המסלול הסודי אודסה — קישינב — קונסטנצה — חיפה: מה ידוע על המשאית עם הנשק והקשר של המקרה עם הרב המולדובי

החקירה החלה עם משאית שנעצרה בגבול מולדובה-רומניה ב-20 בנובמבר 2025, אך בהדרגה הפכה לפרשה של העברת מערכות צבאיות סודיות מאוקראינה דרך מולדובה במשך שנים רבות. במסמכי בית המשפט הופיעו מסלול לחיפה, אלפי דולרים במזומן, תמונות של נשק בטלפונים ושם של רב שמכחיש בתוקף כל מעורבות.

המשאית שהייתה אמורה להישלח לחיפה

בלילה של 20 בנובמבר 2025, בנקודת המעבר המשותפת מולדובה-רומניה לאושני – אלביצה, נעצרה משאית עם לוחיות רישוי מולדוביות. היא יצאה ממולדובה לרומניה, משם היה מתוכנן להעביר את המכולה לנמל קונסטנצה, להעמיס על ספינה ולשלוח לנמל הישראלי חיפה.

לפי הגרסה הרשמית של שירות המכס של מולדובה, החשדות הראשונים עלו אצל מכס מולדובני. הוא דיווח עליהם לעמיתיו הרומנים, ולאחר מכן הצד הרומני ביצע סריקה של כלי הרכב. כתוצאה מהבדיקה, המטען נעצר, ורשויות האכיפה המולדוביות והרומניות החלו בחקירות פליליות נפרדות.

הנהג התגלה כאזרח מולדובה, סרגיי פרליפצ’אן. הוא טוען שלא ידע על תוכן המכולה. מאוחר יותר הופרד תיקו להליך נפרד ברומניה.

הבדיקה הראתה שמתחת לכינוי ‘מוצרים מתכתיים’ ניסו להעביר לא מטען מסחרי רגיל, אלא סט שלם של מערכות צבאיות.

מה היה בתוך המכולה

לפי פסק הדין שפורסם, במשאית נמצאו:

• צינור שיגור של מערכת טילים ניידת נגד מטוסים רוסית 9K333 ‘ורבה’;
• שמונה רימוני נ”ט RPG-30 ‘קרוק’;
• 18 טילים נגד טנקים מונחים 9M133 ‘קורנט’ עם הנחיה לייזרית;
• מל”ט מפורק מסוג ‘גרניום-2’ עם מנוע פגום.

במסמך בית המשפט מתוארים הנשק והתחמושת כפריטים לשימוש צבאי, שכללו רכיבים פעילים המתאימים לשימוש. המל”ט, לעומת זאת, היה פגום: נמצא לו מדחף שבור, סדקים ועיוותים בגוף, נזקים לאחר פגיעה בקרקע ומנוע פגום.

ליד ציר המדחף הייתה סימון ’30 25 97657′.

‘ורבה’ היא מערכת ניידת נגד מטוסים רוסית, ו’גרניום-2′ הוא השם שבו רוסיה מייצרת ומשתמשת במל”טים התקפיים ממשפחת Shahed-136. לכן לפחות חלק מהמטען לא היה נשק מערבי שסופק לאוקראינה, אלא מערכות רוסיות או רוסיות-איראניות.

העובדה הזו חשובה עקרונית. הניסוח ‘נשק מאוקראינה’ מציין שהפריטים הוצאו מהשטח האוקראיני. היא לא מוכיחה שהמטען היה שייך לצבא האוקראיני, נמכר על ידי מבנים ממשלתיים אוקראיניים או היה חלק מסיוע צבאי מערבי.

תאריכים עיקריים של הפרשה

פריטים צבאיים הוצאו במנות קטנות

החומרים המשפטיים מתארים לא העברה יחידה, אלא תכנית משוערת שפעלה במשך מספר שנים.

לפי גרסת התביעה, מ-2023 עד 19 בנובמבר 2025 אאוג’ניו פראלה אסף באודסה ובאזורים אחרים באוקראינה נשק, תחמושת ורכיבים לשימוש צבאי, ולאחר מכן הכניס אותם בסתר למולדובה.

