ישראל החלה בהעברת אזורים בדרום לבנון: כיצד יפעלו ‘אזורים פיילוטיים’ ללא נשק של ‘חיזבאללה’

ב-21 ביולי 2026 הצבא הלבנוני החל בפריסה ביישוב זוותר אל-גרביה באזור נבטיה לאחר נסיגת הכוחות הישראליים מהשטח המועבר.

זה היה המבחן המעשי הראשון של התוכנית האמריקאית, לפיה ישראל צריכה לשנות בהדרגה את מיקום כוחותיה ולהעביר שטחים מסוימים לשליטת הצבא הרשמי של לבנון. הצבא הלבנוני, בתורו, מחויב לא רק להקים מחסומים, אלא גם לגלות ולהחרים נשק של חיזבאללה, לחסל את מנהרותיה, מחסניה, עמדותיה ותשתיות צבאיות אחרות.

הפרויקט נקרא תוכנית ‘אזורים פיילוטיים’ או ‘אזורים בטוחים’. עם זאת, לא מדובר בשטחים הומניטריים שאליהם התושבים יוכלו לחזור מיד. זהו בעיקרו ניסוי בהעברת שליטה: צה”ל נסוג או משנה את מיקום היחידות, הצבא הלבנוני נכנס לשטח, מבצע בדיקה וצריך להוכיח שהוא מסוגל להישאר שם ככוח המזויין הרשמי היחיד.

היכן החלה מימוש הפרויקט

באופן רשמי, מחלקת המדינה של ארה”ב הודיעה על תחילת הפעולות הראשונות ב-20 ביולי 2026. בהצהרה נקראו שלושה יישובים בדרום לבנון:

• פרון במחוז בינת ג’בייל;
• סריפה במחוז צור;
• זוותר אל-גרביה באזור נבטיה.

הצבא הלבנוני הודיע כי יחידותיו כבר ביצעו משימות בפרון ובסריפה. בזוותר אל-גרביה נדרשה תיאום נוסף, שכן חלק מהשטח הסמוך נותר בשליטת הכוחות הישראליים.

בבוקר 21 ביולי יחידות לבנוניות החלו להיכנס לזוותר לאחר שינוי מיקום הכוחות הישראליים. נציג בכיר של שירותי הביטחון הלבנוניים כינה את מה שקרה נסיגת הכוחות הישראליים מהשטח המועבר. צה”ל אישר קודם לכן שהוא משנה את פריסת הכוחות כדי לאפשר לצבא הלבנוני להתחיל בביצוע משימותיו.

בינתיים, לתושבי זוותר עדיין לא הותר לחזור הביתה בחופשיות. הצבא הלבנוני קרא לאזרחים לא להיכנס ליישוב עד לייצוב המצב ולפעול לפי הנחיות הצבא.

ראש עיריית זוותר אל-גרביה, עבד עזאלדין, אמר ל-Associated Press כי הרשויות המקומיות ממתינות לאישור רשמי של הביטחון. לדבריו, בתים רבים נהרסו, כבישים ניזוקו על ידי דחפורים, והתשתיות נמצאות במצב שאינו מאפשר לאנשים להישאר ביישוב באופן קבוע.

מדוע מדובר בשני אזורים ושלושה יישובים

בהסכם המסגרת של ישראל, לבנון וארה”ב מ-26 ביוני 2026 דובר על יצירת שני אזורים פיילוטיים ראשוניים. בהודעה האמריקאית מ-20 ביולי נקראו שלושה יישובים.

זה לא בהכרח סתירה. אזור פיילוט יכול לכלול מספר כפרים או שטחים נפרדים סביבם. עם זאת, הגבולות המדויקים של שני האזורים, שטחם והחלוקה של שלושת היישובים בין האזורים לא נחשפו לציבור.

לכן, נכון יותר לומר שהפעולות הראשונות החלו בשלושה יישובים הכלולים בפרויקט האזורים הפיילוטיים הראשוניים, ולא לטעון שכל כפר הוא אזור נפרד.

כיצד אמורה לעבוד תוכנית העברת השטח

התוכנית האמריקאית כוללת מספר שלבים עוקבים.

תחילה, הצבאות הישראלי והלבנוני, בתיווך ארה”ב, מסכימים על גבולות שטח מסוים, מסלולי תנועה וזמן שינוי מיקום הכוחות.

לאחר מכן, צה”ל נסוג מהשטח המוסכם או משנה את פריסת היחידות כך שהצבא הלבנוני יוכל להיכנס לאזור.

