92% מהישראלים מדברים על שנאה חסרת סיבה: סקר הראה עד כמה המדינה מפולגת לעומק

סקר, שפורסם ב-24 ביולי 2026 על ידי ערוץ i24NEWS בקשר ל-9 באב, הראה אחדות ציבורית נדירה לישראל המודרנית: 92% מהנשאלים סבורים שבמדינה קיימת “שנאת חינם”. אך מאחורי ההסכמה הכמעט לאומית הזו מסתתר קרע פוליטי עמוק, במיוחד ביחס לראש הממשלה בנימין נתניהו.

המחקר נערך על ידי חברת Direct Polls בהזמנת i24NEWS. לפי הנתונים שהוצגו, 94% מתומכי הקואליציה השלטת ו-90% מתומכי האופוזיציה מכירים בקיומה של שנאת חינם. כך שההבדל בין שני המחנות בשאלה זו עומד על ארבע נקודות אחוז בלבד.

זהו אחד מהנושאים הבודדים שעליהם הבוחרים של המחנות הפוליטיים היריבים כמעט ולא מתווכחים. גם תומכי הממשלה וגם מתנגדיה רואים את השנאה הפנימית כבעיה אמיתית ורצינית של המדינה.

מדוע הסקר קשור ל-9 באב

תאריך הפרסום הוא בעל משמעות מיוחדת. 9 באב הוא אחד מימי האבל המרכזיים בלוח השנה היהודי, הקשור לחורבן בית המקדש הראשון והשני, גירוש ואירועים טרגיים אחרים בהיסטוריה היהודית.

לפי המסורת היהודית, אחת הסיבות לחורבן בית המקדש השני הייתה “שנאת חינם” בין יהודים. מדובר לא רק באיבה אישית, אלא בקרע פנימי שבו חילוקי דעות פוליטיים, דתיים או חברתיים הופכים לחזקים יותר מהתחושה של אחריות משותפת.

לכן תוצאות הסקר נראות מדאיגות במיוחד. הישראלים לא רק מכירים את המשמעות ההיסטורית של 9 באב, אלא גם ברובם המכריע סבורים שאותה בעיה הרסנית קיימת בחברה הישראלית המודרנית.

עם זאת, הכרה בבעיה עדיין לא אומרת שיש הסכמה לגבי מי אחראי לה וכיצד ניתן להתגבר עליה.

79% סבורים שחרמות פוליטיים הם גורם לשנאה

המשתתפים במחקר נשאלו האם חרמות פוליטיים תורמים להגברת שנאת חינם. 79% מהנשאלים השיבו בחיוב.

אך כאן האחדות בין המחנות הפוליטיים מתחילה להתפרק. בקרב תומכי הקואליציה השלטת 91% הסכימו עם הקביעה הזו, בעוד שבקרב תומכי האופוזיציה – 66%. ההבדל עמד על 25 נקודות אחוז.

אפילו בקרב בוחרי האופוזיציה שני שלישים מכירים בכך שחרמות פוליטיים מגבירים את הקרע הפנימי. עם זאת, תומכי הממשלה רואים לעיתים קרובות יותר בחרם כאחת הסיבות המרכזיות לשנאה הציבורית.

בפוליטיקה הישראלית, חרם בדרך כלל פירושו סירוב של מפלגות לשתף פעולה עם פוליטיקאי או מחנה פוליטי מסוים, להיכנס איתו לקואליציה או להכיר בו כשותף אפשרי בהקמת ממשלה.

בשנים האחרונות, מדיניות כזו מתמקדת במידה רבה סביב דמותו של נתניהו. עבור מפלגות מסוימות, הסירוב להיכנס לממשלה בראשותו הוא עמדה עקרונית. עבור תומכיו, סירוב כזה נראה כניסיון לשלול את הלגיטימציה של בחירת מיליוני אזרחים.

לכן, השאלה על חרמות פוליטיים כמעט בלתי אפשרי להפריד מהיחס לראש הממשלה.

נתניהו הפך לסמל המרכזי של הקרע

התוצאות החריפות ביותר של הסקר נראו בהערכת היחס האישי של הישראלים לבנימין נתניהו.

בקרב תומכי הקואליציה, 73% הצהירו שהם אוהבים את ראש הממשלה או חשים כלפיו סימפתיה מובהקת. בקרב תומכי האופוזיציה, רק 5% נתנו תשובה כזו.