הפריטים נעטפו בבד, שמיכות או סרט אריזה, ולאחר מכן נעטפו בסרט דביק. בדרך כלל הועברו שניים-שלושה פריטים בכל נסיעה.

להסתרה השתמשו במקומות מיוחדים במשאית: מרחב מתחת לספוילר על גג הקבינה ותאים אחרים שבהם לא ניתן היה לראות את המטען במהלך בדיקה רגילה. בחומרי התיק נאמר שחלק מההעברות עברו דרך נקודת המעבר הרכבית פלנקה.

למוביל נאמר על מיקרו-שבבים וחלקי פלסטיק

אאוג’ניו פראלה הודה באשמה, אך הצהיר שבתחילה לא הבין את הייעוד הצבאי של המטען.

לפי עדותו, ביקש ממנו הברוקר ולריו ברגה להעביר את הפריטים. הם הכירו מהעברות הומניטריות: ב-2022 פראלה העביר סיוע לאומן האוקראינית לפי בקשת ברגה.

ההעברה החשודה הראשונה מתוארכת לפברואר 2023. הוא אסף שני פריטים גליליים ארוכים, עטופים בשמיכה ומודבקים בסרט דביק, ולאחר מכן העביר אותם למשרד של חברת Multibrok-Com SRL שבבעלות ברגה.

פראלה טוען שהסכים להעברה רק לאחר הבטחות שאין בפנים סמים או נשק. לדבריו, ברגה הסביר שמדובר במיקרו-שבבים וחלקי פלסטיק.

לאחר מכן המוביל ביצע עוד מספר נסיעות. הוא סיפר על מחסן באודסה והצהיר שמקסים דרי מסר לו כ-שישה-שמונה פריטים ארוזים.

פראלה גם טען שבעת הכניסה למולדובה המטען לא נסרק. הוא הכחיש כל הסכמים עם מכס, גבול או נציגי רשויות אחרות.

עם זאת, המוביל הודה שברגה יעץ למקם את הפריטים כך שלא יהיו גלויים. פראלה עצמו הצהיר שלא הכיר את אלכסיי פיאנקובסקי ואת ויאצ’סלב פירבו.

מהסיוע ההומניטרי ל’שלל’ ו’זבל’

הגרסה של ולריו ברגה שונה מעדות פראלה.

ברגה סיפר שהכיר את אלכסיי פיאנקובסקי בשנים 2022-2023, כאשר טיפל במטענים הומניטריים שהגיעו דרך נמל התעופה הבינלאומי של קישינב ונשלחו לאזור אומן.

לדברי הברוקר, באביב 2024 פיאנקובסקי שאל אם יוכל להעביר מאודסה לקישינב ‘שלל משומש’. פיאנקובסקי כביכול כינה את הפריטים ‘זבל’ והבטיח שהם לא מסוכנים.

רק לאחר מכן ברגה קישר את פיאנקובסקי עם הנהג פראלה.

העדויות של המעורבים שונות בתאריכים. פראלה מציין את פברואר 2023 כזמן ההעברה הראשונה, בעוד ברגה מדבר על אביב 2024, אם כי במקום אחר הוא מודה שהאספקות יכלו להתחיל כבר באביב 2023.

לפי הערכת ברגה, למשרדו הגיעו עד עשר משלוחים דומים. הפריטים היו בצורת גליל, באורך של כ-1.2-1.3 מטרים וקוטר של עד 20 סנטימטרים. בסך הכל יכלו להיות כ-15 פריטים כאלה, אך הברוקר לא יכול היה לציין את המספר המדויק.

פעם אחת, לדבריו, השאירו במשרד ‘אובייקט מעופף’ עם כנפיים חתוכות. פיאנקובסקי כביכול הסביר שהמכשיר פגום, אך האלקטרוניקה שלו מעניינת למחקר.

מאוחר יותר לקחו את הפריטים הצבאיים שני אנשים ששלח פיאנקובסקי.

שלושת אלפים דולר עבור שני פריטים

ולריו ברגה דיווח לחקירה שעל העברת שני פריטים פיאנקובסקי שילם לו כ-3000 דולר במזומן. חלק מהכסף הברוקר העביר לנהג.