השלב הבא הוא המורכב ביותר. הצבא הלבנוני צריך:

• לבדוק מבנים, כבישים ושטחים חקלאיים;
• לגלות מחסני נשק ותחמושת;
• להחרים טילים, משגרים ונשק אחר;
• לזהות מנהרות, עמדות פיקוד ועמדות תצפית;
• לחסל את תשתיות הצבא של חיזבאללה;
• למנוע חזרת יחידות מזוינות;
• להבטיח נוכחות מתמדת של כוחות המדינה.

הצד האמריקאי מכנה זאת ניקוי מאומת של השטח. תוצאתו צריכה לאשר שחיזבאללה לא יכולה עוד להשתמש ביישובים המקומיים לאחסון נשק, מיקום לוחמים או הכנת התקפות.

נציג צבאי ישראלי הצהיר כי הפרויקט הפיילוטי צריך לבדוק את יכולת הכוחות המזוינים של לבנון לממש סמכויות ריבוניות ולהיות המבנה הרשמי היחיד המורשה לשאת נשק בשלושת היישובים המשתתפים.

מי מתאם את פעולות שלושת הצבאות

למימוש ההסכמות נוצרה קבוצת תיאום צבאית ללבנון — Military Coordination Group for Lebanon, MCG4L.

זהו מנגנון תלת-צדדי בהשתתפות נציגי ארה”ב, ישראל ולבנון. הצד האמריקאי משמש כמתווך ועוזר למנוע מצבים שבהם תנועת צבא אחד עשויה להיתפס בטעות על ידי הצד השני כהכנה למתקפה.

הקבוצה צריכה לתאם:

• שינוי מיקום הכוחות הישראליים;
• כניסת יחידות לבנוניות;
• בדיקת האזורים המועברים;
• סדר בדיקת האובייקטים שהתגלו;
• דיווחים על הפרות אפשריות;
• הרחבה עתידית של התוכנית הפיילוטית.

הסכם המסגרת כולל את השתתפות ארה”ב בבקרת הביצוע, אך מנגנון בדיקה עצמאי סופי ומלא לא הוצג עדיין. בפרט, נותר לא ברור מי ייתן את המסקנה הסופית שהשטח המסוים אכן נוקה מנשק ותשתיות חיזבאללה.

לישראל יש חשיבות עקרונית לשאלה זו. ללא בדיקה מאומתת, הצבא הלבנוני עשוי להימצא רשמית באזור, בעוד שמחסנים נסתרים, מנהרות או קבוצות מזוינות עשויים להישאר.

הסכם 26 ביוני: מה חתמו ישראל ולבנון

בסיס הפרויקט הפיילוטי היה הסכם המסגרת שנחתם ב-26 ביוני 2026 בוושינגטון על ידי נציגי ישראל, לבנון וארה”ב.

המסמך כולל את השבת השליטה הרשמית של לבנון על כל שטח המדינה, פירוק הכוחות הצבאיים הלא-מדינתיים והנסיגה הבאה של הכוחות הישראליים.

בהסכם גם נקבעו כוונות הצדדים להמשיך במשא ומתן, להכיר בזכות שתי המדינות לקיום בטוח ולהתקדם להפסקת מצב המלחמה באופן פורמלי. ישראל ולבנון אין להן יחסים דיפלומטיים ונשארות מדינות במצב של סכסוך.

מזכיר המדינה של ארה”ב, מרקו רוביו, הצהיר לאחר החתימה על המסמך כי התוכנית יוצרת תהליך של השבת הריבונות הלבנונית, פירוק חיזבאללה ופירוק תשתיותיה.

במקביל, וושינגטון הודיעה על הקצאת 100 מיליון דולר לסיוע הומניטרי דחוף בתיאום עם האו”ם ויותר מ-30 מיליון דולר לחיזוק יכולות הצבא הלבנוני במסגרת תוכניות אמריקאיות קיימות.

עם זאת, המסמך אינו קובע נסיגה אוטומטית ומיידית של כל הכוחות הישראליים. ישראל קשרה את הנסיגה המלאה עם הסרת האיום מצד חיזבאללה והשבת השליטה האמיתית של המדינה הלבנונית.

משא ומתן ברומא 14–15 ביולי

התוכנית המעשית להשקת האזורים הפיילוטיים הוסכמה במהלך הסבב השישי של משא ומתן ישיר בין נציגי ישראל ולבנון.

הפגישות התקיימו ב-14 וב-15 ביולי 2026 בשגרירות ארה”ב ברומא. המשלחות עבדו ברמת השגרירים בתיווך אמריקאי.

נציג אמריקאי כינה את המשא ומתן בן היומיים פרודוקטיבי וחיובי. הצדדים הסכימו על המבנה והכללים העיקריים להשקת התהליך הפיילוטי, ולאחר מכן המשא ומתן היה אמור לעבור לשלב הטכני.