תמונה הפוכה נראית בתשובה על שנאה. בקרב תומכי האופוזיציה, 69% הגדירו את יחסיהם לנתניהו כשנאה. במחנה הקואליציוני, רק 6% נתנו תשובה כזו.

זה אומר שהמחנות הפוליטיים נבדלים לא רק בהערכת החלטות ראש הממשלה, ממשלתו או מפלגת “הליכוד”. ההבדלים הפכו לאישיים ורגשיים עמוקים.

בכלל ישראל, 40% מהנשאלים הצהירו שהם אוהבים את נתניהו, ו-37% – שהם שונאים אותו. ברמה הלאומית, ההבדל עומד על שלוש נקודות אחוז בלבד.

עם זאת, יחס כמעט שווה כזה לא מעיד על יחס מתון של החברה לראש הממשלה. להיפך, הוא מראה שהמדינה נחלקה לשני חלקים גדולים עם רגשות מנוגדים לחלוטין.

מאחורי המספרים הממוצעים הלאומיים מסתתרות שתי מציאויות פוליטיות. באחת, נתניהו נשאר מנהיג מדיני מנוסה, המסוגל להגן על ישראל בתנאי מלחמה ולחץ בינלאומי. באחרת, הוא נתפס כפוליטיקאי הנושא באחריות להעמקת המשבר החברתי.

נאנווסטי — חדשות ישראל מציין שהניסוח של השאלה היה רגשי במיוחד. המשתתפים נשאלו לא רק על תמיכה או אי שביעות רצון מעבודת הממשלה, אלא על אהבה ושנאה. לכן התוצאות משקפות בעיקר את עוצמת הרגשות הציבוריים, ולא רק את ההעדפות האלקטורליות.

החברה מכירה בקרע, אך ממשיכה לחיות בתוכו

הפרדוקס המרכזי של הסקר הוא שנציגי שני המחנות הפוליטיים רואים כמעט באותה מידה את הסכנה של שנאת חינם, אך במעבר לשאלות קונקרטיות הם עצמם מראים קיטוב קיצוני.

94% מתומכי הקואליציה ו-90% מתומכי האופוזיציה מסכימים ששנאה קיימת. אך במקביל, 73% מהמחנה הקואליציוני מדברים על אהבה לנתניהו, בעוד ש-69% מהמחנה האופוזיציוני משתמשים במילה “שנאה”.

במילים אחרות, הישראלים רואים את מחלת החברה, אך כל מחנה נוטה לחפש את מקורה בצד הנגדי.

תומכי הממשלה עשויים לראות בסירוב האופוזיציה להכיר בתוצאות הבחירות, בחרמות פוליטיים ובקמפיין נגד נתניהו כסיבות לקרע. בוחרי האופוזיציה, לעומת זאת, עשויים לקשור את המתח החברתי לפעולות הממשלה, לסגנון ההנהגה של ראש הממשלה ולניסיונות להציג את היריבים הפוליטיים כאיום על המדינה.

הסקר לא קובע איזו מהפרשנויות הללו נכונה. הוא מראה דבר אחר: המדינה כמעט מאוחדת בהערכת היקף הבעיה, אך מחולקת בהבנת סיבותיה.

ההתנחלויות בעזה: קרע כמעט שווה

המחקר נגע גם בשאלת האפשרות לחידוש הנוכחות היהודית ברצועת עזה.

48% מהנשאלים התנגדו לחידוש ההתנחלויות. הם סבורים שיישובים כאלה יהפכו למטרה קבועה להתקפות טרור.

47% מהמשתתפים בסקר תמכו ברעיון. מתוכם, 34% תמכו בחידוש ההתנחלויות ללא תנאים נוספים, ו-13% קישרו את התמיכה עם מימוש תוכנית הגירה לתושבי רצועת עזה.

ברמה הלאומית, ההבדל בין התומכים למתנגדים עומד על נקודת אחוז אחת בלבד. אך בתוך המחנות הפוליטיים, התמונה שוב נראית כמעט הפוכה.

בקרב תומכי הקואליציה, 79% תמכו ברעיון ההתנחלויות. במחנה האופוזיציוני, רק 13% תמכו, בעוד ש-83% מתומכי האופוזיציה התנגדו.

כך, שאלת עזה הופכת לקו נוסף של קרע פנימי. פורמלית, המדינה נחלקה כמעט שווה בשווה, אך השוויון הזה נוצר משני מחנות פוליטיים שבתוכם שולטות עמדות שונות לחלוטין.