מאוחר יותר פיאנקובסקי כביכול ביקש לעזור להוציא את הפריטים שנצברו ממולדובה לישראל.

ברגה טוען שהזהיר על הסכנה: פריטים מתכתיים יכלו להתגלות על ידי סורק הגבול. בתגובה פיאנקובסקי כביכול הצהיר שהמטען יוכנס לקופסאות עטופות בחומר מיוחד שאמור להקשות על הסריקה.

הברוקר התחיל לחפש חברה שיכולה לארגן את הייצוא במסלול:

מולדובה — נמל קונסטנצה הרומני — נמל חיפה הישראלי.

בהצהרת המכס תואר תוכן המכולה כ’מוצרים מתכתיים’.

חברה לשליחת המטען לישראל

בהארגון ההעברה השתתפה חברה מולדובית S.P.-SOLAR SISTEM SRL, שהייתה בבעלות ויאצ’סלב פירבו.

לפי גרסת החקירה, דרך חברה זו תוכנן לארגן את ייצוא המטען לישראל.

פירבו טוען שמקסים דרי ביקש ממנו לארגן את ההעברה של מוצרים מתכתיים, אך לא הודיע על תוכנם האמיתי. היזם הצהיר שלא חתם על כל המסמכים וששיקרו לו וניצלו אותו בתכנית.

מקסים דרי, שהחקירה מקשרת אותו להשכרת מוסך לאחסון נשק, ביקש לדחות את החקירה, בטענה לאיומים אפשריים עליו ועל משפחתו.

מדוע הסורק לא עצר את המשאית

מקום מיוחד בחומרים תופס הסיפור על האירועים בלילה של 20 בנובמבר 2025.

ברגה הצהיר שהנהג התקשר אליו ודיווח: המכולה נסרקה פעמיים, אך הציוד כביכול לא גילה דבר.

לאחר מכן הנהג התקשר שוב. לדבריו, עובדת המכס התעקשה על פתיחה ידנית של המכולה.

לאחר פתיחת אחת הקופסאות נמצאו שם שתי צינורות שניתן להניח על הכתף ולהשתמש לירי. בקופסה אחרת נמצאו פריטים מתכתיים.

ברגה יצר קשר עם פיאנקובסקי ודרש הסבר על איזה ‘זבל’ בדיוק הועמס במכולה. לפי עדות הברוקר, פיאנקובסקי כינה את הפריטים משומשים ואמר ברוסית: ‘מקווה שלא העמיסו את ה’איגלה’.’

‘איגלה’ היא מערכת ניידת נגד מטוסים רוסית. המשפט מובא בעדות ברגה ועדיין לא מהווה עובדה מוכחת בנפרד על ידי בית המשפט.

ברגה גם טוען שבמהלך השיחה פיאנקובסקי הזכיר אנשים לא ידועים שכבר קיבלו כסף על המטען ועכשיו היו צריכים לפתור את הבעיה שנוצרה בעצמם.

מי מעורב בפרשה המולדובית

התיק העיקרי הועבר לבית המשפט ב-29 במאי 2026. בו נשארים ארבעה נאשמים.

אלכסיי פיאנקובסקי — המארגן המשוער של התכנית. לפי נתוני החקירה והחקירות העיתונאיות המולדוביות, יש לו אזרחות ישראלית והוא ייצג חברה ישראלית שיכולה הייתה להיות מיועדת למטען. פיאנקובסקי לא מודה באשמה.

מקסים דרי — לפי גרסת החקירה, שכר מוסך שבו יכלו לאחסן נשק ורכיבים צבאיים.

ויאצ’סלב פירבו — בעלים של S.P.-SOLAR SISTEM SRL, דרכה אורגנה ההעברה לישראל. הוא טוען שלא ידע על אופי המטען.

ולריו ברגה — בעלים של חברת ברוקרים שטיפלה במסמכי המכס ואירגנה את ההעברות.

אאוג’ניו פראלה — המוביל שהודה באשמה. תיקו נידון בנפרד.

חמש שנות מאסר, אך העונש הושהה

ב-24 ביוני 2026 השופט של בית המשפט של קישינב, סקטור בויוקאני, ראדו גרקו, גזר על אאוג’ניו פראלה חמש שנות מאסר במוסד חצי סגור.

