לפשע התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה מתנהלת מאז 2022. זהו תהליך שאינו מהיר ואינו מחווה טלוויזיוני, אלא מבנה פוליטי-משפטי כבד, שבו כל החלטה צריכה לעמוד בלחץ הזמן, הדיפלומטיה והתקפות עתידיות של תעמולת הקרמלין.

לפי הערכת עורך הדין יורי בלואוס, שעוסק באיסוף ראיות לפשעי מלחמה של רוסיה נגד אוקראינה ומייצג את קורבנות הפשעים הללו בבתי המשפט, השלב ההכנה הנוכחי עשוי להסתיים בתחילת 2027. לאחר מכן אמורה להתחיל החלק המעשי: בחירת שופטים, תובעים וצוות בית הדין העתידי.

לאוקראינה זהו עניין לא רק של ענישת אנשים ספציפיים.

זו ניסיון להחזיר למשפט הבינלאומי משמעות לאחר שרוסיה למעשה לקחה אותו כבן ערובה, תוך ניצול מעמדה כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו”ם וחסימת החלטות הקשורות לתוקפנותה.

למה דווקא האג

הבחירה בהאג נראית סמלית ומעשית בו זמנית.

בלואוס מכנה את האג “בירת המשפט הבינלאומי” ומדגיש שהולנד מספקת מרחב בטוח ומקצועי לעבודה כזו. שם כבר מרוכזים בתי משפט בינלאומיים, מוסדות משפטיים וניסיון, שבלעדיו תהליך כזה לא ניתן להפעיל ברצינות.

לקהל הישראלי יש בכך איתות חשוב. המשפט הבינלאומי עשוי להיראות רחוק, כל עוד מדובר במלחמה זרה, אך במציאות החלשתו תמיד חוזרת למשברים אזוריים — למזרח התיכון, לאירופה, למחלוקות על ביטחון, הגנה עצמית ואחריות מדינות.

אם התוקפנות נגד אוקראינה תישאר ללא בית דין נפרד, זו לא תהיה בעיה אוקראינית. זו תהיה הזמנה למשטרים אחרים לבדוק את גבולות המותר.

איך רוסיה תתקוף את בית הדין

הקרמלין, לדברי בלואוס, כבר מכין התקפות מידע נגד בית הדין המיוחד העתידי. הקו המרכזי יהיה מוכר: רוסיה שוב תנסה להציג את עצמה לא כתוקפן, אלא כ”קורבן של משפט בינלאומי סלקטיבי”.

זו לא תבנית חדשה.

תחילה מוסקבה הורסת את הכללים, ואז טוענת שהכללים פועלים בצורה לא הוגנת. תחילה תוקפת, ואז דורשת לדון לא בפשע התוקפנות, אלא ב”סטנדרטים כפולים”. תחילה הורגת אזרחים, ואז מעבירה את השיחה לארה”ב, ישראל, איראן, עיראק, אפריקה וכל נושא אחר שיעזור לטשטש את המוקד.

ישראל במסגרת התעמולה הרוסית

חשוב במיוחד שבלואוס מזהיר במפורש: רוסיה תשתמש גם בנושא ישראל. ברטוריקה הרוסית עשויות להופיע ניסיונות לשים לצד בית הדין המיוחד לתוקפנות נגד אוקראינה ותיקים של בית הדין הפלילי הבינלאומי הקשורים לפעולות ישראל.

לישראל זו נקודה רגישה.

לקרמלין לא דרוש השוואה משפטית הוגנת. הוא זקוק לבלבול מידע, שבו כל הסכסוכים מתערבבים לרעש אחד, והצופה נאמר: “כולם אותו דבר”, “לאף אחד אין זכות לשפוט את רוסיה”, “האג פוליטית”. תחליף כזה מועיל לא למשפט, אלא למי שרוצה להימנע מאחריות.

לכן חשוב לחברה הישראלית להבחין בין מנגנונים משפטיים שונים, פשעים שונים ותחומי שיפוט שונים. בית הדין המיוחד לתוקפנות הרוסית — זהו עניין של תקיפת מדינה אחת על ידי אחרת. זה לא תחליף לבית הדין הפלילי הבינלאומי ולא ויכוח על סדר היום החדשותי.

НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את הנושא הזה לא כהיסטוריה משפטית אירופית רחוקה, אלא כחלק מסדר היום הישראלי-אוקראיני הרחב: כאשר המשפט הבינלאומי נשבר באוקראינה, ההשלכות מורגשות באופן בלתי נמנע גם בישראל.

צווים, קואליציה ומאבק על לגיטימציה

לפי נתוני FREEДОМ, 36 מדינות נכנסו לוועדה הארגונית של בית הדין המיוחד. זה אומר שהמדינות המשתתפות מכירות במנגנון העתידי כלגיטימי ויוכלו לעצור בשטחן אנשים שלגביהם יינתנו צווים.

אין כאן קסם.

המשפט הבינלאומי פועל דרך שיתוף פעולה בין מדינות. אם מדינה מוכנה להכיר בצו, לעצור חשוד ולהעבירו לבית המשפט, המנגנון מקבל כוח. אם לא — מתחיל מאבק פוליטי, לחץ דיפלומטי ומלחמת מידע.

ורוסיה תכה בדיוק לשם.

הקרמלין, כפי שסבור בלואוס, ינסה לפגוע לא רק ברעיון בית הדין עצמו, אלא גם בשופטים, תובעים ונציגי הצוות. לשם כך עשויים להשתמש ברשתות חברתיות, בלוגרים פרו-מלחמתיים עם קהלים של מיליונים וגרסאות שונות של אותו תזה, מותאמות לאזורים שונים בעולם.

מדינות שונות — מניפולציות שונות

לאפריקה רוסיה עשויה לומר שבתי המשפט הבינלאומיים כביכול רודפים יותר את מנהיגי המדינות האפריקאיות. למדינות עם נטיות אנטי-אמריקניות חזקות — להזכיר את המלחמה בעיראק. למזרח התיכון — למשוך למסגרת אחת את איראן, ישראל, ארה”ב ואוקראינה.

המטרה פשוטה: לא להסביר, אלא לבלבל.

ככל שיש יותר רעש סביב האג, כך קל יותר לקרמלין לשכנע את הקהל שלו וחלק מהעולם החיצוני שבית המשפט “לא קיים”, שזה “פרויקט פוליטי”, ש”כולם אשמים”. אבל בדיוק בגלל זה בית הדין המיוחד חשוב: הוא צריך להחזיר את השיחה לעובדה המרכזית — רוסיה החלה במלחמה תוקפנית נגד אוקראינה.

לישראל יש בכך עוד מסקנה מעשית. התעמולה הרוסית פועלת מזמן לא רק נגד אוקראינה. היא נכנסת לסדר היום המזרח תיכוני, משתמשת בכאבים המקומיים, תופסת נושאים של ישראל והופכת אותם לכלי הגנה על מוסקבה. לכן שאלת בית הדין המיוחד — זו לא רק שאלה של האג. זו שאלה של מי יקבע את הכללים בעולם אחרי המלחמה: המשפט או הכוח.

אם חשוב לכם לראות את סדר היום הישראלי-אוקראיני ללא האופטיקה הרוסית — הוסיפו НАновости בגוגל.
https://www.google.com/preferences/source?q=news.nikk.co.il