כבר לאחר חמישה ימים, ב-20 ביולי, ארה”ב הודיעה על תחילת הפעולות בפרון, סריפה וזוותר אל-גרביה. כך, בין סיום הסבב הרומאי לשינוי המצב המעשי הראשון בשטח עבר פחות משבוע.

ישראל עדיין לא נסוגה מכל אזור החיץ

השקת התוכנית הפיילוטית אינה אומרת נסיגה מלאה של צה”ל מדרום לבנון.

לפי נתוני רויטרס, הכוחות הישראליים שולטים ברצועה בעומק של כ-עד עשרה קילומטרים לאורך חלק ניכר מהגבול. ישראל מכנה אותה אזור ביטחון או אזור חיץ ומסבירה את שמירת הנוכחות הצבאית בצורך להגן על היישובים הצפוניים מפני התקפות רקטות, נ”ט וקרקעיות של חיזבאללה.

הצד הלבנוני דורש את תחילת הנסיגה המלאה של הכוחות הישראליים והשבת השליטה של ביירות על כל שטח המדינה.

ישראל משיבה כי צמצום נוסף של הנוכחות הצבאית יהיה תלוי בפעולות הצבא הלבנוני. אם הוא אכן יחרים נשק, יחסל תשתיות חיזבאללה וישמור על השטח, המנגנון הפיילוטי עשוי להיות מורחב לאזורים אחרים.

אם מבנים מזוינים יחזרו או ימשיכו לפעול בסתר, ישראל תוכל לטעון כי תנאי ההסכם לא מולאו.

צה”ל גם שומר על זכות ההגנה העצמית ומזהיר כי יגיב בחומרה על הפרות, ניסיונות חדירה של לוחמים, שחזור מתקנים צבאיים או החזרת נשק לאזורים המועברים.

לכן נאחדות — חדשות ישראל רואה את המתרחש לא כסיום הסכסוך, אלא כניסוי מוגבל, שממנו תהיה תלויה האפשרות לשינוי נוסף של הנוכחות הישראלית בלבנון.

השאלה המרכזית — האם הצבא הלבנוני מוכן להחרים נשק

הקמת מחסומים וסיורים בכפרים עצמם לא יוכיחו את הצלחת הפרויקט.

המבחן האמיתי יתחיל כאשר יחידות לבנוניות יגלו מחסן פעיל של חיזבאללה, משגר רקטות, מתקן תת-קרקעי או קבוצה מזוינת.

הצבא יצטרך לקבל החלטה: להסתפק בתיעוד האובייקט שהתגלו, להסכים על מסירתו מרצון או להשתמש בכוח להחרמת הנשק.

גורמים רשמיים ישראליים מביעים בגלוי ספקות ביכולת המדינה הלבנונית לפרק לחלוטין את חיזבאללה. הארגון יצר במשך עשרות שנים מערכת צבאית מקבילה ויש לו השפעה פוליטית, תשתית חברתית ותומכים מזוינים.

בעיה נוספת היא בהרכב הצבא הלבנוני עצמו. הוא מורכב מנציגים של קהילות דתיות שונות במדינה וצריך לשמור על אחדות פנימית. עימות כוחני עם חיזבאללה עלול לגרום לפילוג בתוך המדינה ולעימות פנימי חדש.

חיזבאללה דוחה את הפירוק מנשק

חיזבאללה לא השתתפה בחתימת הסכם המסגרת ואינה רואה עצמה מחויבת לתנאיו.

נציגי הארגון התנגדו למשא ומתן ישיר של לבנון עם ישראל וסירבו לתמוך בדרישה לפירוק מוחלט מנשק.

חבר הפרלמנט הלבנוני מחיזבאללה, חסן פדללה, הצהיר כי ניסיון הרשויות לבצע את ההסכם בכוח עלול להוביל את המדינה למלחמת אזרחים. לדבריו, הארגון מתכוון להתנגד לצעדים שנועדו להחרים את נשקו.

זה הופך את האזורים הפיילוטיים למבחן לא רק ליעילות הצבאית של הצבא הלבנוני, אלא גם ליציבות הפוליטית של הנשיא ג’וזף עאון.

ביירות צריכה להשיג במקביל את נסיגת הכוחות הישראליים, להימנע מעימות מזוין פנימי ולהוכיח לארה”ב שהמדינה אכן מסוגלת להשיב את המונופול על הנשק.

מלחמה חדשה החלה ב-2 במרץ

הפרויקט הנוכחי הופיע לאחר הסלמה גדולה נוספת בכיוון הישראלי-לבנוני.

ב-2 במרץ 2026 חיזבאללה החלה בירי על ישראל, והצהירה כי היא פועלת בתמיכה באיראן לאחר התקפות אמריקאיות וישראליות. ישראל הגיבה במבצע אווירי וקרקעי נרחב בלבנון.