הבינה המלאכותית הפכה לחלק מהמאבק הפוליטי

בלוק נוסף של הסקר הוקדש לסרטון של “הליכוד”, שנוצר בעזרת בינה מלאכותית. בו נעשה שימוש בדמויות של גדי איזנקוט ויו”ר מפלגת רע”ם מנסור עבאס.

42% מהנשאלים כינו את הסרטון חציית קו אדום. עוד 34% סבורים שהשימוש בחומרים כאלה הוא כלי לגיטימי בקמפיין הבחירות. 19% דיווחו שלא ראו את הסרטון כלל.

גם כאן ההערכות תלויות ישירות בשייכות הפוליטית.

בקרב תומכי האופוזיציה, 71% סבורים שהסרטון חצה את הגבול המותר. במחנה הקואליציוני, רק 15% נתנו הערכה כזו, ו-59% מתומכי הממשלה כינו את הסרטון כלי לגיטימי בקמפיין הבחירות.

תוצאות אלו מראות שהחברה הישראלית עדיין לא גיבשה כללים משותפים לשימוש בבינה מלאכותית בפרסום פוליטי.

מה שצד אחד רואה כמניפולציה, זיוף ואיום על קמפיין הוגן, הצד השני רואה כסאטירה מותרת או דרך רגילה להעביר מסר פוליטי.

הרצון לאחדות מתנגש עם דחיית מנהיג זר

סקר נוסף של Direct Polls עבור i24NEWS, שפורסם ביולי 2026, הראה ש-50% מהישראלים היו מעדיפים הקמת ממשלת אחדות לאומית רחבה לאחר הבחירות. אך רוב תומכי כל מחנה אינם מוכנים לקבל את מנהיג המחנה הנגדי בראש ממשלה כזו.

בקרב בוחרי האופוזיציה, 83% לא היו מסכימים לממשלת אחדות לאומית בראשות נתניהו. בקרב בוחרי הקואליציה, 70% דחו את האפשרות לממשלה כזו בראשות גדי איזנקוט.

זה משלים את התמונה שהוצגה בסקר ל-9 באב. ישראלים רבים רוצים להפחית את המתח, יציבות וממשלה רחבה, אך רק בתנאי שמנהיג אותה יהיה נציג המחנה שלהם.

ברמת הרעיון, האחדות הלאומית נשארת פופולרית. ברמת השמות הקונקרטיים, היא נתקלת בהתנגדות קשה.

אזהרה ל-9 באב

תוצאות המחקר אינן יכולות להיחשב רק כעוד דירוג פופולריות של נתניהו או מדידת העדפות אלקטורליות לפני הבחירות.

הסקר מעלה שאלה רצינית יותר: האם החברה הישראלית מסוגלת לשמור על בסיס לאומי משותף כאשר הוויכוח הפוליטי הופך לעיתים קרובות לאיבה אישית.

המדינה עברה מלחמות קשות, התקפות טרור, משבר בני ערובה, גיוס מילואים המוני, מחאות פנימיות ועימות פוליטי ממושך. אירועים אלה היו אמורים להדגיש את התלות של הישראלים זה בזה, אך במקביל הם הגבירו את הוויכוחים על השלטון, האחריות ועתיד המדינה.

ההכרה של 92% מהאזרחים בכך ששנאת חינם קיימת, ניתן לראות כתוצאה מדאיגה ומעודדת כאחד.

מדאיגה – כי מדובר כמעט בכל החברה.

מעודדת – כי בעיה שמכירה בה רוב מוחלט יכולה תיאורטית להפוך לבסיס לשיחה משותפת.

עם זאת, תוצאות הסקר מעידות ששיחה כזו עדיין צריכה להתחיל. הישראלים מסכימים שהקרע מסוכן, אך ממשיכים לראות את המקור העיקרי לסכנה לא במחנה שלהם, אלא ביריבים הפוליטיים.

נאנווסטי — חדשות ישראל סבור שזהו המשמעות המרכזית של המספרים שפורסמו. ישראל המודרנית לא מחולקת לאלה שרואים את השנאה הציבורית ולאלה שמכחישים אותה. היא מחולקת לאנשים שמפחדים באותה מידה מהשנאה, אך מבינים בצורה שונה לחלוטין מאיפה היא נובעת.

ביום שמזכיר את תוצאות האיבה הפנימית, תוצאה כזו נשמעת לא כסוציולוגיה רגילה, אלא כאזהרה רצינית לכל החברה הישראלית.