עם זאת, ביצוע העונש הושהה לשלוש שנים. למעשה פראלה קיבל עונש על תנאי עם תקופת מבחן של שלוש שנים.

הפסק לא הוצג מיד בפירוט לציבור. המסמך המשפטי הופיע בפורטל המוסדות לאחר בקשת העיתון המולדובי Ziarul de Gardă.

דווקא מהפסק הזה נודעו פרטים רבים על התכנית המשוערת, כולל תאריכי ההעברות, דרכי הסתרת המטען, סכומי התשלום ותוכן התכתבויות הטלפון.

פיאנקובסקי נקב בשם המזמין המשוער

במהלך החקירה אלכסיי פיאנקובסקי הצהיר שפינחס זלצמן ביקש ממנו להעביר את הפריטים מאוקראינה ולאחר מכן לשלוח אותם לישראל.

זלצמן מנהל את בית הכנסת ברחוב שוסבה, 5 בקישינב ומציג את עצמו בפומבי כרב הראשי של מולדובה.

פיאנקובסקי טוען שבמרץ–אפריל 2024 זלצמן ביקש ממנו לקחת מאזור אומן חפצים שנותרו לאחר משלוחים הומניטריים של 2022–2023. לפי גרסה זו, זלצמן כינה אותם ‘זבל’ משומש.

בקיץ 2025, לדברי פיאנקובסקי, זלצמן פנה אליו שוב וביקש לעזור לשלוח ממולדובה לישראל ציוד רפואי כלשהו לתיקון. מה בדיוק היה במטען, לכאורה לא צוין.

לאחר גילוי הנשק, פיאנקובסקי, לפי עדותו, התקשר לזלצמן ושאל מדוע עשה זאת. זלצמן לכאורה השיב שיבדוק והכל יהיה בסדר.

אלו עדויות הנאשם, שמנסה להסביר את תפקידו בפרשה. הן אינן מהוות הודאה משפטית באשמת זלצמן.

מה גילו בטלפונים

המסמך המשפטי מכיל מידע על שיחות טלפון, תמונות והתכתבויות של המעורבים.

ב-20 בנובמבר 2025 בשעה 18:56 מקסים דרי שוחח עם פנחס זלצמן. השיחה נמשכה שלוש דקות ו-12 שניות. בטלפון של דרי נמצאה גם תמונה של רחפן.

בהתכתבות בין ברגה ופיאנקובסקי נמצאו תמונות של חפצים גליליים ומשולשים עטופים בחומר בהיר, תמונות של רחפנים והודעות שעסקו בהכנת מסמכים לייצוא מכולה ממולדובה לישראל.

בטלפון של פנחס זלצמן, לפי טקסט פסק הדין, נמצאו תמונות של RPG-30, שנראות כמו משגרי רימונים, שנתפסו ב-20 בנובמבר 2025, וכן תמונות של מסמכים שהונפקו על שמו.

עם זאת, החומרים שפורסמו אינם מסבירים מתי, היכן ובאילו נסיבות צולמו התמונות. עצם קיומה של תמונת נשק בטלפון אינו מוכיח מעורבות של אדם בהברחה.

פנחס זלצמן דוחה את המעורבות

פנחס זלצמן דחה בתוקף את הקשר להובלת הנשק.

הוא הצהיר שניסיונות לקשר את שמו להברחה אינם מבוססים ואינם מגובים בראיות. לדבריו, ההחלטה המשפטית העתידית צריכה להבהיר את המצב.

זלצמן גם ציין שהוא רואה כחובתו של רב לעזור לחברי הקהילה, אך הוא חש דחייה מכל פעילות בלתי חוקית.

אחד העדים, שעבד כמנהל טכני של בית הכנסת, דיווח שזלצמן היה בישראל. הם שוחחו לאחרונה ב-30 במרץ 2026.

התביעה למאבק בפשע מאורגן ובעניינים מיוחדים של מולדובה לא דיווחה אם לזלצמן יש מעמד משפטי רשמי.