לפי נתוני הרשויות הלבנוניות, כתוצאה מהלחימה נהרגו יותר מארבעת אלפים איש. Associated Press דיווחה גם על כ-1.2 מיליון תושבים עקורים.

הלחימה גרמה להרס עשרות יישובים, כבישים, בתי חולים, תחנות כוח, מערכות אספקת מים ותשתיות אחרות. חלק ניכר מהתושבים באזורי הגבול לא יכולים לחזור הביתה גם לאחר הפסקת העימותים הפעילים.

לכן, שיקום האזורים הפיילוטיים הופך לחלק מהתוכנית האמריקאית. המימון הבינלאומי אמור להגיע רק לאחר שהשטחים ינוקו מנשק ויועברו לשליטה יציבה של כוחות המדינה.

וושינגטון מקווה כי האפשרות לחזרת התושבים ושיקום הבתים תיצור לחץ נוסף על חיזבאללה: אם הארגון ינסה להחזיר נשק, הוא מסתכן בהפסקת המימון והעבודות השיקומיות.

ביקורו של ג’וזף עאון בוושינגטון

פריסת הצבא הלבנוני בזוותר אל-גרביה החלה ב-21 ביולי, ביום הפגישה המתוכננת של נשיא לבנון ג’וזף עאון עם נשיא ארה”ב דונלד טראמפ.

המשא ומתן בבית הלבן אמור לסיים ביקור בן ארבעה ימים של עאון בוושינגטון. זהו קבלת הפנים הראשונה של נשיא לבנון בבית הלבן כמעט עשרים שנה והפגישה האישית הראשונה של עאון עם טראמפ.

לפני כן, הנשיא הלבנוני נפגש עם מזכיר המדינה מרקו רוביו, נציגי הממשל האמריקאי, חברי הקונגרס ומומחים ממכוני מחקר.

לפי רויטרס, עאון מתכוון להציג לטראמפ תוכנית כתובה להעברת השליטה על הארסנל העצום של חיזבאללה למדינה. במקביל, הוא מקווה להשיג לחץ אמריקאי על ישראל להמשך נסיגת הכוחות.

הנשיא הלבנוני גם מעוניין בסיוע נוסף לצבא הלאומי ובמימון בינלאומי לשיקום האזורים ההרוסים.

עבור עאון, הרצף צריך להיראות כך: ישראל נסוגה מהשטח המוסכם, הצבא הלבנוני מקים שליטה, השטח משוקם, התושבים חוזרים, ולאחר מכן התהליך מתפשט לאזורים הבאים.

הצד הישראלי מציע לוגיקה פוליטית הפוכה: תחילה הצבא הלבנוני צריך להוכיח שהוא מסוגל לחסל את הנוכחות המזוינת של חיזבאללה, ורק לאחר מכן ישראל תסכים לשלבים חדשים של נסיגה.

מה יראה הצלחה או כישלון של הפרויקט הפיילוטי

לא ניתן יהיה להעריך את התוצאות הראשונות של התוכנית רק לפי תמונות של חיילים לבנוניים במחסומים.

על הצלחה אמיתית יעידו שלושה נסיבות.

הראשון — החרמת נשק מאומתת ופירוק תשתיות הצבא של חיזבאללה.

השני — יכולת הצבא הלבנוני למנוע חזרת יחידות מזוינות לאחר נסיגת צה”ל.

השלישי — החלטת ישראל להעביר שטחים נוספים לאחר קבלת תוצאות הבדיקה.

אם תנאים אלה יתקיימו, האזורים הפיילוטיים עשויים להפוך למודל להחזרת הדרגתית של כל דרום לבנון לשליטת המדינה ולבסיס למשא ומתן נוסף בין ישראל ולבנון.

אם הצבא יסתפק בנוכחות סמלית וחיזבאללה תשמור על תשתית נסתרת, ישראל תקבל טיעון לשמירת אזור החיץ ולהמשך פעולות צבאיות.

נאחדות — חדשות ישראל מציינת כי ב-21 ביולי נעשה רק צעד מוגבל ראשון. זה עדיין לא פירוק מוחלט של חיזבאללה, לא נסיגה סופית של צה”ל ולא הסכם שלום.

עם זאת, לראשונה מאז חתימת המסמך מ-26 ביוני, התוכנית הפוליטית עברה מהצהרות דיפלומטיות לשלב מעשי: הכוחות הישראליים שינו את מיקומם, הצבא הלבנוני נכנס לשטח המועבר, והמשך התהליך יהיה תלוי כעת במה שיגלו הצבאות באזורים הפיילוטיים והאם ביירות תחליט להחרים נשק בפועל.