נציג התביעה אמיל גאיטור הצהיר שהחקירה נמשכת נגד מספר אנשים שזהותם לא נחשפת. לכן, המשרד לא אישר ולא הכחיש את מעורבותם של אנשים ספציפיים.

נכון לעכשיו, אין החלטה משפטית שפורסמה המכריזה על פנחס זלצמן כאשם בכל עבירה.

מי הוא הרב הראשי של קהילת מולדובה

לאחר הופעת שמו של זלצמן בחומרי התיק, הקהילה היהודית של רפובליקת מולדובה פרסמה הבהרה נפרדת.

הארגון הצהיר כי גופי התקנון שלו מעולם לא מינו, בחרו או אישרו את פנחס זלצמן לתפקיד הרב הראשי של הקהילה.

לפי גרסת הארגון, התואר שבו הוא משתמש אינו תואם תפקיד מנהיגותי רשמי במבנה הדתי והמנהלי שלה.

ב-3 במאי 2026 התקיימה בקישינב אסיפת רבנים של ארגונים דתיים רשומים ופועלים משני צדי הדנייסטר.

כתוצאה מהצבעה פתוחה, חמישה מתוך שמונה קולות בחרו במנחם מנדל אקסלרוד כרב הראשי של הקהילה היהודית של רפובליקת מולדובה.

במקביל, יש לקחת בחשבון שזלצמן ניהל מבנה דתי ובית כנסת משלו, ובפרסומים ישראליים ובינלאומיים רבים אכן הוצג כרב הראשי של מולדובה. לפיכך, המחלוקת נוגעת לא רק לשם אלא גם לשאלה איזו ארגון זכאי לייצג רשמית את כל האוכלוסייה היהודית במדינה.

לארבעה נאשמים הוקלו אמצעי המניעה

ב-16 ביולי 2026 בית המשפט בקישינב, מחוז בויוקני, שינה את אמצעי המניעה לארבעה מעורבים בתיק המרכזי.

אלכסיי פיאנקובסקי ומקסים דרי הועברו למעצר בית.

ויאצ’סלב פירבו וולרי ברגה שוחררו תחת פיקוח משפטי.

ההחלטה לא הוכרזה מיד בפומבי. היא אושרה על ידי התביעה ועורך דינו של פיאנקובסקי, סרגיי רוס. הסנגור דיווח כי לקוחו ממשיך להכחיש את האשמה.

התביעה ערערה על ההחלטה. הדיון בערעור נקבע ל-23 ביולי, אך נכון ל-26 ביולי 2026 לא פורסם מקור מהימן על תוצאות הדיון בערעור.

עד למועד הפרסום התקיימו שמונה ישיבות משפטיות בתיק המרכזי.

הנהג נשפט בנפרד ברומניה

סרגיי פרליפצ’אן, שנהג במשאית שנתפסה, עומד לדין נפרד ברומניה.

ב-15 ביולי 2026 התביעה הרומנית העבירה את התיק שלו לבית המשפט. פרליפצ’אן מואשם בהברחה מוסמכת ובשימוש במסמכים מזויפים.

במקרה שיורשע, הוא עלול לעמוד בפני עד 12 שנות מאסר.

הנהג מכחיש את ההאשמות וטוען שלא ידע על תכולת המכולה. הוא נשאר חופשי תחת פיקוח משפטי.

«מאוקראינה» לא אומר «מאוקראינה»

סיפור המשאית כבר משמש לספקולציות פוליטיות. ההחלפה המסוכנת ביותר היא הניסיון להציג את המקרה כהוכחה לאספקת נשק על ידי הרשויות האוקראיניות לישראל.

החומרים המשפטיים שפורסמו אינם מאשרים זאת.

החקירה טוענת כי פריטים צבאיים נלקחו באודסה, אומן ואזורים אחרים באוקראינה. עם זאת, במסמכים הזמינים אין נתונים על כך שהנשק נמסר על ידי ממשלת אוקראינה, הכוחות המזוינים של אוקראינה, המודיעין הצבאי, חברות ממשלתיות או נציגים רשמיים של המדינה.

גם לא הוכח שהנמען הסופי היה מדינת ישראל, צה”ל או כל גוף ממשלתי ישראלי.

החקירה מדברת על אנשים פרטיים, חברות מסחריות ומסלול משוער דרך חיפה. לאחד המעורבים יש אזרחות ישראלית, אך אזרחות הנאשם אינה מעידה על מעורבות המדינה.

יתרה מכך, ה’ורבה’, RPG-30, ‘קורנטים’ ו’גרניום-2′ הפגומים שהתגלו שייכים למערכות המשמשות את הצבא הרוסי. זה מאפשר גרסה של הוצאת דוגמאות שלל רוסיות, שברים או ציוד שנמצא לאחר תקיפות.

עם זאת, מקורו הסופי של כל פריט, בעליו הקודם ואופן הגעתו למחסן באודסה טרם נקבעו בפומבי.

לכן הניסוח הנכון הוא:

החקירה חוקרת את הוצאתן הבלתי חוקית של מערכות צבאיות שהיו בשטח אוקראינה, העברתן החשאית דרך מולדובה וניסיון לשלוח אותן דרך רומניה לישראל.

מדוע המקרה הזה חשוב לישראל ולאוקראינה

לישראל המקרה חשוב מכמה סיבות.

ראשית, במסמכים מופיע מסלול ספציפי לנמל חיפה.

שנית, המארגן המשוער הוא בעל אזרחות ישראלית ולפי נתוני החקירה, ייצג חברה בישראל.

שלישית, בין המטען היה רחפן תקיפה פגום ‘גרניום-2’ — נשק הקשור לשיתוף פעולה צבאי רוסי-איראני.

רביעית, בעדויות הנאשם הופיע שמו של איש דת, שלפי עדי ראייה נמצא בישראל.

לאוקראינה חשוב עקרונית לא לאפשר להפוך תיק פלילי על פעולות של קבוצה פרטית להאשמה נגד המדינה. פרסומים שבהם המילים ‘מאוקראינה’ הופכות אוטומטית ל’נמסר על ידי אוקראינה’ יוצרים רושם שגוי של מכירה או מסירת נשק אוקראיני.

נאנוווסטי — חדשות ישראל מדגיש: בשלב זה החקירה קבעה את המסלול, שיטות ההסוואה, שמות הנאשמים והכיוון המשוער של המטען, אך לא הוכיחה מעורבות של גופים ממשלתיים אוקראיניים או ישראליים.

מה כבר נקבע ומה נשאר כגרסה

נקבע כי ב-20 בנובמבר 2025 בגבול מולדובה ורומניה אכן נתפסה משאית עם מערכות צבאיות.

נקבע הרכב המטען שנמצא: צינור שיגור ‘ורבה’, שמונה RPG-30, 18 ‘קורנטים’ ו’גרניום-2′ פגום.

נקבע כי במסמכים המטען סומן כמוצרי מתכת, והמסלול המשוער עבר דרך קונסטנצה לחיפה.

אחד המשתתפים הודה באשמה וקיבל עונש על תנאי.

ארבעה מעורבים נוספים עומדים לדין במולדובה, והנהג נשפט בנפרד ברומניה.

גרסת הנאשמים והחקירה נשארת:

• הזמן המדויק של תחילת ההובלות;
• מידע על מי שבאמת ידע על האופי הצבאי של המטען;
• תפקידו של כל משתתף;
• מקור כל המערכות שנמצאו;
• זהות המזמין בפועל;
• התפקיד המשוער של פנחס זלצמן;
• שם ותפקידה האמיתי של החברה הישראלית המקבלת;
• המטרה הסופית של משלוח הנשק לישראל.

נאנוווסטי — חדשות ישראל ימשיך לעקוב אחר ההליך המשפטי, שכן בית המשפט הוא שצריך לקבוע מי ארגן את הסכימה, למי היה מיועד המטען ומדוע ניסו להוציא מערכות צבאיות רוסיות משטח אוקראינה דרך מולדובה לכיוון חיפה.

בינתיים, המקרה דורש דיוק מרבי. יש בו משאית אמיתית, נשק אמיתי, תשלומים כספיים, תיאור מזויף של המטען ומסלול לישראל. אך בו עדיין אין אספקת נשק מדינתית מוכחת לא מצד אוקראינה ולא לכתובת ישראל.